חתם סופר על התורה, וזאת הברכה

1תורה צוה לנו משה היא מורשה לקהלת יעקב היא כמורשה מצות אנשים מלומדה אך בישורן שהם החשובים התורה היא מלך שלהם בחכמתם ותבונתם אך הבינונים שנקראים ישראל חשובים מיעקב ופחותים מישורן אותם צריכין תוכחה מראשי עם בהתאספם יחד זקנים המוחים בשרים:

2בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל בסוף יומא תנן את זו דרש ראב"ע וכו' כי בזמן שבהמ"ק הי' קיים לא מצינו שהוצרכו לבקש מחילה זה מזה בעיה"כ כי מטבע הקרבנות בעצמם לקרב הלבבו' ולהשלים ביניהם כמש"כ הגאון מהר"מ אלשיך דמשו"ה נתנו מחצי' השקל ולא שקל שלם, כדי שיצטרכו שנים להשלים שקל א' ונ"ל משו"ה אמר מרע"ה בעדת קרח אל תפן אל מנחתם כיון שלא רצו בשלום א"כ אין להם שייכות בקרבנות שיקנו במחצית שקלים אבל בימי ראב"ע נחרב הבית ע"כ דרש שירצו את חבריהם ואר"ע מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה כי מקוה יפורש על ב' אופני' א' אסיפה וכניסה כמו מקוה מים או קיווי ויחול ואמר המאסף והמקוה ישראל הוא ה' ית' המקרב לבותם אחד אל אחד כי מאת ה' זאת להם וכמו שאמרו מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכון ביניכם אהבה ואחוה ושלם וריעות ועושה שלם במרומיו הוא יעשה שלם עלינו נמצא הקב"ה מקוה ומאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל וגם בהיפוך ישראל מקבץ ומקוה ומאסף את ה' כביכול שניצוצות המפוזרים מתקבצים על ידי תשובתם של ישראל נמצא ישראל מקבצים ה' וה' מקבץ ישראל וכן בלשון קיווי וחיכוי אומר ישראל מקוים לה' שישיבם בתשובה לפניו כדכתיב השיבנו ה' אליך ונשובה והקב"ה מקוה לישראל שישובו כדכתי' שובו אלי ואשובה אליכם:

3משאחז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה י"ל כי כל מצוה איננה אלא אבר א' מרמ"ח איברי תורה או גיד א' משס"ה גידי' והעושה מצוה א' כאלו מקריב אבר א' להקב"ה וכאומר רגלה של זו עולה והקריבהו נא לפחתיך ע"כ בהעושה מצוה אחת מקבל עלי' כל התורה דע"י קדושת אבר א' פשטה קדושה בכולה ע"כ תיקנו חז"ל מתקני הברכו' שלא לברך על מצוה יחידית הלז שהוא עושה עתה אלא מברך על כל התורה בכלל ועל מצוה זו בפרט וכך הוא אומר אשר קדשנו במצותיו היינו כל התורה וציונו בפרט להניח תפילין וכדומה נמצא בכל ברכותיו מברך תחלה על כל התורה ואח"כ על מצוה פרטית והם לא ברכו בתורה תחלה אלא על מצוה פרטית וה"ל כמקריב אבר א' לחוד:

4ולכל היד החזקה ברש"י ששבר הלוחות ידוע על ידי שבירת הלוחות בא שכחת התורה ובימי אבלו של משה נשתכחו שבעה מאות הלכות כדאיתא במס' תמורה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו וענין הפלפול ובירור הלכה ידוע ליודעים והנה כמה פעמים מצינו בגמרא א"ל ומאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא (ביצה דף כ"ד ע"א עיין ברש"י שם) ונלע"ד רמז נאה הנה ידוע דפלפול תורתינו הקדושה כוחו עצום מאוד ואיתא שהאר"י ז"ל הי' מפלפל בכח עד שהי' מזיע כי זיע של פלפול מסוגל לבער הקליפות (עיין בטו"ז הלכות פסח סימן ת"ס סעק"ב בשם האר"י ויעוין סימן ר"נ בשערי תשובה בשם האר"י) וידוע דלכן נקרא הפסוקי ופרשיות תהלים ושארי פסוקי שבח ושירה שאנו אומרים בין ברוך שאמר לישתבח פסוקי דזמרה לשון כריתה כמו ואת כרמך לא תזמור שמזמר עריצים ומבער כל הקליפות ומשטינים השוטטים באויר ומעכבים התפלה מלעלות מעלה מעלה והנה איתא בספר החיים מהגאון מו"ה רבן בצלאל אחיו של מהר"ל מפראג שתיבת ג'מ'ר'א' ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל שהוא מחנה השכינה הסובבת מרכבה העליונה ומי שעוסק בגמרא מסובב מהם מד' כיתות מחנה השכינה אלו (יעוין תו"מ במדבר דף ב' בד"ה מחנה ישראל) ומשמרים ומצילים אותו מכל פגע ונגע רע ועל ידי פלפול הגמרא מבער ומזמר הקליפות וזה רמז לו ג'מ'ר'א' גמור למד גמרא ועי"ז זמורתא לשון זמירה תהא כהלכה מכלל דפליגי בירור הלכה קבוע (מש"מ):

5ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרך יש לפרש הגם שיכחשו אויביך לך לע"ל שיתראו כולם כאוהבים מ"מ שנאתם בלבם ויש לחוש שלא ישמרו מהם ישראל כי אויב גלוי נקל לשמור ממנו ויותר גרוע אויב המתראה כאוהב מ"מ מבטיח לנו הקב"ה ואתה על במותימו תדרך ובזה י"ל ה' לי בעזרי במה שאני אראה בשנאי אראה מי השונאים להשמר מהם אבל לע"ל א"צ לזה שהקב"ה ישמור עלינו לטוב (מש"מ):

6יורו משפטיך הנה בעצתו של יתרו כתי' איעצך ויהי אלקים עמך יל"ד הרבה ואין להאריך אחז"ל פיה"כ כזרע גד לבן שהגיד להם לישראל מה בחורים ומה בסדקי' וכשנגשו למשפט א"ל מרע"ה דינו לבקר משפט ע"י מן ע"ש והנה כשנגשו למשפט הי' מרע"ה מקבל עדי' ושומע טענותיהם והוציא דין לאמתו ומ"מ לא נתן להם רשות לעשות מעשה עד דינו לבקר משפט ע"י המן והרע ליתרו מה אתה עושה לעם להטריחם חנם כי בלאו"ה יבורר ע"י המן ואחר כל הטרחו' הם משכי' מבקר עד ערב בלי שום גמר דין עד רדת המן והשיב מרע"ה כי בא לדרוש אלקי' שרוצים לידע מה אלקי' אומר בדבר זה ע"כ צריכים לברר פסקי ע"י המן וגם רוצים ללמוד חוקי אלקים ותורתו ע"כ אני מקבל עדי' וחותך הלכה דין אמת לאמתו ואמר יתרו כי לא טוב עושה לדורו' הבאי' לא יקבלו עליהם שום דיין כי יאמרו אינך כמרע"ה שבירר פסקיו ע"י המן ומשמים הסכימו על ידו ע"כ זאת העצה שתעמיד עליהם שרים קטנים ממך הרבה ואפי' שרי עשרות שהם רק על דברים קטנים ממונים וגם הם יפסקו הלכה ומשמים יסכימו על דינם ע"י ברור המן וישכילו שכל מי שעומד פרנס על ישראל זכות הרבים מסייעו להוציא דין אמת לאמתו ואז ישפטו העם בכל העת אפי' כשאין מן יאמינו בדייניהם ובחכמה תלה יתרו בעשרו' ומאות ואלפי' לומר זכות העשרה והמאה והאלפים גורמי' להצליח דיניהם כמ"ש חז"ל מפני מה לא נתפרשו שמותיהם וכו' עס"פ אם אין מכירי' עיי' וק"ל:

7מבורכת ה' ארצו ורצון שוכני סנה תבואתה לרש יוסף ולקדקד נזיר אחיו אע"ג דבכל השבטים אין התורה נקנת מתוך רוב מאכלו משתה כי כך היא דרכו של תורת פת במלח תאכל וכו' ולזה רמז שוכני סנה במקום חורב אין זרע ואין קציר מ"מ לשבטו של יוסף הבטיח מבורכת ה' ארצו ויהי' לו רצון כמו שוכני סנה כמו עוסקי מתוך דוחק ועוני והטעם שסבל יוסף יסורין ע"י אחיו לכן זכה לזה והיינו תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו:

8שמח זבולן בצאתך וישכר באוהלך עמים הר יקראו וגו' י"ל דהנה מצינו בשמואל ושאול כשהיו יוצאין למלחמה קודם היציאה היו מקריבין קרבן להגן עליהם אבל אין זה בטחון כ"כ דמצוה רק בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלי אבל זבולן בשעת מלחמה הי' לו מצוה זכות התורה של יששכר והי' לו לבטחון רב וזה שאמר שמח זבולן בצאתך למלחמה כי יששכר באוהלך אבל עמים היינו שאר השבטים הר יקראו לזבוח שם ואינו בעידנא אבל בזבולן אותו עת עצמו יש להם חלק התורה והתפלה שיהי' מתפללין עליהם:

9ולגד אמר ברוך מרחיב גד י"ל בדרך מוסר דגד לשון מזל כפירש"י לעיל בא גד בא מזל טוב והנה העשירות היא ברכה אם יעשה בממונו חסד ואמת וחז"ל דרשו גימל דלית לשון גומל דלים והיינו ולגד למזל אמר אימתי הוא ברוך המזל כשמרחיב ג"ד היינו גימל דלית בלשון גמול דלים ואמר כלביא שכן כ'ל'ב'י'א' הוא ר"ת כ'י ל'א ב'מותו י'קח א'חריו ומסיים וטרף זרוע אף קדקוד הנה קדקוד הוא מידת החסד וזרוע הוא מידת הגבורה והעני שהוא דין וע"י הנתינה ממתיק הדין וטרף לשון תערובת כמו בצים טרופות ומערב עי"ז הדין ברחמים:

10ולאשר אמר ברוך מבנים אשר י"ל ג"כ בדרך רמז שעיקר זכי' לצדיק הוא כשיש לו בנים צדיקים ולזאת צריך שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרכי ה' וזה ברוך מבנים אשר היינו ולאשר הוא הצדיק ברוך הוא מבנים טובים ומבורכים:

11ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו ברש"י שהיו בנותיו נאות והי' משיאים מהם לכהנים גדולים יש לדקדק למה נקט דווקא כהנים גדולים הלא בל"ס גם למלכים ושרים היו נושאים וי"ל דידוע דאדם נאה עלול לחטוא יותר כי מתגרים בו יותר כמו פוטיפר ביוסף שהי' יפה מראה ואשמעינן בנותיו של אשר הגם שהיו נאים מאוד בכל זאת משיאים מהם לכהונה גדולה שמצווה דווקא על בתולה מעמיו ולא יחלל כי עמדו באמונתם וצניעותם וכל כלה שהיא צנועה זוכה ויוצאת ממנה כהנים גדולים כדדרשו חז"ל על פסוק כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (מש"מ):

12ויעל משה וגו' ויראהו ה' וימת שם משה אחכז"ל מוימת שם משה יהושע כתבו כי א"א לו לכתוב וימת שם וצ"ע מויעל משה עד וימת מי כתבו כי דוחק לומר שהעלה ס"ת עמו להר ואחר שהראהו ה' א"י כתב שם עד וימת ואח"כ עלו ישראל ומצאו ס"ת מונח שם כי משמע שמסר ספרו מידו לשבט לוי כדנתי' לקוח ס"ת הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וצ"ע:

13*לאמר לזרעך אתננה עיין פירש"י וי"ל כך השי"ת הראה למשה א"י בבנינה וגם בחורבנה והראה לו ג"כ שאם הי' הוא בא לשם לרשתה לא הי' חורבן כלל וא"כ קיים הקב"ה הבטחתו וסיבת החורבן אינו מצידו ית"ש אלא מצידם אבל מתנתו הי' אחוזת עולם כאשר הבטיח ואין טענה שע"י החורבן לא קיים הבטחתו שזה אינו עיכוב מצד השי"ת:

14ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום איתא בספרי פ' וזאת הברכה ויבכו את משה שלשים יום ל' יום אלו מה טיבם אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה ל' יום והוא תמוה מאי שייכות לבכות שלשים יום קודם פטירתו והאיך ידעו אם הוא ל' יום קודם והנה בגמ' קידושין דף ל"ח איתא תניא בז' באדר מת משה שנאמר וימת שם משה ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום וכתיב וכו' כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וכתיב והעם עלו מן מן הירדן בעשור לחודש צא ממנו ל"ג למפרע הא למדת שבז' באדר מת משה עכ"ל הגמ' א"כ אם היתה שנת פטירתו של משה מעוברת ע"כ לפי חשבון זה מת בז' אדר שני וקשה לפי מה דאיתא במדרש ילקוט שמעוני על פסוק וישבות המן ממחרת רבי אליעזר המודעי אומר מת משה בשבעה באדר ואכלו המן כ"ד יום של אדר ראשון ושלשים של אדר שני ששנת עיבור היה ומת בראשון ור"א שם ספר שבעים יום שלא הי' השנה מעוברת אבל בז' בשבט נפטר משה והוא חולק ע"פ חשבון המובא בברייתא דידן לכן נראה שאלו ואלו דברי א"ח המה עפ"י מה שהובא כמה פעמים והוא מספר הזוהר שלשים יום קודם מיתתו של אדם נסתלק הצלם ממנו וזה הי' שהרגיש משה רבינו בל"ס אבל עדיין חי הי' מ"מ מקרי מיתה והנה לפ"ז יש לומר שבל"ס הרגישו גם בני ישראל החשובים בהסתלקות צלם רבם ומזלייהו חזי לכן בכו אותו קודם למיתתו ל' יום וגם בילקוט ר"א המודעי ור"א שם קאי גם כן על הסתלקות הצלם שהי' בז' בשבט או הי' בז' אדר ראשון וגמרא דידן קאי על הסתלקות הנשמה מהגוף ממש וזה הי' בז' אדר שני הכל לפי החשבון עולה יפה (בשם קרבן נתנאל רא"ש פע"פ סימן י"ג עיי"ש):

15ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו לולי דמסתפינא אמינא תמו ימי בכי על סילוקו של משה ובכו בכי' אחרת כי ראו יהושע מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו ונצטערו כל א' וא' על שהי' בידו גם הוא לשרת משה ולהיות פניו מאיר כלבנה ועצלותו של כל א' וא' גרם לו ע"כ מרוב זה הצער תמו בכי אבל משה:

16*ויהושע מלא רוח חכמה וגו' וישמעו אליו בני ישראל ולא קם נביא וגו' נראה לפרש הקב"ה צוה לשמוע לסנהדרין והממרה הוא זקן ממרא וחייב מיתה והטעם כיון שאי אפשר לשאול לה' כי לא בשמים היא ויען שלא תהא תורה כב' תורות עכ"ח צריכין לשמוע לסנהדרין הגדולה וממילא בוודאי הקב"ה יתן חכמה להם להשיג האמת אבל במשה רבינו ע"ה לא היו מחוייבים לשמוע סברתו כי בדבר שלא ידע הי' יכול לשאול לה' וכן עשה בכל פעם בדבר שלא שמע והגאון בעל זכרון יוסף כ' דמשה רבינו עשה ליהושע מלא וגדוש כדאיתא במדרש וכאן כתיב רק מלא דכאן מיירי לאחר מיתת משה ובימי אבלו נשתכחו אלפי הלכות ולכך לא נשאר אלא מלא כי לשאול לה' אי אפשר כמו שאחז"ל דלא בשמים היא ועי"ז ממילא מחוייבין הם לשמוע דבריו וזה ההמשך לכאן לאחר דכתיב מיתת משה וכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה וע"י ימי אבלו נעשה יהושע רק מלא רוח חכמה שנשתכחו ממנו מקצת הלכות ושייך להספדו דמשה ולכך הוכרחו לשמוע אליו דלא קם כמשה וגו' שיוכל לשאול:

17ולא קם נביא עוד בישראל ואמרו חז"ל בנביאים לא קם אבל במלכים קם ומנו שלמה בישראל לא קם אבל באו"ה קם ומנו בלעם יהי' הכוונה איך שיהי' עכ"פ נ"ל מקרא השני של אחריו סובב על הראשון אמרו לכל האותות והמופתים היינו לעקור ולנטוע אומה ומלכים להכות בכל מכות כמצרים כזה קם בלעם באו"ה שהי' בכחו לארר ולקלל וכן קילל עמון ומואב ונצחם סיחון שוב רצה לקלל ישראל לולא ה' היפך הקללה לברכה נמצא קם כמשה להכות אבל לא מצינו שהמשיך חכמה וקדושה ויראת ה' על שום אדם וזה שלא קם כמשה לכל המורא הגדול וגילוי שכינה שעשה משה לעיני כל ישראל כזה לא קם באו"ה אבל קם במלכים ומנו שלמה בחכמים קהלת בפלוסופיא משלי במוסר השכל שיר השירים בסתרי תורה לימד דעת את העם וקם קרוב למרע"ה בענין זה אבל לא לכל האותות והמופתים כי לא הי' לו שום חרב ומלחמה עם שום אומה ולא הרע לשום מלכות א"כ אעפ"י שבאו"ה ומלכים קם מ"מ לא קם כמשה שחוברו שניהם יחדיו באיש א' לכל האותות ולכל המורא הגדול:

18*ולא קם עוד נביא כמשה איתא במסכת ר"ה דף כ"א ע"ב ביקש שלמה להיות כמשה יצתה בת קול וכתוב יושר דברי אמת יש לפרש הלא אנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ולאחריה אשר נתן לנו תורת אמה וחיי עולם נטע בתוכינו וקורים מעשה לבן רמאותי' דיליה ועל זה מברכים ומודים בתחלה ובסוף שבח גדול של תורה שנתן לנו והטעם כי בתורה יש בו סודות נוראות נשגבות סתרי תורה רזין דרזין וכל מה שבעולם מששת ימי בראשית עד סוף כל ימי העולם הכל כלול ורמוז בתורתינו הקדושה ועיין ברמב"ן בהקדמה על התורה והנה שלמה בקש גם כן לסדר ספר בספור מעשיות ורמוזים בו רזי עליונים ותחתונים וכמו כמה אגדתא של חז"ל אבל החילוק כי בספר הזה של שלמה היו סתריו וסודותיו אמת אבל לא סיפור מעשה הפשוט משא"כ בתורתינו הקדושה גם הפשוט כתוב היושר גם כן אמת לאמתו נוסף על סודותיה סתריה הגנוזים בה וזה בקש שלמה להיות כמשה ויצא בת קול שבמשה גם הכתוב יושר הפשיטות ג"כ דברי אמת אלקים חיים המה לעד וק"ל:

19ולא קם עוד נביא בישראל כמשה במס' ר"ה איתא ביקש שלמה להיות כמשה יצתה בת קול וכתוב יושר דברי אמת יש לפרש דשלמה דרש כמו שדרשו חז"ל בישראל כמשה היינו בישראל לא קם כמשה אבל באו"ה קם ומנו בלעם ואם כן פירושו בישראל להיות נביא בשליחות לישראל לא קם כמשה אבל להיות נביא כמשה ולא בשליחות השי"ת לישראל יכול לקום נביא מישראל ועיין מגלה דף ג' ע"א ברש"י בד"ה שם שדניאל היו נביא אבל לא נשתלח לישראל בנביאותו כן דרש שלמה ויצתה בת קול וגילה לו הגם שהדרש אמת מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו (עיין שבת דף ס"ג ע"א שרבינא גמר לכולי' ש"ס ולא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו) והפשוט הוא ולא קם נביא עוד בישראל שמן אומה ישראלית לא יהי' אחד בשום אופן נביא כמשה גדול כנביאות של משה אפילו שלא בשליחות לישראל כמו שהוא באמת פירושו הפשוט וזה גלה הב"ק וכתוב יושר של פסוק הקרא כסדר בישרותו ופשוטו גם כן דברי אמת המה וק"ל (מש"מ):

20ולא קם אחכז"ל במלכי' קם ומנו שלמה ובאו"ה קם ומנו בלעם נראה לפרש דקאמר הכא ב' ענינים אשר ידעו ה' פא"פ פי' רמב"ן שהבין נבואתו לאמיתה כאדם המדבר עם חברו פנים אל פני' ומבין שרש כוונתו ולזה לא זכה שום נביא בנבואתו אבל במלכי' קם בחכמתו ולא בנבואתו כי שהע"ה הבין חכמתו עד תכלית מה שלא הי' לפניו ולא יקום אחריו בחכמי הפילוסופים וזאת שני' במרע"ה שהי' משני הפכי' מדה"ד הקשה לכל האותות ומופתי' לפרעה ומדה"ר אשר עשה משה לעיני כל ישראל וזה לא הי' נביא בישראל כי ישעי' רובו נחמה וירמי' רובו פורעני' ובאו"ה קם בלעם שראה קללה וברכה רק ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה:

21לכל האותות והמופתים וכו' לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים איתא במדרש בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית וזה נתקיים ע"י האותות והמופתים כפירש"י קריעת י"ס ויצ"מ עי"ז ויאמינו בה' ובמשה עבדו נתגיירו במ"ת לישראלים וקבלו התורה ונתקיים בראשית ברא אלקים בשביל ישראל ובשביל התורה (מש"מ):

22לעיני כל ישראל בראשית תשובה קדמה לעולם וכתב הרמ"ע במאמר ח"ד דמר"ה עד שעה שישית דליל הושענה רבה יש תפ"ו שעות אז גמר מחילה וסי' בתו"ף ובמחול ע"ש וע"כ תורה מתחיל בבי"ת ומסיים בלמ"ד כי למ"ד בי"ת גי' תפ"ו לרמוז על התשובה והנה כ' הנ"ל דמרע"ה כ' שמונה פסוקים בדמע דבר שאינו מתקיים מפני שהי' שבת והנה לדעת רש"י דמים קדמו לבריאת שמים וארץ וכתיב כי ששת ימים עשה ה' שמים וארץ וא"כ ע"כ קדמו בריאת המים קודם לששת ימים והי' שבת של תהו שקודם בריאת עולם והואיל והי' רק מים במים דבר שאינו מתקיים נעשו בשבת וא"כ ענין תחלת התורה עם סיום התורה ענין אחד שנבראו מים דבר שאינו מתקיים ומשה כ' במים דבר שאינו מתקיים והיינו דכ' בתקוני זוהר בראשית אותיות שבת ירא:

23לעיני כל ישראל בראשית כי הי' צריך להתחיל התורה בשמו של הקב"ה כמ"ש פ"ק דמגלה ע"כ שינו לתלמי וכתבו אלקי' ברא ואמנם עתידי' צדיקי' שיקראו בשמו של הקב"ה וישראל גופו שם הוא וכשתנעץ סופו בתחלתו הרי מתחיל ישראל בראשית היינו התחלה בשם:

24אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית הנה בראשית מקרא קצר דהו"ל לכתוב בראשית כל ברא אלקים כפי' רש"י וצריך טעם מ"ט התחיל התורה בחסרון תיבה אבל כבר כתבתי במק"א משו"ה לא התחילה תורה אלקים ברא בראשית וכו' כי אין רשות להתחיל ולהזכיר השם עד אחר ג' תיבות כמה"ש קק"ק ה' צבאות ואחר ב' תיבות כישראל שמע ישראל ה' ע"כ מתחיל התורה ב' תיבות קודם שמזכיר השם בראשית ברא אלקים ואמנם מלאכי השרת אינם ראוים להזכיר אחר ב' תיבות הם צריכים להוסיף תיבה א' ולומר בראשית כל ברא אלקים ומש"ה קצר תיבה הלז והנה דורשי רשומות אומרים ישראל ר"ת י'ש ש'ישים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה והנה למלאכי השרת יש יותר ע"כ לעיני כל ישראל יש שישים ריבוא אותיות לתורה בראשית ברא אלקים אבל למלאכים בראשית כל ברא אלקים ואין מספר ס' ריבוא מכוון:

25וי"ל עוד סמיכות התורה דהנה בספר עקרים מפרש שהעיקר הנאמר לא יחליף האל ולא ימיר דתו אינו עיקר דיוכל להיות שעתיד הקב"ה לחדש לנו להוסיף או לגרוע ממצות שציוה לנו אך זה האמת כמו שראינו בשעת מתן תורה שה' דיבר עמנו ועם מרע"ה שלוחו פה אל פה ואם אח"כ יגלה לנו ולנביא אחר בפומבי כמאז אז נאמין החידוש שמתחדש בתורתינו ולא כאמונת הנוצרים שבא אחד ואמר ששלחו ה' לחדש בתורה והרמב"ם במורה נבוכים האריך ואמר על מחלוקת המחקרים אם העולם מחודש או קדמון בוודאי מצד השכל אין להביא ראי' ברורה שהעולם מחודש אדרבא מצד השכל אי אפשר לצייר בריאת יש מאין אך מקרא מפורש בתורתינו הקדושה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ לכן אמר הכתוב ולא קם נביא בישראל כמשה שמורה על העבר דהיינו עד עכשיו לא קם נביא כזה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל וכל זמן שלא קם נביא כזה אי אפשר להאמין שום השתנות בתורתינו הקדושה א"כ הוברר לנו שהעולם מחודש כמו שכתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:

26ע'שה מ'שה ל'עיני ר"ת ע'מ'ל' שהוא פלפול התורה כפירש"י בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה עשה משה לעיני כל ישראל כי הוא נהג טובת עין ונתנו לישראל כדאיתא בגמרא נדרים ובראשית ברא אלקים כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש הכל נאמר בתורה מראשית:

27לחבר סוף התורה בתחלתה התורה מסיים ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ודרשו בו ולכל המורא הגדול זה גילוי שכינה אשר עשה משה ששיבר הלוחות הנה מצינו שחז"ל שינו לתלמי המלך וכתבו אלקים ברא בראשית שלא יאמר ב' רשויות יש ובראשית נמי שם הוא שמסתמא מתחלת התורה בשם לכן שינו לו וצריך להבין מדוע באמת לא מתחיל התורה בשם וצ"ל כך משום שאין כבודו ית' להקרא על מקום תוהו ואבני בוהו לכן קאמר בראשית ברא שהיתה בריא' ואח"כ נקרא שם אלקים ומזה הטעם כתיב את השמים ואת הארץ ופירש"י לרבות תולדותיהם שביום א' נבראו כל צבאות השמים והארץ ולא יצאו בפועל אלא כ"א ביומו ע"ש והטעם לזה כיון שגזרה חכמתו ית' זמן כל א' וא' ביומו הרקיע בשני והצמחים בשלישי א"כ מדוע בראם בא' היינו משום שאין דרך המלך ית' להקרא על דבר חסר והעולם בכללו צריך זה לזה ואינו שלם זה בלא זה לכן ברא ביום א' הכללי והוציאן לפועל כ"א ביומו וזהו הטעם נמי לשבירת הלוחות שאם מפני שחטאו בעגל עדיין יכול הי' ליתן התורה לשבט לוי שלא חטאו כלל אלא הכל מטעם הנ"ל שכל ישראל נפש א' וס' רבוא נשמות היו כלולים באדם הראשון כידוע כמנין אותיות התורה והשתא שעשו העגל הרי חסרו משלמותם וא"א להשראת שכינה לקבלת התורה ולזה אמר הקב"ה למרע"ה ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ופירשו חז"ל ס' ריבוא כי לא סגי בלא"ה כי אין שלמות בל"ז והיינו דמסיים ולכל המורא הגדול היינו גילוי שכינה אשר עשה משה לכל ישראל דווקא כי בלא"ה אין שלימות ומרמז כאן ששבר הלוחות שמפני זה הוכרח לשברם ועתה מתחיל בראשית ברא אלקים וכו' כנ"ל שמטעם זה נבראו תולדות שמים וארץ ביום א' המרומזים באת השמים וגו' ומפני זה נמי מתחיל בראשית ולא אלקים ברא בראשית:

28משה לעיני כל ישראל כתיב ויהי האדם לנפש חיה ס"ת מ'ש'ה' כי כבר כתבנו האדם בה' הכוונה הגוף העומד לפנינו ואדם היינו הנשמה שבקרבו ומרע"ה נזדכך גופו עד שהי' במדרגת אותה נשמה שנקראת חיה ונשמתו היתה בבחינת יחידה שהוא נשמה לגוף חיה וקברו הוא בבחי' רוח שיכול להבלע בתוכו בחי' חי' ע"כ לא ידע איש את קבורתו כי אינו מושג לעיני אדם, והיינו ויהי האדם הנקרא האדם הי' לנפש חיה מדרגת אותה שנקראה חיה ורמז ס"ת משה שלא זכה לזה אלא מרע"ה, ואחז"ל נמנו וגמרו נח לו לאדם שלא נברא הנה אחז"ל כל מעשי בראשי' לצביונן ודעתן נבראו וקשה לומר שאך רק האדם נברא על כרחו שהרי נוח לו שלא נברא אך הענין כל בעלי חיים שנבראו בקומתן וסוף דעתן ואין הבהמה בחייה מבינה שסופה למות וגם אין לה שום צער בעולם ולא דאגה ע"כ נבראו לדעתה וצביונה אך האדם ראה עצמו בקומתו ודעתו מלא צער יגון ואנחה וסופו למות א"כ הבין כי נח לו שלא נברא מלסבול כל אלה כמ"ש שהע"ה וטוב אשר עדן לא הי', אלא הבין שרצון הבורא הוא שיהי' נברא ויכיר הבורא ויעבדהו ע"כ נתרצה בבריאתו והיינו נח לו שלא נברא ואפ"ה רצה להבראות כדי לעשות רצון יוצרו ואמנם הלל שהי' עניו וניצוץ ממרע"ה כמ"ש משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל ומי שהוא סבלן וממש אינו מרגיש בכל צער ויסורי עה"ז ע"כ אמר נח לו שנברא:

29אמרו ז"ל כי עץ הדעת הי' ראוי לאדה"ר היינו אלו המתין עד שבת ואז הי' אוכל גם מעץ החיים וחי לעולם ונ"ל רמז כי אמרו הי' תאנה חטה אתרוג יין וברור דהכל אמתי שהי' אותו הפרי כלול מארבעתן טעם תאנה חטה ופרי עץ הדר ויין ור"ת ת'אנה ח'טה י'ין ה'דר ר"ת ת'ח'י'ה' וגמטרי' עם הכולל גמטרי' ש'ב'ת'ו'ן לומר בשבת הי' חי מהפרי ההיא:

30אחז"ל אין טוענין למסית דהי' לו לנחש להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וצ"ע הא הנחש היינו הסם שממונה להסית א"כ מה חטאו נ"ל דיו להסית לחוה שתאכל אבל הסית עוד לחוה שתסית את אישה ולא נתמנה שיסית המוסת להסית אחרי' ששוב לא יהי' לו תקנה כי המחטי' אחרי' אין מספיקי' בידו לעשות תשובה אמנם הנחש תשיב אמרי' אמרתי גם כי תסית חוה לבעלה מ"מ ישיב הוא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי' ולא ישמע לה אמנם זה גופי' הי' מעשה נחש להסית לאדם שלא ישיב דברי מי שומעין:

31לעיני כל ישראל התורה מסיים לעיני כל ישראל ומתחיל בראשית אחז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל מרע"ה ובשביל ישראל והנה בוודאי בשביל התורה שהרי התנה עם שמים וארץ עד ששי בסיון אמנם ידוע כי אח"כ גם בששי בסיון עדיי' עמודי שמים ירופפו כי כתי' ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ונשתברו הלוחות אלא שמ"מ נתקיים העולם אז בשביל מרע"ה וכן כתי' ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול אולם כל זה עד יה"כ ואז נאמר סלחתי כדבריך וקבלו לוחות שניות ומן אז הי' קיום העולם בשביל כל ישראל נמצא כלהו איתנהו בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל מרע"ה שקיים התורה לבדו מששי בסיון עד יה"כ ובשביל ישראל מיה"כ ואילך וכל זה נרמז בקרא אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששבר הלוחות ואז הי' בראשית בשביל משה שנקרא ראשית אמנם גם ישראל בראשית גמטרי' שבת שבתן שהוא יה"כ שאז הי' ישראל בבחינת ראשית, ועוד רמז חבור תיבות ישראל עם התורה ועם בריית עולם כי כל ימות עולם תלוי באותיות התורה חסר חמשה ונשלם ע"י ה' אותיות ישראל הא כיצד אתה תראה באלפא ביתא של א'ט'ב'ח' כך סדרו א"ט, ב"ח, ג"ז, ד"י, ה' עולה מ"ה וכן בעשריות י"צ, כ"פ, ל"ע, מ"ס נ' עולה תן וכן (האותיות קרש"ת עם האותיות כפולות ך' ם' ן' ף' ץ' וידוע ך' פשוטה הבאה אחר תי"ו מספרה ה' מאות ם' סתומה שש מאות וכן כולם כסדר) במאות ק"ץ, ר"ף, ש"ן, ת"ם, ך' עולה ד' אלפים ת"ק, ואח"כ נעוץ סופו בתחלתו מתחלף אַלֵף באָלף כידוע נמצא סך הכל מ'ה' ת' ן' ד' אלפים ת"ק אלף עולה חמשת אלפים תתקצ"ה חסר חמשה מששת אלפים של ימות עולם והמה מושלמת בחמשה אותי' ישראל לכן נעוץ תיבות ישראל עם בראשית:

32*לעיני כל ישראל מסיים בישראל שכלול בו תיבת אשרי ומתחיל התורה בראשית שיש בו גם כן תיבת אשרי ולפ"ז מתחלת ומסיימת התורה באשרי כמו שאחז"ל (ברכות דף י' ע"א) כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי ומסיים בה באשרי ונשארו מישראל ובראשית נוסף על ב' פעמים אשרי אותיות לב"ת ומרמז כי יש שני בחינות יראה יראה חיצונה תתאה שהיא פתח לתורה יראה שניי' יראת התרוממות יראה עלאה אשר זוכים לה רק על ידי לימוד התורה הקדושה שני פעמים יראה בגימטריא "לבת" דהיינו לב אדם הבוער בשלהבת יה היא תוך לתורה הקדושה ורמז רחמנא לבא בעי:

33לעיני כל ישראל בראשית דכתי' וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב פירש"י כעין יעקב נ"ל הכוונה כך כי כבר כתבתי במקום אחר כי יעקב נתאבק עם הס"ם עד שברכו בשם ישראל כי ישראל עם יעקב מלא בגמטרי' תשכ"ט כמו קרע שטן ושם הארכתי נמצא אפי' בבטולו של ס"ם צריכי' עכ"פ לשם יעקב המרמז על קצת שפלות לצרפו עם ישראל המרמז על שררה אך הכא ברך משה שישכון ישראל בטח מס"ם ובדד בלי צירוף שם יעקב ואפ"ה יהי' כעין יעקב כאלו מצורף עמו יעקב ואמנם הא כיצד דידוע ברל"א שערי' הסדר אותיו' שבספירת חכמה מתחיל בבי"ת היא אות ראשונה ואל"ף מקומה אחר התי"ו נמצא בי"ת מספרה א' וכן כל האותיות עד תי"ו הוא שלש מאות ואלף שאחר התי"ו מספרה ד' מאות ולפ"ז יהי' ישראל עולה תשכ"ט יו"ד תשעה שי"ן ב' מאות רי"ש מאה אלף ד' מאות למ"ד עשרי' עולה תשכ"ט ולא צריך לשם יעקב וידוע כי העולם נברא בחכמה לכן מתחיל התורה בבי"ת (ובתרגום יונתן שם בראשית בחוכמתא) והיינו לעיני כל ישראל בראשית ונזכה כלנו יחד לעיני כל ישראל לעבוד השי"ת מאהבה מרב כל בקרוב ויהא העולם מתוקן במלכות שדי כמו שהי' קודם החטא בראשית אמן ואמן:

34לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים לפי מה שאיתא שבתחלת הבריאה התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שעל מנת כן נבראים שאם יצטרכו לשנות מטבעם לצורך ישתנו וזה לכל האותות והמופתים והיד החזקה קריעת ים סוף ועשר מכות אשר עשה משה לעיני כל ישראל זה בראשית ברא אלקים בתחלת מעשה בראשית:

35חזק חזק חזק.

36ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

37ת' ו' ש' ל' ב' ע'.