ברית משה, מצות לא עשה קיד:ד

1ולי"ג בס"ד לתרץ כך בהקדים מדק"ל עוד על רבינו וגם מצאתי בב"ש הנ"ל שג"כ מרמז ע"ז דביבמות שם על הא דבקש דואג לפסול את דוד מלך ישראל מלבוא בקהל איתא א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והקשה ע"ז אלא מעתה ממזר ולא ממזרת כו' ומשני ליה, אבנר שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם וגו' דדרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם כו' עי"ש ולפמ"ש רבינו דלא קאי על דבר אשר וגו' על מואב א"כ מה אהדר ליה אבנר לדואג הלא הטעמא דקרא לא מפרש אלא על עמון אבל לא על מואב ואח"כ ראיתי שגם המזרחי פ' דברים פ"ב פכ"ט מחמת קושיא זו לא רצה לפ' כמו שמפ' הרמב"ן דלא קאי על דבר אשר לא קדמו אלא על עמון וגם הריב"א הנ"ל דיבר מקושיא זו ע"ש ותראה שתירוצו דוחק כיון דליתא בגמ' דילן מהא דאין דרכה של אשה לשכור כלום, אבל אחר עיון קצת ראיתי דלקושיא זו אית לה פירוקא די"ל כיון דאזהרת עמון ומואב בחד קרא כתיבי ע"כ סגיא ליה לאבנר לברר דבעמון דרשינן עמוני ולא עמונית דממילא ידעינן מזה דגם במואב דרשינן כן כיון דכתיבי בחד קרא לא מסתבר דבעמון דרשינן כן ולא במואב, אבל זה עדיין ק"ל דמדוע לא הביא אבנר על מה דקאמר דמפרש טעמא את הטעם דכתיב גבי מואב גופא ואשר שכר עליך את בלעם ולמימר ע"ז מי דרכו לשכור האיש ולא האשה כמו שאיתא בירושלמי יבמות הנ"ל וכמ"ש רבינו בשלמא להמזרחי שהטעם על דבר אשר לא קדמו קאי על מואב ג"כ שפיר י"ל בגמ' דילן דרצה להביא ראי' מהטעם הראשון דאיתא בקרא אבל לרבינו קשה נהי דגם עכשיו שפיר אהדר ליה אבנר לדואג מחמת הפשט שכתבנו אבל זה הי' יותר נצחון כשהוה מהדר ליה דבמואב גופא מפרש טעמא. וכדי ליישב א"ז אקדים עוד דקדוק גדול מדק"ל על הרב ר' יוסי שהביא רבינו דהאי וכשם שטעם כו' שכ' שפת יתר כיון שכבר גמר א"ז מהטעם הא' שכ' על עמון גרידא מהקרא גופא כמ"ש כי מתוך המקרא משמע כו' וא"כ ל"ל תו למימר וכשם כו' וגם מו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורו כאן עמד ע"ז, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו והרב ר' יוסי כך דהטעם דמדוע כ"כ גדול העונש של עמון ומואב דלא יבאו בקהל ד' עד עולם משום אכזריות שלהם היא כמ"ש הרמב"ן עה"ת והחינוך מצ' תקס"א וכיון דהעונשם שלהם משום אכזריות עכצ"ל דמדת אכזריות הי' בשניהם שוה כיון דעונש שוה וכיון דהטעמים על דבר אשר לא קדמו ואשר שכר מור"ם על גודל אכזרותם ע"כ הי' צ"ל דעל תרווייהו קאי השני טעמים כיון דאז שפיר הוה יכל"ל דמדת אכזרותם הי' בשוה אבל זה באמת ל"ל כיון דע"ז לית מאן דפליג דהטעם ואשר שכר לא קאי רק על מואב דהלשון יחיד מורה ע"ז מדל"כ ואשר שכרו וגם זה עכצ"ל דהטעם אשר לא קדמו קאי על תרווייהו כיון דכתיב בלשון רבים וא"כ צ"ל דבהטעם אשר לא קדמו גרידא באו לתכלית אכזרותם שראוי לענשם כיון דבעמון ליכא אלא טעם זה וא"כ לכאורה קשה ל"ל על מואב עוד טעם אשר שכר וגו' מדוע לא סגי למואב הטעם אשר לא קדמו כמו שסגי לעמון ועוד קשה כיון דבמואב הי' עוד טעם אשר שכר עכצ"ל דאכזריות דמואב גדול הי' מאכזריות דעמון א"כ מדוע הי' עונשם שוה, וכדי ליישב את כל זה עכצ"ל דלעמון משו"ה סגי בהטעם אשר לא קדמו כיון דעמון לא קדם אפי' בכסף וע"כ מורה שפיר הטעם זה גרידא על גודל אכזרותם דסגי לענשם אבל מואב כיון דבכסף באמת קדם כמו שהעיד ע"ז הפסוק והמואבים היושבים בער וכמ"ש הרב ר' יוסי שהביא רבינו אלא בחנם לא קדם א"כ לא מורה להו הטעם אשר לא קדמו רק על חצי אכזריות של עמון ע"כ כתב על מואב עוד טעם אשר שכר כדי להשלים החצי אכזריות אשר חסר להם מהטעם אשר לא קדמו ובהשלמה זו הי' מדת אכזריות בשניהם בשוה, וא"כ ממילא מוכח דעכצ"ל הפשט בהטעם אשר לא קדמו דההקפדה הי' במואב על אשר לא קדמו בכסף כמ"ש הרמב"ן עה"ת דלהמזרחי דגם במואב ההקפדה הי' על אשר לא קדמו בחנם נשאר' קושיתינו הנ"ל דל"ל במואב עוד טעם אשר שכר בשלמא כשהוה יכל"ל דהטעם אשר שכר קאי ג"כ על תרווייהו אז שפיר הוה יכל"ל הפשט בהטעם אשר לא קדמו כמ"ש המזרחי אבל כיון דבאמת זה אא"ל כיון דהלשון יחיד אשר שכר מורה בפי' דלא קאי רק על מואב א"כ עכ"מ דצ"ל הפשט באשר לא קדמו כהרמב"ן כמובן:

2ועם הנחה זו שפיר יש להבין בס"ד את דברי הרב ר' יוסי שהביא רבינו דכיון שיש לפנינו לומר שני פשטים בהטעם על דבר אשר לא קדמו פשטו של הרמב"ן ופשטו של המזרחי והקוטב שהכריע כפשטו של הרמב"ן הוא הטעם אשר שכר וגו' כיון דהטעם זה לא קאי רק על מואב כהנ"ל וא"כ י"ל דה"ק הרב ר' יוסי כי בעמון הי' טעם זה כו' כוונתו כי בעמון סגיא בטעם אשר לא קדמו גרידא כיון דעמון לא קדמו אפי' בכסף אבל במואב לא סגי' בטעם זה גרידא כיון דקדמו בכסף עכ"פ ועכ"כ אח"כ כי מתוך המקרא משמע כו' כוונתו בזה להוכיח דמנ"ל דמואב קדם בכסף וכדי שלא יהא קשה כיון דהוכיח דמואב קדם בכסף א"כ אינו שוה אכזרותם עכ"כ אח"כ אבל במואב מפרש אח"כ טעם אחר כו' כוונתו דבמואב יש עוד טעם להשלים את אכזריות שחסר להם מהטעם אשר לא קדמו וע"כ הי' אכזרותם שוה וכדי שלא יהא קשה דמנ"ל הכרח לומר הפשט בהטעם אשר לא קדמו כהרמב"ן דילמא באמת הפשט הוא כהמזרחי עכ"כ אח"כ וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם ראשון לעמון לבדו כו' כלומר ואי הוה אמרי' כהמזרחי אז הי' קשה קושיות הנ"ל חדא דאינו שוה אכזרותם ועוד ל"ל במואב עוד טעם אשר שכר אעכ"מ דהפשט באשר לא קדמו כהרמב"ן כמובן, כן נ"ל בס"ד לפ' בדעת הרב ר' יוסי וא"כ ממילא ל"ק הדקדוק שהקשינו עליו וגם הרווחנו בס"ד דרבינו והרב ר' יוסי באמת סברו דהטעם אשר לא קדמו קאי גם על מואב אלא במואב כיון דקדמו בכסף עכ"פ ע"כ כתיב עוד טעם אשר שכר וגו' להשלים שיהא מדת אכזרותם שוה עם עמון וממילא ל"ק עליהם ועל הרמב"ן כל הקושיות הנ"ל לא מגמ' סנהדרין ולא מגמ' יבמות וגם הרווחנו בס"ד ליישב מדק"ל על הגמ' סנהדרין דהיכי הוכיח דגדולה לגימה ממואב דילמא הי' ההרחקה במואב משום הטעם אשר שכר וגו' אבל לפי דברינו מיושב שפיר דו"ק בכל הנ"ל כי הוא כפתור ופרח בס"ד:

3אבל עדיין ק"ל על רבינו במל"ת זו מדוע לא הביא מד"ק הגמ' ברכות כ"ח ע"א דבזמה"ז נתבלבלו כל האומות ומותרין לבא בקהל אפי' עמון ומואב משום דאמרי' כל דפריש מרובא פריש וכ"פ הרמב"ם הל' א"ב פי"ב הלכ"ה והטוש"ע אה"ע סי' ד' אבל אח"כ ראיתי שרבינו הביא א"ז לקמן במל"ת קט"ז, ועי' נר מצוה סי' י' אות קס"ד שכ' במל"ת הללו דברים עתיקים ועל ספיקתו של השעה"מ הל' א"ב פט"ו הלכ"א אי גם בעמוני ומואבי דרשי' עמוני ומואבי ודאי ולא ספק כמו שדרשי' בממזר עי' מנ"ח ומהר"ש מצ' תקס"א וגם עי' בפי' המשניות ובברטנורה בסוגיתינו יבמות פ"ח מ"ג שכתבו על מה דאיתא במשנה ואם לדין יש תשובה, תשובה מדעתם מה דליתא בגמ' וזה הי' ק"ל מאד דמדוע בחרו תשובה מדעתם אבל אח"כ מצאתי בהגהות ציון ירושלים בירושלמי יבמות פ"ח הלכה ג' שדבר מזה ושמחתי מאד: