ברית משה, מצות לא עשה ד:ה

1והא (ב) דתניא האומר סלע זו לצדקה כדי שאחי' אני ובני כו'. מלת אני שכ' רבינו ליתא בגמ' ר"ה ד' ע"א ופסחים וב"ב וכבר עמד ע"ז המגלת ספר ז"ל וז"ל אבל בנוסח הגמ' שלפנינו כתוב שיחי' בני לבד והכל אחד עכ"ל, ומה שלא הביא רבינו בשביל שאזכה לעוה"ב שאיתא ג"כ בגמ' שם גם ע"ז עמד המג"ס וז"ל משום דבזה ליכא חילוק בין ישראל לאוה"ע דלעוה"ב לא יש חרטה וגם מיישב שם את רש"י שבר"ה כתב הר"ז צדיק גמור אם רגיל בכך ובפסחים כתב בדבר זה ובב"ב כתב על דבר זה ומחשבה זו וגם אני עמדתי ע"ז עי"ש מה שתירץ, ולכאורה מדהקשה רבינו מסלע זו לצדקה נראה דסובר כהב"י ז"ל יו"ד סי' רמ"ז דעל מ"ש הטור ז"ל שם ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ד' חוץ מדבר זה כתב וז"ל בפ"ק דתענית ומיהו משמע התם דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא עכ"ל ואי נאמר דרבינו סובר כהטור דגם בצדקה שרי לנסות א"כ קשה מה הקשה מסלע זו לצדקה אעכ"מ דסובר כהב"י וכ"נ דסובר בדעת רבינו המרש"ל ז"ל בביאורו כאן מדכ' וז"ל הר"ז צדיק גמור כו' ואי"ל שהותר בכלל מעשר דמעשר לחוד וצדקה לחוד שהרי למעשר יש לו קצבה וצדקה אין לה קצבה עכ"ל אבל לפי המשנת חכמים מובא בפת"ש סי' הנ"ל דהא דשרי לנסות במעות מעשר היינו אם עושה ע"מ להתעשר אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחי' בני וכדומה אסור לנסות עי"ש ולפי דבריו י"ל דלעולם סובר רבינו כהטור ואעפי"כ הקשה שפיר מסלע זו לצדקה וא"כ צ"ל דהמרש"ל ל"ס כהמש"ח, ולכאורה מהנביא שאמר ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די נראה כהמש"ח דדוקא ע"מ להתעשר מותר לנסות מדקאמר ברכה וצ"ל בהמרש"ל דסובר דפירושא דברכה לאו דוקא עשירות אלא בריאות הגוף ושאר ענינים ואם באמת הפשט כן היא ממילא נשמע מהנביא דגם בשביל טובה אחרת שרי לנסות במעשר, וממילא מה מאד מיושב בס"ד מה שהקשו על רבינו דל"ל להביא את דברי הנביא ובחנוני וגו' להורות דמותר לנסות במעשר תיפוק לי' מפסוק עשר תעשר דבשלמא הגמ' דתענית שפיר הביא את הא דנביא להורות דאפי' כשלא דרשינן עשר בשביל שתתעשר ג"כ שרי לנסות במעשר דמדהקשה הינוקא לר"י מנא לך דלכאורה מה הקשה הלא מעשר תעשר יליף אעכצ"ל דהינוקא ל"ס הדרש של עשר בשביל שתתעשר אלא סובר דמעשר תעשר ילפינן דבשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן כמ"ש הגמרא ר"ה ח' ע"א וברכות נ"ג ע"ב [ואי תקשה על ר' יוחנן גופא מגמרא דר"ה קשה באמת כבר עמד ע"ז הסדר משנה הל' יסוה"ת פ"י הל' ה' ועי' מ"ש בספרי פני משה שם מזה] או י"ל דהינוקא סובר כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם ומשום דל"ס הינוקא הדרש של עשר תעשר ע"כ הקשה מנא לך וגם הקשה ומי שרי לנסות וע"כ השיב לו ר"י מהפסוק ובחנוני וגו' ולא דמעשר תעשר ידעינן כיון דהינוקא לא דרש עשר בשביל שתתעשר השיבו לפי שיטתו אבל רבינו דפסק כר"י א"כ מדוע הביא את הקרא דנביא כלל עי' במהרש"ל מה שתירץ ע"ז [וכפי מ"ש לעיל מחודש א' במ"ש רבינו ובתענית מקשה עלי' באמת קושיא זו מעיקרא ליתא דצריך להביא את לשון הגמ' כדי להורות בזה דלא כהרמב"ם ועל הבעל הקושיא צ"ל דסובר הפשט ברבינו במ"ש ובתענית מקשה עלי' כמ"ש מחודש ב' אליבא דהיראים וע"כ הקשה שפיר] אבל בהנ"ל י"ל דמש"ה הביא רבינו את הא דנביא דאי מעשר תעשר ה"א כהמש"ח הנ"ל דדוקא ע"מ להתעשר שרי לנסות במעשר ומשום דרבינו רצה להורות כהמרש"ל הנ"ל ע"כ הביא את הפסוק דנביא ובחנוני וגו' כמובן. אבל מפשטות הגמ' דתענית נ"ל ראי' להמש"ח דמדאמר ר' יוחנן חוץ מזו וחוץ מזו קאי על עשר בשביל שתתעשר דקאמר א"כ נראה בפי' דדוקא בשביל שתתעשר שרי לנסות במעשר ולא בשביל טובה אחרת וגם מהדרש גופא עשר בשביל שתתעשר מוכח כן כמובן, ואם באמת סובר רבינו כהמש"ח מה מאד מיושב בס"ד מה שהקשה ר' יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן דמדוע לא הקשה רבינו הקושי' מסלע זו לצדקה קודם שמביא הגמ' דתענית [וכשכתבתי לעיל מחודש ב' מזה עדיין לא ראיתי את הביאור בזה] די"ל דבלא גמ' דתענית ה"א דגם בשביל שאר דברים שרי לנסות ודלא כהמש"ח וממילא לא היה קשה מסלע זו לצדקה אבל בתר שהביא הגמ' דתענית דמוכח משם כהמש"ח הקשה שפיר מסלע זו לצדקה כמובן' וממילא לפי הנ"ל דבר זה אי רבינו סובר כהטור דבצדקה ג"כ שרי לנסות או כהב"י דדוקא במעשר שרי תליא בהמרש"ל והמש"ח הנ"ל:

2ונ"ל בס"ד להביא ראי' להב"י מגמ' שבת קי"ט ע"א בעי מיניה רבי מר' ישמעאל בר"י עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין שנא' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר שבבבל במה א"ל בשביל שמכבדין את התורה כו' עי"ש ולכאורה מה קשה לרבי שבבבל במאי ואמאי לא מהדר לי' משום צדקה אעכ"מ דצדקה לא הוי בכלל הדרש של עשר בשביל שתתעשר וא"כ ממילא מוכח דבצדקה לא שרי לנסות דהא הגמ' דתענית לא דיבר אלא ממעשר וצדקה לא נכלל במעשר כדמוכח מגמ' דשבת כמובן, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בת' יעב"ץ ז"ל ח"א סי' ג' שהביא ראי' מגמ' דשבת לענין מעשר כספים דלא הוי בכלל צדקה וצ"ל דהלך שם בשיטות הב"י דאל"כ עדיין קשה מה הוי דלא הוי אלא בכלל צדקה הא גם בצדקה שרי לנסות וא"כ צ"ל דגם צדקה הוי בכלל עשר בשביל שתתעשר וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי הא איכא מעשר כספים אעכ"מ דסובר היעב"ץ כהב"י ובאמת מדבריו דלקמן שם נראה בפי' דפסק כהב"י עי"ש, ולענין הלכה הביא הרמ"א יו"ד סי' הנ"ל שני דעות בזה ומדהביא מתחלה דעת הטור סתם ואח"כ דעת הב"י בשם יש אומרי' וכפי הכלל שבידינו שכ"מ דאיתא בש"ע דעה הראשונה סתם והשניה בלשון י"א שם הדעה הראשונה עיקר בעיני הב"י כמ"ש היד מלאכי כללי הש"ע סי' י"ז ובהרמ"א ג"כ אמרינן כן א"כ ממילא מוכח דהרמ"א פסק כהטור ועי' בלבוש שם שלא הביא כלל דעת הי"א שכ' הרמ"א אלא פסק כהטור וכפי הידיעה מועטת שיש לנו בהלבוש נראה דדרכו להלך בעקבותיו של הרמ"א א"כ מוכח מהלבוש שסובר גם בהרמ"א ככללו של היד מלאכי:

3אבל ראיתי בשל"ה הקדוש ז"ל בענין צדקה ומעשר דף קצ"ג ע"ב. שכ' וז"ל ולא שרי לנסות אלא במעשר תבואה כדאי' בפ"ק דתענית אבל בצדקה לא ונראה אפילו במעשר כספים נמי לא דהיכא דגלי הפסוק דשרי לנסות דהיינו במעשר תבואה שם מותר אבל היכא דלא גלי בהדיא הוא בכלל הלאו דלא תנסון כו' ע"כ נראה דגם הטור ס"ל דבצדקה אסור לנסות ואף שכ' הדבר בדוק ומנוסה ר"ל העין רואה שהוא ע"כ כך וכמו שהעיד שלמה המלך ע"ה יש מפזר ונוסף אבל לעשות כן ולנסות זה אסור כו' והגאון רמ"א בש"ע בהגהותיו שהעתיק דברי הטור דמותר לנסות אף בצדקה לא נ"ל עכ"ל והא דלא תמה השל"ה לפי שיטתו בהטור גם על הב"י דנהי דהב"י פליג על הטור אבל עכ"פ בדעת הטור סובר דגם בצדקה שרי לנסות א"כ הי' לו לתמוה עליו ולכתוב כמ"ש על הרמ"א, צ"ל דסובר דבב"י אפ"ל דג"כ סובר בהטור כמ"ש השל"ה והא דכ' הב"י ומיהו משמע התם דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא אפשר דכוונתו בזה לומר שלא נטעה בהטור שגם בצדקה שרי לנסות וע"כ לא דיבר השל"ה מהב"י, ובפת"ש סי' הנ"ל הביא בשם מש"ח שפסק כהשל"ה והיעב"ץ סי' הנ"ל פסק ג"כ כהב"י, ומהרש"ל הנ"ל נראה ג"כ דסובר כהב"י וגם בדעת רבינו סובר כן וא"כ בוודאי שכן הלכה דבצדקה או אפילו במעשר כספים אסור לנסות:

4אבל לכאורה ק"ל על המחבר דמדוע לא הביא עכ"פ את זה דבמעשר שרי לנסות ואי"ל דהמחבר פסק כהרמב"ם שג"כ לא הביא את זה עי' במנ"ח מצוה תכ"ד ובסד"מ הלכה הנ"ל מיישב את הרמב"ם היטב דמדוע לא פסק כן וגם בספרי פני משה הל' יסוה"ת שם כתבנו בס"ד ליישב את הרמב"ם בטוב טעם ונאמר שגם המחבר פסק כהרמב"ם הלא המחבר בחיבורו ב"י לא הביא משיטות הרמב"ם כלום אלא אדרבה מהב"י נראה דמודה לזה דבמעשר שרי לנסות דלא פליג אלא בצדקה וא"כ קשה מדוע השמיט את זה בש"ע ולא ראיתי בשום מקום מי שהרגיש בזה, וע"כ נ"ל בס"ד דמד"כ הב"י דבמעשר שרי לנסות זה דוקא במעשר דאורייתא דכיון דגמר' דתענית קאי על קרא דעשר תעשר ובגמ' דשבת מוכח דלא דרשינן עשר בשביל שתתעשר אלא במעשר דבר תורה ולא במעשר דרבנן כהנ"ל בשם היעב"ץ שהביא ראי' משם דמעשר כספים דרבנן א"כ ממילא מוכח מתענית דדוקא במעשר דאוריי' שרי לנסות אבל לא במעשר דרבנן דכמו דאמרינן דבצדקה לא שרי לנסות משום דלא דיבר הקרא אלא ממעשר כמו כן נמי שפיר י"ל דקרא דנביא דגמרינן מיני' דשרי לנסות ג"כ לא דיבר אלא ממעשר דאורייתא כמו שהוכחנו מגמ' דשבת ור' יוחנן ור' הושעיא דתענית בודאי לא חלקו על רבי ור' ישמעאל דשבת וכיון דבזמה"ז ליכא מעשר דאוריי' אפילו בא"י כמו שפסק המחבר יו"ד סי' של"א ע"כ לא הביא המחבר את זה דשרי לנסות במעשר כיון דלא שייך בזמה"ז, ועל הרמ"א דנראה מיני' דסובר אליבא דהב"י דאפילו במעשר דרבנן שרי לנסות באמת צ"ל דהמחבר פסק כהרמב"ם והא דחולק הב"י על הטור בצדקה דוקא דנראה דבמעשר מודה י"ל דלאו משום דמודה במעשר חולק בצדקה דוקא אלא לפי שיטות הטור דפסק כהגמ' דתענית קאמר הב"י דמשם לא מוכח דשרי לנסות רק במעשר אבל לא בצדקה אבל הב"י לעצמו באמת י"ל דסובר כהרמב"ם וע"כ השמיט בש"ע את זה ואף שבב"י לא הביא שום רמז משיטות הרמב"ם אעפ"כ שפיר י"ל דבש"ע סובר כוותי' כמ"ש היד מלאכי כללי הש"ע סי' ה' וז"ל לפעמים כתב הש"ע הרבה דינים שלא נמצא להם זכר ורמז בב"י לפי שאחר שחיבר ספר ב"י עוד ראה סברא אחרת בספרים וכתבה בש"ע עכ"ל כנלע"ד ליישב את המחבר אף שהוא דוחק קצת לומר שלא ראה את הרמב"ם זה בשעת שכתב הב"י: