ברית משה, מצות עשה רלא:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 231:1
Open in the reader →1שיהא (א) המת מטמא כו'. במ"ע זו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל דהרמב"ם בסה"מ מ"ע ק"ז מנה אותה כמו שמנאה רבינו ז"ל וכן מנאו ז"ל היראים סי' ש"ט החינוך האה"מ מצ' שצ"ח הזה"ר מ"ע ר"ג אות ס"ח הפוע"צ מ"ע קס"א הכ"ת מ"ע קל"ד העי"מ מצ' שצ"ד [עי"ש שכ' וז"ל מכאן יצא מנהג שלנו ברחיצת ידים אחר שבאי' מן המת והוא רמז למי אפר פרה והיא ג"כ רמז לתחיית המתי' שכל העולם יהיו נזהרין מן הטומאה הוא שאמר הנביא וזרקתי עליכם מים טהורים וכן היא בתשובת מהר"י סג"ל סי' כ"ג שהבאי' מבית עלמין להתפלל יפה הם עושים שרוחצי' את ידיהם ואסמכוה אקרא ורחצו את ידיהם ס"ת מות וכך נמצא בנימוקים ומקובלי ממ"ו שיש לרחוץ גם הפנים עש"א בלע המות וגו' עכ"ל] המעיי"ח דף קל"ז ע"א אות פ"ב המצה"ש ומהר"ש מצ' שצ"ט אבל הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ מ"ע צ"ו השיג שאין זה מ"ע אלא דין מדיני תורה לידע מהו טמא המצוה עליו במקום אחר שאם הוא טמא לא יאכל קדש ולא יבא למקדש וגם הביא ראי' שאין בדיני הטומאו' שום מצוה אלא רשות מהספרא דתניא התם ובנבלתם לא תגעו יכול אם נגע אדם בנבילה ילקה ת"ל ולאלה תטמאו יכול אם רואה אדם נבילה ילך ויטמא לה ת"ל בנבלתם לא תגעו הא כיצד הוי אומר זה רשות וגם הביא דמיון לזה מענין בעלי מומין שאין כל מום נמנה בכלל המצות אלא כיון שהזהירנו מלהקריב בעלי מומין ביאר לנו דמה הוא מום כמ"כ נמי כיון שהזהירנו מביאת המקדש בטומאה ומאכילת קדשים ביאר לנו דמה הוא מטמא ואיך היא טומאתו כ"כ הזה"ר סי' הנ"ל בשמו וכתב עליו וז"ל ולפי"ז חסר להרמב"ן ממנין המצות י"ג מצות הא' טומאת נבילה הב' טומאת שרץ הג' טומאת אוכלין ומשקין הד' טומאת נדה החמישית טומאת יולדת הששית טומאת צרעת אדם השביעית נגעי בגדים השמינית נגעי בתים התשיעית טומאת זב העשירית טומאת שכבת זרע האחת עשרה טומאת זבה השתים עשרה טומאת המת וטהרתו ובענין טהרת המת אני תמה ממנו ז"ל למה חסר מצוה זו וכמו שמנינו טהרת המצורע כך יש למנות טמא מת השלש עשרה טומאת מי נדה עכ"ל וגם הפרשת דרכים ד"מ ח"א ד"ס ע"ג מנה את כל הני מצות בין הני מצות שסלק הרמב"ן מחשבונו וגם מהבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' נראה דבמ"ע זו סובר כהרמב"ן אלא לפי"ז ק"ל עליו דמדוע מנה טומאת נבילות וטומאת שרץ וטומאת כלים ואדם וצ"ע ועי' במגלת אסתר שם מה שהמליץ על הרמב"ם מהשגותיו של הרמב"ן. ומ"ש רבינו שנינו בפ"ב דאהלות אלו מטמאין באהל כו' עי' רמב"ם הל' טומאת מת פ"ג הל"א שחשיב י"ב דברים שמטמאין במגע ובמשא ועי' בכ"מ הלכ' נזירות פ"ז הל"ב שכ' דמת פירושו נפל וא"כ חסר אחת מהמנין י"ב שמנה הרמב"ם כיון דמת היינו נפל אבל כבר מיישב את זה שפיר הלחם יהודא על הרמב"ם שם, ומ"ש רבינו הנה שנינו בפ"ג דאהלות שבטפח על טפח ברום טפח שמביא את הטומאה כו' אחד חור כו' כ"כ גם הרמב"ם הל' טומאת מת פי"ג הל"א והכ"מ מציין את המקור לזה על פי"ג דאהלות אבל כבר תמה עליו הבעל אברהם יגל על הרמב"ם שם והאריך בזה עיי"ש, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' טומאת מת ובנב"י מ"ק יו"ד סי' כ"ו ס"ד צ"ד צ"ו ובמהדורא תניינא או"ח סי' ל' קל"ד יו"ד סימן קפ"ח רי"ד אה"ע סימן נ"ט ובח"ס יו"ד סי' ע':