ברית משה, מצות לא עשה ב:יח
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 2:18
Open in the reader →1וגורם (ה) שאומרים עליו דופי כו'. נראה דסובר רבינו דדוקא כשגורם הת"ח שאומרים עליו דופי אז הוי חילול השם אבל אם לא אומרים עליו דופי אף שעושה מעשה שיכולין לומר עליו דופי ליכא חילול השם וי"ל שלמד א"ז ממ"ש רבינא בר אבדימי כגון שחבריו בושים מחמת שמועתו וסובר רבינו דדוקא כשאומרים עליו דופי אז חביריו בושים משמועתו וממילא יש ליישב בזה בס"ד קושי' גדולה מדק"ל בגמ' שבת קכ"ז ע"ב דאיתא שם מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת כו' למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו אמר להם בשעה שהשכבתי' תחת מרגלותי במה חשדתוני אמרנו שמא יש בנו תלמוד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני אמרנו כו' עי"ש ולכאורה קשה על אותו חסיד שהוא או ריב"ב או ריב"א כמ"ש רש"י שם דהיכי עשה מעשה שיכול לבוא לידי חשד הא איכא עבירות חילול השם וגם על ר' יהושיע שם במעשה דמטרוניתא קשה אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דר' יהושיע ואותו חסיד מובטחים בתלמודיהם שלא יחשדוהו וכשלא יחשדוהו תו ליכא חילול השם כמובן, או י"ל דרבינו כיון במ"ש וגורם כו' לתרץ מדק"ל עוד לפום שיטות רבינו והרמב"ם הל' יסוה"ת הנ"ל מחודש ד' דכשהת"ח עושה מעשה אף שהמעשה בפ"ע לא הוי עבירה אלא נראה לבריות כעבירה ג"כ הוי חלול השם א"כ קשה היכי אמר ר' יוסי שבת קי"ח ע"ב יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו הלא אדם גדול כר' יוסי כשחושדין אותו איכא חילול השם אבל כבר מתורץ קושי' זו במ"ש המרש"א בח"א שבת קכ"ז ע"ב ד"ה כך המקום כו' וז"ל גם שאמרו יהא חלקי כו' וגם נראה שלא אמר כך יהא חלקי כו' אלא במי שלא הי' מביא את עצמו לידי חשד כו' עי"ש וא"כ י"ל דדוקא כשהוא מביא א"ע לידי חשד וגם שחושדין אותו אז איכא חילול השם אבל כשהוא לא מביא א"ע לידי חשד אלא שחושדין אותו בחשד זה ליכא חילול השם ועל חשד זה הי' מתאוה ר' יוסי וע"כ כתב רבינו וגורם כו' כוונתו דדוקא כשהוא הגורם אז איכא חילול השם כמובן, וגם לפי מ"ש התיו"כ הנ"ל מחודש ט"ז דרב סובר דכשלומדין ממנו לזלזל בעשה ליכא חילול השם לפי דבריו ג"כ ל"ק אדר' יוסי די"ל דסובר כרב וה"ק יהא חלקי ממי שחושדין כו' כוונתו שחושדין שעבר בעשה דבכה"ג ליכא חילול השם כמובן.
2ומ"ש רבינו ואני דרשתי כו' גם ההמ"ק סי' פ"ה הביא בשם רבינו את זה והראי' שהביא לזה מפסוק שארית ישראל וגו' כתב הדד"ח ע"ז וז"ל הוצרך הרב המחבר ז"ל לפסוק זה מפני שבלא פסוק זה אין הכרח שהעכו"ם יאמרו אין תורה לישראל דמפני שמדברים שקר לא אסרה תורה שלא לדבר שקר דאע"ג דכתיב לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא שמעינן מהתם שאסור לדבר שקר דלא תכחשו אתא להזהיר שלא נכחש הפקדון ולא תשקרו אתא להזהיר שלא ישבע לשקר כדאיתא בת"כ אבל שלא ידברו שקר לא שמעינן מהכא לזה הביא הסמ"ג פסוק שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב דמיני' משמע שלא ידברו כזב מכל וכל ולא הוצרך לזה אלא למ"ש כי המשקרים לעכו"ם הם מחללין את השם דלמ"ש וגונבים להם בהדיא כתיב ולא תגנובו עכ"ל אבל עדיין גם לפי פשטו קשה דמנ"ל לרבינו מפסוק שארית ישראל וגו' ללמוד דהיכי דמשקר לעכו"ם איכא חילול השם דילמא דוקא איסור לומר שקר יש ללמוד מפסוק זה והוי כמו שאר איסורי תורה אבל דאיכא חילול השם מנ"ל ע"כ אעתיק מ"ש הביאור מר' יוסף מקרעמניץ ז"ל וז"ל יש להקשות למה צריך המחבר להביא שארית ישראל וגו' פסוק מנביא ולא הביא מהתורה עצמה לא תגזול ולא תגנוב י"ל בשלמא פסוק זה לא תגנוב ולא תגזול אינו יכול להביא מזה חילול השם שה"א שהפסוק איירי שהשי"ת צוה לישראל שלא תגנוב ולא תגזול ואם אדם אחד גנב או גזל הוא עצמו רשע שעבר על צווי השם יתברך אבל התורה נשאר אמת ואינו שקר לכך מייתי פסוק שארית ישראל לא יעשו עולה ר"ל התם מיירי שהשי"ת מעיד על ישראל שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב כו' וא"כ אם הוא גונב להם ומשקר להם יאמרו אוה"ע אין תורה לישראל והתורה שקר לכך חילל השם עכ"ל ודפח"ח. ומ"ש רבינו ותנן באבות כו' אחד שוגג כו' נ"ל בס"ד לישב את ההמשך של ותנן באבות עם ואני דרשתי כו' שכ' לעיל מיניה דלכאורה קשה היכי דרש לגלות ישראל את זה הלא מוטב שיהי' שוגגין ולא יהי' מזידין וכמש"פ הרמ"א או"ח סי' תר"ח דעל דבר שאינו מפורש בתורה אין מוחין וכפי מ"ש הדד"ח הנ"ל לא הוי דבר זה מפורש בתורה, ותו הא רבינו כתב בפירוש במ"ע י"א וז"ל והעוברין שוגגין טוב לו לשתוק כדגרסינן בביצה דף ל' דאפילו באיסורי דאורייתא הנח להו לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין וא"כ קשה היכי דרש את זה, וכדי לתרץ את זה כתב אח"כ ותנן באבות אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם וכתב הדד"ח בשם אית דמפרשי אחד שוגג כו' מפני שעון חמור הוא כשם שהסתר והגלוי שוין בו עכ"ל והביאור הנ"ל הביא בשם האברבנאל דדוקא אצל ת"ח שוה משום שגגת תלמוד עולה זדון אבל מאית דמפרשי שהביא הדד"ח נראה שאצל כל אדם שוה מחמת חומר העון ועי' ברמב"ם ורש"י ותיו"ט אבות פ"ד מ"ד מ"ש על אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם, ולי"נ בס"ד דכוונת התנא דאף דאמרינן דאין מוכיחין על שוגג בדבר שאין מפורש בתורה דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין אבל על חילול השם דחמור מע"ז כהנ"ל מחודש ב' סובר התנא דמוכיחין גם על השוגג כמזיד ולענין זה קאמר התנא אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם וא"כ שפיר עשה רבינו שהוכיח וע"כ כתב תיכף ותנן באבות כו' כדי לתרץ מעליו קושי' הנ"ל וא"כ יש ללמוד ממה שדרש רבינו דיותר צריך לזהר שלא לשקר או לגנב את הנכרים ממה שצריך לזהר מלשקר ולגנוב את ישראל כיון דכשמשקר או גונב את ישראל ליכא חילול השם אלא עובר על לאו אבל כשמשקר או גונב את הנכרים איכא גם חילול השם ועון חילול השם יותר חמור מע"ז כהנ"ל ואחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם וע"כ צריך אזהרה יתירה ע"ז וחיוב מוטל על מנהלי ישראל להוכיחם ע"ז כמו שעשה רבינו וזכותו יעמוד לנו שיהי' מקוים בנו הבטחת הנביא שארית ישראל לא יעשו עולה: