ברית משה, מצות עשה לב:ב

1וצריך (ב) להפסיק סעודתו מבעוד יום כו'. ביומא פ"א ע"ב איתא הברייתא שהביא רבינו דיליף תוס' יוה"כ מועניתם וגו' אבל יש שם תנא דיליף מעצם עצם והקשה הגמ' ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה ומשני דמיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי א"כ מוכח מגמ' זו דהתנא דיליף תוספת יוה"כ מועניתם ל"ס את הדרשה דחבר"מ אבל התנא דעצם עצם עכצ"ל דסובר כחבר"מ ועי' בב"י ובב"ח או"ח סי' תר"ד מה שמפלפלו בזה על הטור שם, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו הביא את הבריי' דיליף מועניתם עכצ"ל דלא פסק כחבר"מ וע"כ לא הביא רבינו לא במ"ע זו ולא לעיל במל"ת ס"ט את הא דחבר"מ. וגם בהרמב"ם ליתא בפי' הא דחבר"מ אלא בהל' נדרי' פ"ג הל"ט כתב וז"ל הנודר שיצום בשבת או ביו"ט חייב לצום שהנדרים חלות על דברי מצוה וכן הנודר שיצום יום א' או יום ג' כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יו"ט או ערב יוה"כ הרי זה חייב לצום כו' עכ"ל והוכיח הכ"מ שם דמדכ' הרמב"ם או ערב יוה"כ מוכח דסובר כחבר"מ וגם בב" או"ח סי' תי"ח כ"כ, נמצא לפי"ז כיון דרבינו לעיל הל' נדרים מל"ת רמ"ב כתב לגמרי את לשון הרמב"ם דהלכות נדרים שהבאתי והשמיט או ערב יוה"כ שכ' הרמב"ם ע"כ מוכח מזה בפי' דלא סובר כחבר"מ וא"כ לכאורה ק"ל על רבינו דלעיל במל"ת ס"ט הביא את הדרשה דעצם עצם וכיון דסובר כהתנא דעצם עצם עכצ"ל דסובר כחבר"מ וזה לכאו' סתירה גדולה ברבינו ולא ראיתי מי שהרגיש בזה:

2אבל לפי מ"ש הלח"מ הלכות שביתת עשור פ"א הל"ו דלהרמב"ם לא הי' הגירסא בגמרא ותנא דעצם עצם האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה אלא גירסתו היה תנא חייא בר רב מדיפתי כו' נמצא לפי גירסא זו באמת לא מוכח דהתנא דעצם עצם סובר כחבר"מ וגם לא מוכח דהתנא דעצם עצם פליג על הבריי' דיליף תוס' יוה"כ מועניתם עי' בלח"מ ותראה שכן הוא א"כ י"ל שגם לרבינו היה הגירסא כך וממילא ל"ק עליו הסתירה הנ"ל וגם הקושיא שהניח בתימא על רבינו המגילת ספר הנ"ל מל"ת ס"ט מחודש ג' ג"כ מיושבת שפיר עי"ש ותבין, והפרטי דינים שכ' רבינו תמצא מהם גם בהרמב"ם שם ולהל' עי' טוש"ע או"ח סי' תרי"א עד תרט"ו ובשג"א סי' ע' עד סי' ע"ו ובמנ"ח מצוה שי"ג וגם עי' לעיל בהל"ת של המ"ע זו מל"ת ס"ט כי שם כתבנו בס"ד דברים עתיקים: