ברית משה, מצות לא עשה ג:ב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 3:2
Open in the reader →1ובספרי (ב) דורש מכאן דהנותץ אבן אחד כו' ר"י אומר מנין למוחק אות אחת כו'. ז"ל הספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר' ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנ' ואבדתם את שמם ולא תעשון כן לד' אלהיכם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב עכ"ל לכאורה נראה מפשטות לשון הספרי דת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר דלא תעשון כן בא להזהיר שלא לנתוץ אבן אחת במקדש ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מחיקת השם אבל מרבינו נראה דסובר הפשט בספרי דלא פליגי אלא הת"ק אמר מה שלמד מונתצתם ור"י אמר מה שלמד מואבדתם ג"כ דאלת"ה היתה קשה על רבינו דהיכי פסק כתרווייהו כיון שלמד מלאו זה תרתי כהנ"ל אעכצ"ל דסובר דלא פליגי וכצ"ל גם בהרמב"ם והחינוך כיון דגם הם למדו מהלאו זה תרתי כהנ"ל וכצ"ל בהיראים כיון שהביא על שלא למחוק ושלא לשבר דבר קדושה הנ"ל בשמו ג"כ את הת"ק ור"י דספרי כמו שהביא רבינו וכ"כ בפירוש הרמב"ן ז"ל פ' ראה דבתר דהביא את הספרי כתב וז"ל ודברי ר"י אינם במחלוקת אבל הם ביאור כי מוחק את השם כנותץ המזבח כו' עכ"ל וכ"נ מרש"י ז"ל עה"ת שם דבפי' אחר כתב וז"ל אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך כו' עי"ש וכפי שהעתקנו את הספרי נראה בעליל שיש ט"ס ברש"י במ"ש א"ר ישמעאל דלא ר"י אמר את זה אלא ר"ג וכבר עמדו ע"ז הדד"ח והמר"ם שיק ז"ל מצוה תל"ח והדד"ח כתב דאפשר שהי' גירסתו בספרי במקום ר"י ר"ג ובמקום ר"ג ר"י עכ"פ זה מוכח מרש"י מדלמד תרתי מלאו זה דג"כ סובר דת"ק ור"י לא פליגי. אבל להמזרחי ז"ל אית ליה שיטה אחרת דבפ' ראה בתר דהביא את הספרי כתב וז"ל אלא שבא לחלוק על דברי ת"ק שאמר שהיא אזהרה למוחק ולנותץ ואמר ר' ישמעאל שא"א שיהא אזהרה לנותץ דבשלמא למוחק מצינן למימר שלא כיון למחוק דרך השחתה כו' וראי' ע"ז שהרי דברי ת"ק הן על מוחק ועל הנותץ ור"י לא חלק עליו אלא על הנותץ כו' עי"ש נראה דסובר דהת"ק ור"י פליגי הת"ק סובר שבא להזהיר על תרתי על מוחק השם ועל נותץ אבן אחת ור"י סובר דלא בא להזהיר אלא על מוחק, אבל לכאורה ק"ל דמנ"ל דת"ק סובר כן הלא הת"ק לא דיבר אלא מנותץ ובאמת כבר עמד ע"ז גם הדד"ח וז"ל ועוד נראה מדברי הרא"מ דת"ק סובר שבא להזהיר על שניהם על מוחק את השם ועל נותץ אבן ולא ידעתי מהיכן יצא זה שת"ק לא אמר אלא מנין לנותץ אבן אחת כו' ושמא כך הי' בגירסתו עכ"ל אבל ק"ל על מ"ש הדד"ח דכך הי' בגירסתו דכפי שהעתיק המזרחי את הספרי נראה בפירוש שלא הי' לו גירסא אחרת אלא כמו שהעתקנו לעיל בשם הספרי וא"כ נשאר על המזרחי קושי' הנ"ל בתימא, ותו ק"ל על המזרחי דמה הכריחו לומר בהת"ק שבא להזהיר על תרתי הלא אם אפילו הי' סובר בהת"ק דלא בא להזהיר אלא על נותץ ג"כ הי' יכול המזרחי שפיר לומר את פשטו בהספרי דפליגי בזה דת"ק סובר דלא בא להזהיר אלא על נותץ ור"י סובר שבא להזהיר על מוחק כיון דגם לפי מ"ש המזרחי עכשיו ג"כ סובר דלר"י לא הזהיר על נותץ וצ"ע גדול על המזרחי ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד, עכ"פ זה מוכח מהמזרחי דסובר הפשט בספרי דת"ק ור"י פליגי גם מהסמ"ק ז"ל נראה כן דבסי' ק"ס כתב וז"ל שלא למחוק אחד משמות של הקב"ה דכתיב ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן אזהרה למוחק את השם כו' עכ"ל ומדל"כ שהלאו זה אזהרה גם על נותץ מוכח בפירוש דסובר הסמ"ק הפשט בהספרי דפליגי ופסק כר"י וכ"כ הדד"ח דהסמ"ק סובר כהמזרחי, וא"כ יש לפנינו שני פשטים בהספרי ולדינא יש נ"מ גדולה בין הפשטים הללו דלפי פשטו של רבינו לאו זה בא להזהיר על שני דברים על נותץ ועל מוחק ולפי פשטו של המזרחי דפליגי ועל דרך שכתבנו לא בא להזהיר אלא על דבר אחד או על מוחק או על נותץ וא"כ ק"ל על רבינו ודכוותי' דמנ"ל הכרח לומר כפשטם דילמא באמת הפשט בספרי כמ"ש המזרחי דפליגי ובפרט הלשון של הספרי מורה ג"כ כן מדקאמר ר"י אומר ולא קאמר אמר ר"י וכמ"ש במבוא התלמוד בקיצור כללי התלמוד וז"ל על הרוב כשאמר פלוני אמר בידוע שהוא חולק וכשהוא אומר אמר פלוני בידוע שאינו חולק אלא בא לסייע רק במקומות מועטים מצינו פלוני אומר והוא לא חולק עכ"ל ועי' מ"ש לעיל מל"ת ב' מחודש י"ז בשם התויו"כ וכיון שגם הלשון של הספרי מסייע לפשטו של המזרחי בודאי קשה על רבינו ודכוותי' כהנ"ל: