ברית משה, עשין דרבנן, הלכות חנוכה ו

1ומ"ש רבינו ז"ל בסוף המצוה זו גרסינן במס' מכות דורש ר' שמלאי תרי"ג מצות נצטוו למשה בסיני כו', כן אי' במכות דף כ"ג ע"ב אלא בגמ' שלפנינו הגירסא שרב המנונא קאמר את הגימטריא של הקרא תורה צוה לנו משה ולא ר' שמלאי אבל מרבינו ז"ל נראה שגירסתו היה שר' שמלאי קאמר את זה וע"כ כתב גרסינן כמובן. אבל לכאו' צריך להבין דמדוע הביא רבינו ז"ל את זה כאן ואי משום דרצה לתרץ בזה שלא יהא קשה על מנינו שמנה בחיבורו תרי"ג מצות דמנ"ל שאינם יותר או פחות א"כ הי' לו להביא את זה בסיומא דתרי"ג מצות דאוריי' ולא כאן בסיומא דמצות דרבנן, ואי"ל דרינו ז"ל רצה לרמז על מנין כת"ר דעם שבע מצות דרבנן כמנין כת"ר הם כמ"ש הכתר תורה ז"ל בריש ספרו ובסוף ספרו וכ"כ המצות השם ז"ל בסופו במקום שמנה את השבע מצות דרבנן עי"ש, דבשלמא הם שפיר כתבו כן כיון דלא מנאו אלא שבע מצות דרבנן ואלו הם א' לקרות הלל, ב' לקרות מגילה, ג' להדליק נר חנוכה, ד' להדליק נר שבת, ה' נטילת ידים, ו' לברך על כל הנאה תחילה, ז' לעשות עירוב, אבל אבילות לא מנאו למצוה דרבנן כיון דסברו כהרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל בהל' אבילות מחודש א' דאבילות דאוריי' הוא ע"כ שפיר כתבו דכמנין כת"ר הם, אבל אליבא דרבינו ז"ל ליכא למימר כן כיון דהוא מנה גם אבילות בין החמש מצות דרבנן שמנה כאן וגם נטילת ידים חושב למצוה דרבנן כמ"ש לעיל בסיומא דתרי"ג מצות והברכות ג"כ סובר דמצוה דרבנן הם כמ"ש במ"ע כ"ז דף כ"א ע"ב וז"ל ומדברי סופרים חייב אדם לברך כו' והדלקת נר שבת ג"כ סובר דמצוה דרבנן היא כמ"ש במ"ע ל' וז"ל אמרינן בפ' במה מדליקין שהדלקת נר בשבת חובה ועיקר ציוויה מפי הנביאים שצוו לכבד את השבת כו' והלל ג"כ סובר דמצוה דרבנן הוא מדהביא כאן בהלכות חנוכה את מה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את ההלל הן אמת שלא כתב בפי' שמצוה מדברי סופרים היא כמ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל מחודש א' אבל י"ל דסמך על מ"ש וכעין שתקנוהו נביאים הראשונים שיאמרוהו על כל צרה שנגאלו ממנה כו' עי"ש היטב ותבין וכיון דרבינו ז"ל מנה גם אבילות למצוה דרבנן נמצא לפ"ז מצות דרבנן תשע הם א"כ ממילא תו ליכא למימר שעולה מנינה כמנין כת"ר, אם לא שנאמר דרבינו ז"ל חושב לענין מנין המצות הדלקת הנרות דשבת והדלקת הנרות דחנוכה למצוה אחת וגם קצת סמך יש לי לזה ממה דקאמר רב הונא בשבת דף כ"ג ע"ב הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח פרש"י ז"ל וז"ל ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה עכ"ל וגם הלל י"ל שכללו עם מצות חנוכה וא"כ ממילא שפיר י"ל כהנ"ל. או י"ל כיון דרבינו ז"ל מנה למל"ת הראשונה לא יהיה לך ולמצות עשה הראשונה אנכי וכדי לנעוץ סופו בתחילתו ע"כ הביא את הא דר' שמלאי כאן כדי שיוכל לסיים ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום:

2ובזה סיימתי בעזה"י את התרי"ג מצות עם הז' מצות דרבנן כמנין כתר תורה, ואברך על המוגמר בברכת הודאה להשם הנכבד והנורא. ואתפלל על העתיד שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. ולראות במהרה בימינו בקיבוץ נדחי ישראל ובבנין ציון וירושלים: אמן אמן אמן סלה. תושלבע. הפעם אודה את ד' מודים דרבנן אמינא בכפליים, שזיכני הש"י חיבורי זה להתחיל ולסיים, הן זה ספר תולדות אדם וחלקו בארץ החיים, חנון כן יעזרינו כל הכתוב בספר הזה לקיים, יחד העקרים עם השרשים בלתי לשם שמים, יוצרי בחסדך אנא הראינו מתורתך נפלאות, מהר יקדמוני רחמיך ותעשה עמנו לטובה אות, חזק ואמץ גואלינו שמו ד' צבאות, שוב שנית לגאלינו ופקוד "גפן" זאת,