ברית משה, מצות לא עשה ב:ו
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 2:6
Open in the reader →1ונ"ל בס"ד דא"ל דרבינו סובר כהיראים ז"ל שכ' סי' ו' וז"ל וצוה הבורא שיהרג אדם ועל יחלל ש"ש כדתניא בת"כ ממשמע שנ' כו' והעתיק את הת"כ שהעתקנו מחודש ה' נראה מהיראים דסובר בת"כ דלא תחללו קאי גם על מס"נ וגם הש"ח ז"ל פ' אמור כתב על מ"ש רש"י לעבור על דברי מזידין וז"ל ר"ל מי שרוצה להעבירך על הדת על תשמע לו לעבור על דבר עכ"ל וא"כ י"ל דגם רש"י סובר בת"כ כמ"ש היראים וגם אליבא דרבינו י"ל דסובר כן וממילא שפיר י"ל כמ"ש הנ"מ הנ"ל דכבר הביא רבינו א"ז במ"ע ה' ול"ק קושיות הפ"ד, או י"ל בכונת הפ"ד במה שסיים עי' רש"י דכונתו בזה לתרץ קושיתו מעל רבינו דהיינו עד ועי' כו' הוא הקושיא ומועי' ואילך מתחיל התירץ כיון דפ"ד ג"כ סובר בכוונת רש"י כהש"ח דרש"י כיוון על חלק הראשון הנ"ל וע"ז הביא רש"י אח"כ את הת"כ וא"כ מוכח מרש"י דת"כ סובר דלא תחללו קאי גם על מס"נ וממילא י"ל דגם רבינו סובר כן ושפיר י"ל כתירוצו של הנ"מ הנ"ל ומשום כונה זו מסיים הפ"ד ועי' מ"ש רש"י כו' ול"ק על רבינו קושיתו כמובן, אבל קושיתינו עדיין במקומה עומדת דאמאי לא הביא רבינו גם חלק השני הנ"ל וגם מהיראים נראה בפי' דכ' את כל הג' חלקים של הרמב"ם הנ"ל דבסי' ו' הביא את חלק המיוחד הנ"ל ובסי' ה' בתר דהביא גם שם את הת"כ הנ"ל כתב וז"ל פירוש על קידוש השם שלא יפקיר אדם במעשיו או בדבריו באחת מכל מצות האמורות בתורה ואפילו דיקדוק אחד מדברי סופרים כו' והלשון שלא יפקיר כו' באחת מכל מצות כו' מורה דזה חלק השני הכולל הנ"ל כן י"ל בהיראים אבל על רבינו קשה כהנ"ל וגם על הפ"ד ק"ל דמדוע הקשה דוקא דמדוע לא הביא רבינו את חלק הראשון הנ"ל אמאי לא הקשה גם מחלק השני.
2ונ"ל בס"ד לומר ברבינו כך בהקדים לפרש את הרמב"ם הנ"ל דלכאורה צריך להבין דמנ"ל דהלאו לא תחללו יתחלק לג' חלקים בשלמא החלק הראשון הכולל י"ל שלמד מגמרא סנהדרין ע"ד ע"א דאיתא שם יכול אפילו בפרהסיא ת"ל לא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וסובר הרמב"ם דגם בצנעה איכא לאו דלא תחללו אלא העשה דונקדשתי ליתא בצנעה כמ"ש הגמרא שם דלא הוי אלא בעשרה דאתיא תוך תוך אבל על לאו דלא תחללו סובר הרמב"ם דעבר אפילו בינו לבין עכו"ם או בינו לבין עצמו כמ"ש לקמן בס"ד עי' לח"מ הל' יסוה"ת פ"ה הל' ד', וגם החלק המיוחד הנ"ל שהביא בהלכה י"א שם י"ל שלמד מגמ' יומא פ"ו ע"א עי"ש אבל החלק השני שכ' הלכה י' שם שאם עבר אדם על עבירה להכעיס עובר גם על לאו דלא תחללו את זה מנ"ל, ונ"ל בס"ד דהרמב"ם סובר כרש"י וכפירוש הראשון שכתבנו מחודש ה' דסובר הפ"ד ברש"י דפשט הפשוט של חילול שלא יעבור על דברי מזידין דהיינו להכעיס אלא הרמב"ם הביא גם ראי' ע"ז משבועת שקר דכתיב שם וחללת את שם אלהיך ושבועת שקר הוי עבירה שאין בה הנאת גשמיות ואם עבר עליה בודאי דלא עשה את זה אלא להכעיס וכתיב ביה וחללת ממילא נשמע משם דלשון חילול שייך על עבירה להכעיס וזה שמסיים הרמב"ם הלכה י' ובסה"מ ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת וגו' כונתו דלפיכך נאמר כדי שנלמוד משם דאם עבר אדם על עבירה להכעיס עובר גם על לאו דלא תחללו וגם זה נראה בפירוש מהלכה י' דסובר דאפילו כשעובר על עבירה להכעיס בינו לבין עצמו או בגוונא דליכא למיחש שילמדו ממעשיו ג"כ עובר על לאו דלא תחללו דומיא דשבועת שקר דאם נשבע לשקר בינו לבין עצמו דעובר על לאו דשבועת שקר כמכ"נ בלאו דלא תחללו וכהנ"ל בשם הלח"מ, וממילא מה מאד יש ליישב בזה בס"ד מה שיש לדקדק על הרמב"ם דאפילו לפי דברינו הנ"ל מחודש ד' דסמך על הלכה ד' סוף סוף טעמא בעי דמדוע סמך בזה ולא כתב בפירוש בהלכה י' ולוקין אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דאי הוי כתב בהלכה י' ולוקין אז הי' יכלינן למימר דסובר דלא עבר אדם על לאו דלא תחללו אלא בגוונא דאיכא למיחש שמא ילמדו ממעשיו אבל לא בינו לבין עצמו כיון דמלקות ליכא אלא בעדים והתראה ואיכא עכ"פ חשש על עדים גופא שילמדו ממעשיו אח"כ כמובן וכדי שלא נאמר כן ע"כ ל"כ בהלכה י' ולוקין כדי שנדע דגם בינו לבין עצמו כשעשה להכעיס עובר על לאו דלא תחללו ואת זה שלוקין סמך על הלכה ד' כנ"ל בס"ד בשיטת הרמב"ם: