ברית משה, מצות לא עשה לה:א
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 35:1
Open in the reader →1שלא (א) למנוע כו' שנ' לא תגורו ממנו כו'. וגם בקיצור הסמ"ג שלו הביא את הפסוק זה וכן איתא בחינוך מצוה תקי"ט אבל באמת זה ט"ס וצ"ל ולא תגור ממנו דכתיב בנביא שקר פ' שופטים פרשה י"ח וברמזיו רמז מל"ת ל"ה באמת תיקן רבינו ז"ל את זה, אבל לכאורה ק"ל על רבינו דבספרי פ' שופטים איתא וז"ל לא תגור ממנו אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו עכ"ל וכ"כ בפסיקת' זוטרתא שם וא"כ גם לרבינו הול"ל דהמל"ת זו היא שלא ימנע עצמו מללמד חובה עליו או עכ"פ הו"ל להביא גם את זה והרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת כ"ט וגם בחיבורו הלכות עכו"ם פ"ה הלכ' ט' באמת הביא גם את הא דספרי אלא ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע לא מרמז מזה כלום וא"כ גם על רמזיו קשה לכאורה, אבל נ"ל ליישב בס"ד דרש"י ז"ל בפ' שופטים כתב וז"ל לא תגור ממנו לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו וכתב המזרחי ז"ל ע"ז וז"ל אבל בספרי לא אמרו אלא אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה ויובן זה מעצמו דאל"כ מאי לא תגור ממנו דקאמר וכי גברא אלמא הוא שיירא ממנו שמא ישרוף גדישו אעכצ"ל דה"ק לא תירא פן תענש עליו מפני שהוא מפורסם לנביא ותמנע עצמך מללמד עליו חובה לפיכך כתב רש"י אחר מאמר לא תמנע עצמך מלמד עליו חובה מאמר ולא תירא ליענש עליו שהוא טעם על לא תמנע עצמך כו' כאלו אמר לא תמנע עצמך כו' ולא תירא מזה פן תענש עליו עכ"ל וממילא לפי"ז י"ל כיון דרבינו והרמב"ם ברמזיו כתבו ולא נירא ממנו א"כ תו ל"צ למיכתב שלא ימנע מללמד עליו חובה דכיון דלא נירא ממנו ממילא נלמד עליו חובה כמ"ש המזרחי כמובן:
2ועי' במנ"ח מצוה תקי"ט שמסופק אי בנביא שמתנבא בשם הקב"ה לעבוד ע"ז שהוא ג"כ נביא שקר כמ"ש במצוה תקי"ח אי לאו דמל"ת זו נוהג בי' או לא, ונ"ל דעם מ"ש הדד"ח במל"ת זו יש לפתור ספיקתו עי"ש ותבין, ומה שרצה המנ"ח לומר במצוה תקי"ז שהתראת נביא שקר שמתנבא על עתידות לא יוכל להיות רק ע"י נביא ואח"כ כתב ויכול להיות אפילו ע"י אחרים דקי"ל ספק למתרה וודאי למותרה שמה התראה עי"ש, נ"ל בס"ד להביא ראי' דלא יוכל להיות רק ע"י נביא דבסנהדרין פ"ט ע"א איתא המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה דכתיב ויעש לו וגו' והקשה הגמ' מאי הו"ל למיעבד רוח נבות אטעיתיה כו' ומשני הו"ל למידק כדר' יצחק דאמר ר"י סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד כו' אלמא שמשכחת נביא שקר שיסבור שהוא נביא כגון היכא שרוח אטעיתיה אלא היכא דרבים הם ומתנבאו בסיגנון אחד אז ידעינן וגם הוא ידע שהוא נביא שקר משום דר"י אבל כשלא בא הרוח אלא לעצמו אז יוכל לסבור שהוא נביא אמת, וא"כ לפי"ז תו הוי התראת נביא שקר גם לגבי מותרה התראת ספק כיון דאפשר שרוח אטעיתיה אעכ"מ דלא משכחת התראה אלא ע"י נביא וגם מתי"ט ז"ל סנהדרין פי"א מ"ה נראה דס"כ, ודע שהסמ"ק סי' י"ג כתב על המל"ת זו שנוהג גם בזמה"ז מן המסיתים לעבוד ע"ז המייראים ישראל על אמונת אלקינו עי"ש והגמ"יי הל' עכו"ם פ"ה כתב וז"ל יזהר אדם שלא יאמר אפי' דרך חוכא ושחוק הקב"ה אמר לי כך ולפי שראיתי בני אדם אומרים כך ואין מרגישים עון הרבה כתבתי עכ"ל והמנ"ח כתב ע"ז דמיתה אינו חייב אם אינו בגדר תנאי הנביא שכ' הרמב"ם פ"ז מהל' יסוה"ת אבל איסור יש בכל אדם וגם המרש"ל בביאורו כאן כ"כ, וא"כ יש שני נ"מ לבזמה"ז ממל"ת זו כמובן: