ברית משה, מצות לא עשה סה:פב
ברית משה · Brit Moshe, Negative Commandments 65:82
Open in the reader →1אבל הכו"פ והחו"ד ז"ל שם הקשו סתירה במרדכי ממ"ש סוף חולין גבי יבמה שרקקה טיפת דם דא"א בלי צחצחי רוק דלא בטל ברובא כיון דאין ניכר לא שייך ביטול וזה סתירה למ"ש בהא דגיגית והעלו לדינא דדוקא כשההיתר הי' ניכר מקודם רק האיסור לא הי' ניכר כהא דגיגית אז אמרינן דבטל אבל כשגם ההיתר לא הי' ניכר ובאו שניהם לעולם מעורבין אז באמת לא בטל וכבר קדמם בזה השעה"מ הל' יו"ט פ"ה הל"כ, ומה שהקשה הפלתי על הראי' של המרדכי מביצה עי' ישע"י או"ח סי' ש"כ אות ו' ומה שהקשה הפלתי מתו' מעילה כ"א ע"ב ד"ה פרוטה דמוכח דלא כהמרדכי והבית מאיר בגליון יו"ד ווילנא סי' ק"ב הקשה מתו' ב"ק ס"ט ע"ב ד"ה כל הנלקט גם השעה"מ הלכה הנ"ל הקשה מתו' ב"ק והעלה מחמת קושיא זו דהמרדכי ל"ק שתחילת ביאתו ע"י תערובות בטל אלא בדרבנן אבל בדאורייתא מודה להתו' דלא בטל וממילא גם קושית הפלתי מתו' מעילה ל"ק, אבל מהשט"מ ב"ק שם מוכח דלא כהשעה"מ וא"כ נשארו לפי השט"מ כל הקושיות הנ"ל, אבל נהירנא לי עיני מן שמיא להביא דבר חדש בענין זה דהאור זרוע חלק א' בתשובותיו סי' תשנ"ה אות ב' כתב וז"ל וכשדורכין יין בימות הבציר ופעמים מניחים גיגית מליאה ענבים דרוכים ובשבת זב מענבים כו' נראה בעיני דשרי כל היין שבגיגית בשתיה בשבת דאפי' תמצי לומר דגם בדרבנן מין במינו לא בטל אפ"ה י"ל סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו היינו הזגין וחרצנין מבטלין אותה כדרבא דהלכתא כוותיה דאמר בתר שמא אזלינן כו' ואע"ג דקיי"ל דכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ה"מ מין במינו אבל מין בשאינו מינו אע"ג דיל"מ אפ"ה בטל כו' עכ"ל וגם בח"ב הל"ש סוף אות נ"ח כ"כ נראה מהא"ז דבעיקר הדין הסכים לרבינו והמרדכי ודכוותייהו בהא דינא דגיגית דשרי אלא על סברתם חולק וסובר דאפי' דבר שתחילת ביאתו ע"י תערובות ג"כ לא בטל אם הוא דשיל"מ דמדאיצטריך למימר דבטל מטעם דבשאינו מינו אפי' דשיל"מ בטל וא"כ י"ל דהתו' ב"ק ומעילה גכ"ס כהא"ז וגם הרווחנו בס"ד דבעיקר הדין בהא דגיגית באמת גם התו' מודה דשרי מטעמא דהא"ז וממילא ל"צ למימר כמ"ש הפלתי שפסקם של המחבר או"ח סי' ש"כ והרמ"א יו"ד סי' ק"ב במחלוקה שנויה דכיון דהרמ"א ג"כ כיוון להא דגיגית דסי' ש"כ כמ"ש הט"ז והש"ך ביו"ד שם א"כ ממילא י"ל דבהא דינא דומיא דגיגית באמת גם התו' מודה דשרי וגם הקושיא שהקשה הפלתי על הכ"מ הלכות מעילה ג"כ ל"ק כיון די"ל דהכ"מ מסופק בהרמב"ם אי סובר כהא"ז או סובר כרבינו והמרדכי ודכוותייהו וע"כ מתרץ הכ"מ שני תירוצים דאי סובר כהא"ז אז צ"ל כתירוץ הא' ואי סובר כרבינו והמרדכי ודכוותייהו אז צ"ל כתירוץ הב' אבל הסתירה בכ"מ לפי פסקו בש"ע סי' ש"כ שכ' הפלתי באמת ליכא אפי' לפי תירוצו הא' דאפ" אם נאמר דהרמב"ם סובר כהא"ז אז ג"כ פסקו של המחבר סי' ש"כ בהא דינא דגיגית עולה יפה ודו"ק. ועי' מל"מ הל' משכב ומושב פ"א הל' י"ד ונב"י מ"ת יו"ד סי' נ"ד והשיב משה יו"ד סי' ל"ח מ"ש בענין זה, ומה שהקשה השעה"מ הנ"ל על הרמ"א או"ח סי' שי"ח עי' ישע"י שם אות ה' וגם אני כוונתי בס"ד לתרץ כן, ומ"ש רבינו בהא דבוסר והמלילות שריסקם מע"ש כן פסקו הטוש"ע או"ח סי' רנ"ב וא"כ נתברר בס"ד שכל מ"ש רבינו באב מלאכה דדש פסקינן כוותיה: