ברית משה, מצות לא עשה א:כד
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 1:24
Open in the reader →1אבל לכאורה ק"ל על הנ"ל נהי דבע"ז משום חומרא דע"ז אמרינן דעל לאו שאב"מ לוקין כהנ"ל בשם החינוך והכ"מ אבל דילמא זה לא אמרינן אלא דוקא כשעכ"פ עושה מעשה קצת דומיא דהנודר בשמו שכתבו החינוך והכ"מ שם דעושה קצת מעשה בדיבורו או במסית ומגדף משום דעקימת שפתיו הוי עכ"פ מעשה זוטא אבל כשעובד ע"ז במחשבה דלא עשה אפילו מעשה זוטא שם באמת י"ל דאפילו כשהי' מציאות שיכול להיות עדות ג"כ לא היה לוקין עליו וכמ"ש רש"י בפירוש את החילוק זה סנהדרין ס"ג ע"א ד"ה ר' עקיבא וז"ל דמגדף מחייב משום מעשה זוטא דעקימת שפתיו הוי מעשה וה"נ כפיפת קומתו הוי מעשה והאי דקתני אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה לאפוקי הרהורי דלא מחייב עלה עכ"ל נראה בפירוש דרש"י סובר כהחילוק שכתבנו וא"כ לפי"ז כיון שעל לאו דלא יהי' לך אפילו כשהי' מציאות עדות עליו אפ"ה לא הי' לוקין כיון דלית בו אלא הרהורי מחשבה א"כ שיב ליכא למימר סברתינו הנ"ל דבע"ז עשה הכתוב הלאו שאב"מ כמי שיש בו מעשה. אבל אחר עיון קצת ראיתי שגם זה ליתא משום די"ל דרש"י ל"כ בסנהדרין שם אלא אליבא דר"ע דבאמת סובר דעל לאו שאב"מ אין לוקין אלא על עקימת שפתיו או על כפיפת קומתו אף דלא הוי מעשה רבה אפ"ה לוקין משום דסובר דעל מעשה זוטא ג"כ לוקין משום דהוי כמעשה רבה אבל כשליכא אפילו מעשה זוטא אז באמת סובר ר"ע דאין לוקין וכיון דר"ע סובר כן ע"כ כתב רש"י אליבי' שפיר דעל הרהור כיון דלא הוי מעשה זוטא אין לוקין משום דכיון דלא הוי אפילו מעשה זוטא א"כ שוב הדרן לכללן דעל לאו שאב"מ אין לוקין' אבל אנו דאזלינן לפום שיטות החינוך והכ"מ הנ"ל והכ"מ כתב שם ליישב את קושיות הראב"ד מעל הרמב"ם דמש"ה סובר הרמב"ם דלוקין על הנודר בשמו אע"ג דבגמרא סנהדרין ס"ג ע"א קאמר דהתנא דסובר דלוקין על נודר בשמו סובר כר' יהודא דלוקין על לאו שאב"מ ואנן פסקינן כרבנן דאין לוקין וא"כ היכי פסק הרמב"ם דלוקין וכתב הכ"מ ליישב את זה דאפ"ה סובר הרמב"ם שפיר דלוקין על הנודר בשמו משום דסובר דהתנא דידן גבי ע"ז משום חומרא דע"ז סובר כר' יהודא אע"ג דבעלמא ל"ס כן ופסק הרמב"ם ג"כ כהתנא דידן דבע"ז משום חומרא פסקינן כר"י עי' בכ"מ שכ"כ, וא"כ לפי"ז דבע"ז פסקינן כר"י א"כ שוב ליכא לחלק בין מעשה זוטא לאין בו מעשה כלל דלר"י דסובר דלוקין על לאו שאב"מ באמת לדידי' ליכא שום חילוק דדוקא לר"ע יש לחלק כהנ"ל וכיון דהרמב"ם סובר בע"ז כר"י א"כ שוב דברינו הנ"ל קמה וגם נצבה בס"ד שפיר. אבל כל הנ"ל י"ל דוקא אי אמרינן דר"ע סובר דאין לוקין על לאו שאב"מ אבל אי אמרינן דר"ע באמת סובר כר"י דלוקין עליו ואפ"ה כתב רש"י דעל הרהור סובר דאין לוקין אז באמת גם לר"י הוי אמרינן כן וא"כ שוב הי' נסתר בנינינו הנ"ל וזה אי ר"ע סובר כר"י תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' והערוך בע"ז ס"ד ע"א תוס' ד"ה ר"ע דרש"י ותוס' סברו דר"ע לא סובר כר"י והערוך סובר דר"ע סובר כר"י עיי"ש וא"כ לפי"ז י"ל דרש"י לא קאמר את זה דלר"ע על הרהור אין לוקין אלא לשיטתו דר"ע סובר דעל לאו שאב"מ אין לוקין וא"כ ממילא שוב י"ל דלר"י באמת לא אמרינן כן וכהנ"ל אבל לשיטות הערוך דר"ע סובר כר"י באמת י"ל דל"ס בזה כרש"י לחלק בין מעשה זוטא להרהור, וגם נ"ל בס"ד להביא ראי' דעכצ"ל דהערוך ל"ס בזה כרש"י דאל"כ הוי קשה האיך לוקין נר"ע על המקיים בכלאים הא גם שם לא עשה מעשה זוטא וא"כ מה פעל בזה הערוך במ"ש שר"ע סובר דלוקין על לאו שאב"מ הא סוף סוף אי סובר הערוך החילוק של רש"י בין מעשה זוטא להרהור אכתי נשאר הקושיא על ר"ע דהאיך אמר דלוקין על המקיים בכלאים כיון דגם שם ליכא אפילו מעשה זוטא אעכ"מ דהערוך לא סובר בזה כרש"י ורש"י שכ' כן באמת ל"ס כהערוך אלא סובר דר"ע ל"ס כר"י וא"כ שוב שפיר י"ל כמו שכתבנו דבע"ז כיון דפסקינן כר' יהודא באמת גם על הרהור היה לוקין אע"ג דלית בי' שום מעשה משום חומרא דע"ז וא"כ הוי בע"ז הלאו שאב"מ כיש בו מעשה וע"כ שפיר י"ל אפילו לפום תירץ השני דתוס' דשבועות הנ"ל דנשים מוזהרין על לאו דלא יהי' לך כאנשים כמובן: