ברית משה, מצות לא עשה רעא:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 271:1
Open in the reader →1גזרו (א) חכמים שהשביעית נוהגת בכספים כו' המל"ת זו היא שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה כ"כ רבינו ז"ל בסוף מל"ת זו וגם ברמזיו וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת רל"א הסמ"ק סי' רנ"ז החינוך האה"מ מצ' ת"פ הזוה"ר מל"ת ר"ה אות ע"ט הפוע"צ מל"ת רפ"א העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תפ"א הדה"מ שער ד' פכ"ב המעיי"ח דף קס"ז ע"א אות קי"א, ומ"ש רבינו סוף מל"ת זו כל המונע מלהלוות לחבירו קודם השמיטה כו' ועובר בשני לאוין ועשה כו' מפשטות לשונו נראה דהשני לאוין הם השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך דפ' ראה פט"ו פ"ט לאו אחד מחמת הכלל דהשמר פן ואל אינו אלא ל"ת ולא ירע לבבך דפסוק י' שם לאו שני והעשה נתון תתן לו דפסוק י' שם ואם באמת כוונת רבינו דלא ירע לבבך הלאו שני הוא אז ק"ל עליו קושיא גדולה דבספרי פ' ראה איתא וז"ל השמר לך בל"ת פן בל"ת אלמא דהספרי סובר דהשמר לך פן הם שני לאוין וכן איתא בפי' בסה"מ והחינוך ובאלה המצות ודבר מלך ובמצה"ש סי' הנ"ל ואי נאמר דרבינו סובר דלא ירע לבבך ג"כ לאו אחד הוא א"כ מדוע לא כתב דעובר בג' לאוין, ואי"ל דרבינו לא סובר כהספרי אלא סובר כיון דהשמר לך פן יהי' וגו' בהדי הדדי כתיבי ע"כ לא הוי אלא חד לאו וכמו שהוכיחו כן תלמידי היד מלאכי סי' קצ"ח מרש"י עה"ת דמטעם זה סובר רש"י דהפסוק השמר לך פן תעזוב את הלוי לא הוי אלא חד לאו דזה באמת אא"ל כיון דמג' יומא דף פ"א ע"א מוכח בפי' כהספרי דאיתא שם מתקיף לה רב הושעיא נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה ומשני א"כ נפישי להו לאוי פרש"י וז"ל א"כ נפישי להו לאוי השמר ופן ששניהן ל"ת הן ואינן לאו אחד אמרינן שמא לא רצה להרבות בו לאוין עכ"ל וכיון דהגמ' ג"כ סובר כהספרי היכי נאמר דרבינו ל"ס כן ועל רש"י עה"ת עי' ביד מלאכי שם, וגם אי"ל כיון דמריש לקיש מנחות דף צ"ט ע"ב מוכח דלא סובר כהספרי מדאמר כל המשכח דבר אחד מלימודו עובר בלאו שנ' שנ' השמר לך ושמור נפשך מאד פן השכח את הדברים וכדר' אבין דכ"מ שנ' השמר פן כו' ומדלא אמר דעובר בשני לאוין כמ"ש רבינא שם ע"כ מוכח דלא סובר ר"ל כהספרי וא"כ שפיר י"ל דרבינו סובר כר"ל, אבל גם זה ליתא כיון דמרבינא מוכח שם דסובר כהספרי מדאמר השמר ופן שני לאוין נינהו ומדפסק רבינו לעיל מל"ת י"ג כרבינא דעובר בשני לאוין ע"כ מוכח דסובר כהספרי [ועי' מה שכתבנו לעיל מל"ת י"ג בענין זה ותמצא נחת] וכיון דרבינו סובר כהספרי א"כ קשה עליו קושייתינו הנ"ל דמדוע לא קאמר דעובר בג' לאוין, וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו באמת ג"כ על השני לאוין של הספרי כיוון ולא ירע לבבך סובר רבינו דלא הוי לאו כמ"ש הזוהר הרקיע סי' הנ"ל בשם רבותינו ודלא כהבה? והרמב"ן שהביא שם עי"ש וא"כ צ"ג דלא נקט רבינו את הפסוק י' דפ' לראה אלא בשביל העשה דנתון תתן לו ודו"ק.
2ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל מה דהי' ק"ל על המרש"ל ז"ל שהבאתי לעיל מל"ת קצ"ט מחודש ג' ומל"ת מ"ו מחודש ב' שכתב אליבא דרבינו כלל חדש דהיכא דכתיב לאו בהדיא שם לא הוי השמר פן ל"ת אלא תוספת אזהרה על הלאו ועי' ביד מלאכי סי' קצ"ו שהביא הסכמה לכלל זה והי' ק"ל דהיכי יכול לומר את הכלל זה אליבא דרבינו אלא מרבינו כאן מוכח דלא ככללו כיון דגם כאן יש לאו בהדיא ולא ירע לבבך ואפ"ה חשיב רבינו השמר לך ללאו מדכתב דעובר בשני לאוין אבל לפי הנ"ל דלא ירע לבבך באמת לא הוי לאו ל"ק מידי ודו"ק, ועי' בהרמב"ם הל' שמיטה פ"ט הל' ל' ותראה דגם אליביה צ"ל דולא ירע לבבך לא הוי לאו דאל"כ הי' קשה עליו דמדוע כתב שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין כו' מדוע לא כתב בג' לאוין כיון דהרמב"ם בסה"מ סי' הנ"ל סובר בפי' כהספרי הנ"ל אע"כ מוכח דגם אליבא דהרמב"ם צ"ל כמו שכתבנו אליבא דרבינו וא"כ צריך ליישב את הלשון והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות כו' שכ' בהל' שמיטה שם ואפשר דסובר דעל העשה ג"כ שייך מלת להזהיר אבל זה דוחק עי"ש ותבין שצ"ע, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם שם ולהלכה עי' טוש"ע חו"מ סי' ס"ז: