ברית משה, מצות לא עשה קה:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 105:1
Open in the reader →1ואלו (א) העריות שהם בכרת כו'. וברמזיו רמז מל"ת ק"ד ק"ה כתב רבינו ז"ל שלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו כו' שלא לגלות ערות אחותו אפי' היא מאנוסת אביו וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת של"ב של"ג החינוך ואה"מ מצ' קצ"ב קצ"ו העי"מ מצ' קצ"ד קצ"ח המצה"ש מצ' קצ"ג קצ"ז הזוה"ר מל"ת של"ט אות קל"ח ובגמ' יבמות כ"ב ע"ב איכא פלוגתא בהבא על אחותו מנשואת אביו רבנן סברו דחייב שתים משום אחותו ומשום בת אשת אביו ור' יוסי בר יהודא סובר דאינו חייב אלא משום אחותו ומוקי הקרא בת אשת אביך פרט לאחותו משפחה ועכו"ם ופסקו רבינו והמוני מצות הנ"ל כרבנן וכ"פ הרמב"ם הל' א"ב פ"ב הל"ד אבל מרש"י ז"ל פ' אחרי פי"ח פי"א נראה דפסק כריב"י ולכאו' קשה היכי שבק את הרבנן וגם המר"ם שיק מצ' קצ"ו דיבר מזה וגם על היראים סי' רכ"ח והסמ"ק סי' רצ"ט קשה קושיא זו כיון שלא הביאו באחותו רק אזהרה אחת נראה דג"כ פסקו כריב"י, ונ"ל בס"ד ליישבם דבסוף הסוגי' שם כ"ג ע"א קאמר הגמ' דהתנא דפליג על ר' יוסי ב"י ר' שמעון הוא דדריש טעמא דקרא וא"כ צ"ל דרבנן דריב"י דרשו טעמא דקרא עי' בסוגי' שם ותראה שכן הוא וזה דבר ידוע דבזה אי הלכ' כר"ש דדריש טעמא דקרא איכא פלוגתא דרבוותא עי' מלא הרועים ח"ב אות ט' וא"כ י"ל דרש"י והיראים והסמ"ק ל"פ כר"ש וע"כ פסקו כר' יוסי בר"י וממילא לפי"ז צ"ע אי רבינו והרמב"ם ודכוותייהו הנ"ל באמת פסקו כר"ש דדריש טעמא דקרא אף שכתבנו לעיל מל"ת מ"ד מחודש ג' דרבינו והרמב"ם לא פסקו כר"ש אבל כשתעי' היטב בנושאי כליו של הרמב"ם דאיכא פלוגתא בזה בדעתו א"כ ממילא גם ברבינו יש מקום לעי' בזה אבל אין לי עת להאריך ולא באתי רק לעורר ואח"כ ראיתי במעיי"ח דף ע"ד ע"א אות פ"ד שג"כ דיבר מזה על הרמב"ם. ומ"ש רבינו במל"ת ק"ו אחות אב מנין כו' יש לדקדק דמדוע לא התחיל במלת שלא ובאמת ממל"ת ק"ד עד קט"ו קשה דקדוק זה וצ"ע ועמ"ש רבינו במל"ת ק"ז עי' בדד"ח שמפרשו היטב ואני לא באתי רק לעורר על הסמ"ק ז"ל שלא מנה ברמזיו סי' ש' שלא לבא על אחות אביו והשמיט אחות אמו וזה צ"ט כיון דכל המוני מצות ז"ל מנאוה הסה"מ מל"ת שמ"א החינוך ואה"מ מצ' קצ"ח העי"מ מצ' ר' המצה"ש מצ' קצ"ט הזוה"ר מל"ת שמ"ב אית קל"ח, אבל אח"כ ראיתי שגם היראים ז"ל לא מנאה בסי' פרטי אלא בסי' ר"כ כתב וז"ל הזהיר הכתוב על אחות אב ועל אם במקרא אחת בפרשת קדושים דכתיב ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה והזהיר גם באחרי מות ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הוא וכתיב ערות אחות אמך לא תגלה כו' עי"ש ולכאו' מדוע כתב היראים שהזהיר הכתוב במקרא אחת מה נפ"מ מזה ואפשר דכוונתו לתרץ בזה דמדוע לא מנה אחות אם בפ"ע וכתב שלמד א"ז כיון שהזהיר הכתוב על אחות אב ואם במקרא אחת ואם באמת זה היה כוונתו אז י"ל דגם הסמ"ק ס"כ כל זה נ"ל בדרך אפשר, אבל א"ז עכ"פ הרווחנו בס"ד בהנ"ל דיש ליישב דמדוע לא התחיל רבינו את המל"ת ק"ו וק"ז במלת שלא די"ל דמשו"ה כתב רבינו אחות אב מנין אחות אם מנין כיון דנכפלה אזהרתם בפ' אחרי ובפ' קדושי' וא"כ איכא לספוקי דאיזה קרא עיקר אזהרתם דכשנאמר דקרא דפ' קדושים עיקר אזהרתם אז יכל"ל כהנ"ל אליבא דהיראים דלענין מנין המצות לא הוו אלא מל"ת אחת וע"כ קאמר רבינו אחות אב מנין בלשון איבעיא ומתרץ כתוב בפ' אחרי כלו' עיקר אזהרה מקרא דפ' אחרי וע"כ צריך למנותה למל"ת בפ"ע וכן הפשט במד"ק אחות אם מנין וע"כ לא התחילם במלת שלא כיון שלא יכול למנותם עד שמברר מקודם מהיכא עיקר אזהרתם כמובן ועי' במעיי"ח דע"ד ע"א אות פ"ז מ"ש במל"ת זו: