ברית משה, מצות עשה רלט:א
ברית משה · Brit Moshe, Positive Commandments 239:1
Open in the reader →1לעשות (א) בנגעי בתים כמשפט כו'. הפסוקים פרשת מצורע פרשה י"ד וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע ק"ג היראי' סי' ש"ח החינוך האה"מ מצ' קע"ז הזה"ר מ"ע ק"ג אות מ"ה הפוע"צ מ"ע פ"ג הכ"ת מ"ע קל"ז העי"מ מצ' קע"ט המצה"ש ומהר"ש מצ' קע"ח אבל הרמב"ן ז"ל לא מנה גם את המ"ע זו מהטעם הנ"ל מ"ע רל"א ועל הבה"ג ז"ל י"ל כהנ"ל מצות עשה רל"ח אבל על היראים ז"ל ק"ל כיון דמנה את המ"ע זו ע"כ מוכח דלא סובר כהרמב"ן וא"כ מדוע השמיט את המ"ע דנגעי בגדים כיון דליכא למימר כהנ"ל מ"ע רל"ח וצ"ע, ומ"ש רבינו ז"ל ואפי' ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית כו' כן אי' במשנה ה' פי"ב דנגעי' וכ"פ הרמב"ם ז"ל הל' טומאת צרעת פי"ד הל"ד וכ"כ רש"י ז"ל עה"ת שם ומה שהקשה המזרחי ז"ל דמדוע לא יאמר הלא עד שיאמר הכהן טמא עדיין אין כאן טומאה עי' בתיו"ט ז"ל שם שכתב כמה תירוצים על זה וגם המשכיל לדוד והט"ז ז"ל עה"ת שם מתרצו את זה יפה עי"ש. ומ"ש רבינו וצוה הכהן ופנו את הבית אפי' חבילי עצים ואפי' חבילי קנים דברי ר' יהודא ר"מ אומר כו' כן איתא במשנה שם אלא בתר דברי ר' יהודא אי' עוד שם ר' שמעון אומר עסק הוא לפנוי ומפרש הברטנורה ז"ל וז"ל עסק כו' בתמיה וכי להעסיקו לפנות את הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנות דברי' שאין מקבלי' טומאה על כרחך לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדורש ר"מ שהתורה חסה על ממונן של ישראל עכ"ל וכן מפרשו ז"ל הפי' המשניות והר"ש שם וא"כ ק"ל על רבינו מדוע השמיט את הא דר"ש הלא כמו שהביא רבינו נראה דלא פליגי בזה אלא ר' יהודא ור"מ וא"כ איכא למיטעי דהלכה כר' יהודא משום הכלל דעירובין דף מ"ו דר"מ ור' יהודא הלכה כר' יודא אבל כיון דר"ש ור"מ קיימו בחדא שיטתא באמת הלכה כר"מ וא"כ היה לו להביא את הא דר"ש כדי שנדע דהל' בזה כר"מ, אבל אח"כ ראיתי שהרמב"ם הלכה הנ"ל באמת פסק כר' יהודא והכ"מ ז"ל כתב על זה וז"ל ויש לתמוה למה פסק כר' יהודא במקום ר"ש ור"מ דרבים נינהו ואפשר שרבינו סובר דבהא לא פליגי וצ"ע עכ"ל אבל לכאו' צריך להבין את הכ"מ הלא מלשון הרמב"ם בפי' המשניות שם נר' בפירש דג"כ מפרש כהר"ש והברטנורה הנ"ל דפליגי וא"כ היה צ"ל שבחיבור חזר ממ"ש בפי' המשניות וזה באמת דוחק ואפשר דמשו"ה הניחו הכ"מ בצ"ע וגם במשרת משה על הרמב"ם שם ראיתי אח"כ שעמד על הכ"מ מהפי' המשניות וא"כ על הרמב"ם באמת צ"ע או צ"ל כמ"ש הכ"מ אבל על רבי' שפיר י"ל דסובר דלא פליגי וע"כ השמיט את הא דר"ש וממילא לפי"ז יש סיוע גדול מרבינו להכ"מ, אבל במל"מ ז"ל שם ראיתי שהרבה להשיב על הכ"מ וז"ל ולא ידעתי איך יתכן לומר זה דהא פשטה דמתני' היא דפליגי וראיתי בת"כ שלא הזכירו לר"ש בזה אלא לאחר שהביא סברת ר' יהודא דאמר אפי' חבילי עצים אפי' חבילי קנים אמרו אמר ר"מ עסק הוא לפנוי אמר ר"מ וכי מה מטמא לו כו' ואפשר שגם גירסת רבינו במתני' כך היתה ולפי"ז ר' יהודא ור"מ פשיטא דהלכה כר' יהודא כו' עכ"ל וא"כ י"ל דגם לרבינו כך היתה גירסתו דליתא ר"ש שם אלא כולה ר"מ אמר ובאמת בהספר' עם הקרבן אהרן הגירסא כמ"ש המל"מ אבל בהספרא עם הר"ש משאנץ הגירסא כמו שאיתא במתני' שלפנינו וא"כ לפי גירסא זו עדיין נשאר' הקו' על הרמב"ם ועל רבינו אבל לפי מה שתי' המשרת משה את הרמב"ם שם באמת גם על רבינו ל"ק מידי עי"ש, והפרטי דינים שכתוב רבינו רובם מהרמב"ם פרק הנ"ל אלא בהלכה ו' שם כתב הרמב"ם אין הבית מטמא בנגעי' עד שיהי' בו ארבע אמות על ארבע אמות והוא מגמ' סוכה דף ג' ורבינו שהשמיט את זה באמת טעמא בעי דליכא למימר דלא פסק כהגמר' זו כיון שהביא לעיל מ"ע ק"כ מגמ' זו את הא דהבונה בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו חוזר מעורכי המלחמה וגם במ"ע מ"ג כתב כן לעניין סוכה ובמ"ע כ"ג כתב כן גבי מזוזה וא"כ צ"ע [ועכשיו מצאתי שרבינו הביא ברייתא זו בהלכות עירובין וא"כ י"ל דסמך אדהתם] ועי' בכנה"ג או"ח בלשונו' הרמב"ם הלכ' טומאת צרעת שהביא בשם הרלנ"ח דאם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות מטמא בנגעי' אבל הוא כתב עליו דלשי' הרא"ש שחולק על הרמב"ם במזוזה וסובר דדוקא ד' אמות על ד' אמות בעינן ה"ה לענין בית המנוגע ודברי פי חכם חן: