ברית משה, מצות עשה קמו:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 146:1
Open in the reader →1כתוב (א) בפ' בא ופטר חמור תפדה בשה כו'. לכאו' יש לדקדק דמתחלה הי' לו לרבינו ז"ל לכתוב את מ"ש דשתי מ"ע הן כדי שנדע שגם עריפה מ"ע היא ואח"כ הי' לו לכתוב את הא דמצות פדייה קודמת למצות עריפה, ונ"ל בס"ד ליישב דהרמב"ם ז"ל בסה"מ מ"ע פ"א פ"ב ג"כ מנה פדייה ועריפה לשתי מ"ע והביא ראי' לזה ממשנה בכורות דף י"ג ע"א מדקרי התנא לעריפה ג"כ מצוה כדקתני מצות פדייה קודמת למצות עריפה וכ"פ בחיבורו הלכו' בכורים פי"ב הל"א אבל הראב"ד ז"ל שם השיג עליו וכתב שאין ראוי לקרות עריפה מצוה לפי שהוא מפסיד ממון של כהן ויותר ראוי לקרות עבירה ובמשנה כתב הפשט דלפי שאמרו מצות פדייה אמרו מצות עריפה עי"ש ובאמת בדף י' ע"ב שם מוכח כהראב"ד דאי' שם א"ר נחמן מנא אמינא לה מדתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו פרש"י ז"ל וז"ל הוא הפסיד ממונו של כהן שלא פדאו בשה ויתננו לכהן לפיכך כו' יכפוהו ב"ד לעורפו לאחר שלשים כדמפרש בפירקא ויאסר בהנאה עכ"ל אלמא דלוי סובר דלא הוי מצוה וא"כ לכאו' קשה על לוי ממשנה דדף י"ג הנ"ל ממה דקרי התנא לעריפה מצוה אעכצ"ל דלוי סובר הפשט במתני' כמ"ש הראב"ד הנ"ל וא"כ קשה על הרמב"ם מלוי וגם י"ל דלזה כיון הראב"ד בהשגותיו שם, אבל נ"ל בס"ד ליישב דבמכילתא פרשה בא פרשה י"ח איתא וז"ל אם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה דבר אחר אם לא תפדה וערפתו אם אין אתה פודה ערפהו הואיל ואבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו ומנין שאסור בהנאה נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה עכ"ל וכלשון זה ממש איתא בפסיקתא זוטרתא סוף פ' בא ועי' במרכבת המשנה על המכילתא שם אלמא דהמכילתא מפרשה את הפסוק זה בתרי אנפין דלפירוש הא' סוברת דהוי מצוה ולהפי' הב' סוברת דלא הוי מצוה וא"כ י"ל דלוי דסובר דלא הוי מצוה באמת סובר כהפי' הב' של המכילתא אבל התנא דמתני' סובר כהפי' הא' של המכילתא והרמב"ם פסק כהמתניתן אע"ג דלפי' הב' לא סוברת המכילתא כן כיון דסובר דהלכה כמתניתן נגד הבריי' כמ"ש הגמ' ב"ק דף צ"ו ע"ב ורב שבק מתניתן ועבד כבריי' בתמי' וע"כ הוכיח הרמב"ם שפיר ממתני' דהוי מ"ע כמובן, ואחר שכתבנו את זה ראיתי שהרי"ט אלגזי סוף פ"ק דבכורות ג"כ מיישב את הרמב"ם עם המכילתא זו ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו וא"כ י"ל דרבינו ג"כ משום כוונה זו הביא מתחלה את המשנה זו דמצות פדייה קודמת למצות עריפה כיון דבלא משנה זו באמת לא הוה ידעינן דשתי מ"ע הן ודו"ק. נמצא לפי הנ"ל קיימו רבינו והרמב"ם בחדא שיטתא למנות' לשתי מ"ע וכן מנאו ז"ל הסמ"ק סי' רמ"ב רמ"ג החינוך העי"מ האה"מ העצה"ש ומהר"ש מצ' כ"ב כ"ג הפוע"צ מ"ע י' י"א הכ"ת מ"ע פ"ט צ' הדה"מ שער א' פצ"ט ק' המעיי"ח דף י"ג ע"א אות א' אבל הבה"ג לא מנה פדייה ועריפה רק למ"ע אחת כשי' הראב"ד וכן נראה מהיראים סי' שנ"ד מדלא מנה רק פדייה וגם מרש"י פרשה בא פי"ג פי"ג נראה כן והזה"ר מ"ע י"ד אות י"ט בתר דהביא את שיטת הרמב"ם והראב"ד כתב וז"ל ואני אומר שאם יש להכניסה במנין המצות היא שנא' שמצוה על ב"ד לדון בדין זה להפסידו בממונו לא שיהיה ההפסד מצוה אלא שלדון כך היא מצוה ממצות התורה כמו דין שאר קנסות עכ"ל, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' הנ"ל ולהל' טור שלחן ערוך יו"ד סי' שכ"א: