חבצלת השרון על דניאל ב:מ

1ומלכו רביעאה וכו' ודי חזיתה וכו' ואצבעת רגליא וכו' ודי חזית וכו'. ראוי לשים אל לב על מה זה ייחס משל הברזל אל היותו מהדק וחשל כלא ולא אל היות מלכותו חזק ואמיץ בערים בצורות אשר להם חומה סביב בדלתות נחשת ובריחי ברזל בל יעבור בם איש צר ואויב כאשר אמר בהפרידו בין ברזל וחסף שברגליא ואצבעתי' שייחס הברזל אל חלקת המלכות תקיפא כפרזלא ועוד באו' ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כי אשר תהיה מלכותא פליגא הלא הוא כי יהיה קצתו חזק וקצתו רפה ובכן מי לא ידע די מן נצבתא די פרזלא להוא בה ואם הואיל דמאל באר היטב חזר לפרש יאמר נא גם כן די מן חולשא די חספא להוא בה כאשר אחר מן נצבתא די פרזלא. ועוד מה ענין אומרו כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא שהם אמרי מותר. ועוד באומרו ואצבעת רגליא וכו' מן קצת מלכותא וכו' כי הן הנה הדברים שבפסוק הקודם ולמה נרמז ונאמר שנית וגם כי למעלה הזכיר רגליא ואצבעתא ופה אצבעתא לבד. ועוד באומרו ודי חזיתה פרזלא מערב וכו' מתערבין להון וכו' יראה סותר בנינו אשר בנה בהמשילו בחינת צד פרזלא אל החוזק וצד החסף אל החלישות והן עתה שב לייחס אל היות זרעם בלתי מתערב דנא עם דנא. ועוד באומרו וביומיהון די מלכיא אינון יקים וכו' כי לא יתכן כי בימים ההמה הן מלכות כשדים יאבד זכר לו וגם לא מלכותא תנינא ותליתאה כי אין זכרון לראשונים כי אם אשר יהיו באחרונה הלא המה המלכים נועדו לבא אחריהם די פרזלא וחספא ואיך יאמר נא וביומיהון די מלכיא אינון יקים וכו' כי לא יתכן תדיק ותסף כל אלין מלכותא כי אזי לא יהיה כי אם מלכות רביעי וכן באומרו באדין דקו כחדא פרזלא חספא כספא ודהבא והלא בימים ההם נחשא כספא ודהבא כבר אבדו ועוד כי אומרו תדיק ותסף כל אלין מלכותא הוא פשר דבר באדין דקו כחדא. ובכן על מה זה חזר ואמר כל קבל די חזיתה די מטורא וכו' ועל מה זה שב ואמר אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנא והלא זה דברו מאז טרם החלו לדבר חלום ברם איתי וכו' הודעך מה די להוא וגם למה לא פתר ענין ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת וכו' כאשר ביאר כל פרטי החלום:

2אמנם דניאל ראה והנה במלכות הרביעי ד' דברים שנין דא מן דא. ראשונה כי על השוקים לא נמצא חסף טינא כי אם ברזל בברזל יחד. שנית ברגליא די הוו מנהן פרזל ומנה חסף. שלישית כי גם ברגליא אשר מברזל המה היו בהם מקצת אצבעתא די חסף. רביעית כי היה בהם מקום דהוה פרזלא וחסף טינא מערבים כאחד ולא יתפרדו להיות אבר מזה ואבר מזה ותחת ארבע שם פניו לתת טוב טעם אחת לאחת. והנה באשר נפרדו הרגלים מהשוקים אשר בהם חרש מחרשי אדמה יוכל איש לדבר ולומר כי אין זה רק כי יחזק מלכותו מאד ותהיה ארצם כברזל אך אמנה לקצות הארץ יביט בירכתי התפשטות מלכותו ויהי בהם מקומות רפים וחלושים בתוך מקומות חזקים כאשר תהיינה אצבעות חרש ברגלי הברזל ושאר מספר כל מדינות המלך מראשית ממלכתו הנדמה אל השוקים שלמים הם וחזקים כברזל עד בא התפשטות המשך מלכותו לירכתים מעין הרגלים אשר אחר התפשטות השוקים ורגלים לדבר כי כן דרך קצות המלכות אשר יהיה שם בדק ובמקומות חלושים. אמנם דניאל ראה והנה אבן די לא בידין מחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון ואם נדמה ונשוה עיקר יקר כל תקף המלכות אל השוקים אשר אין שם בדק ומקום רפה וחלש עד ההתפשטות הדומה לרגלים לירכתים ולשולים אשר אין שם מקומות חלושים כחסף טינא אם כן איך יאמר ומחת לצלמא על רגלוהי וכו' והדקת המון למה לא יכה ה' באבן די לא בידין על הברכים ועל השוקים אשר לא יוכל להרפא כי לא תהיה תפארת אבן ישראל להדק ולחשל כל חלוש למלחמה כי אין מעצור לה' ויכה הכפתור וירעשו הספים ובל ילך לו אל המקצועות אשר בם מקומות חלשים כאצבעתא דחסף טינא ומה גם כי יראה הרואה כי במקומות החזקים המשולים אל השוקים לא קרב כל יד ואיך יאמר באדין דקו כחדא וכו' כי הוא יורה כי לא נשאר כל מאומה ואם הוא כי בהכותו ברגלים יפלו השוקים לא כן הוא ותהי להפך כי בנפול החזק יפול הרפה ולא יתהפך יפול החזק בנפילת הרפה. על כן דניאל בחכמתו גמר אומר כי רגליא ואצבעתא המה כללו כל המלכות ואבנא די מחת לצלמא על רגלוהי לא השאיר אף גם צרור ושקוהי די פרזל גם בהם כללות המלכות ואשר נזכר זה פעמים ויבדל בין הרגלים ובין השוקים לבלתי היות בם חסף טינא על כן אמר כי גם ששקוהי ורגלוהי די פרזל לא יהיו לאחדים בהוראותם כי זה יורה על אשר יכניע וישבר את הזולת כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדיק ותרוע וזה יורה על כל גבול ארץ מלכותו החזק הוא הרפה והוא כי שתים הנה בחינות כל מלכות ומלכות אחת הערים ובנותיה והמון עם יושביה ב' גדוליה שריה וגבורי חייליה שרי צבאותיה ולוחמי מלחמותיה הרודים בארץ והדרים עליה ובגלל היות בחינה הזאת הב' משתררת ונצפת על הראשונה המשילה אל השוקים אשר על הרגלים מלמעלה והבחינה אשר תחתיה אל רגליא ואצבעתא. והנה אין ספק כי לא יאמר איש מלכות פלו' מהדק ומחשל את הזולת על הארץ ודלת המונה כי אם על הבחינה השנית כי המה הרודים ועורכי מלחמה ולשום אויביהם תחת רגליהם על כן על הבחינה הזאת השנית אשר היא משל שקוהי די פרזל אמר וכמה די פרזלא מהדק וכו'. ויען היו כל גדולי המלכות והעושים במלחמה אשר המה כללו הבחינה הזאת השנית גבורים וחלש אין בהם לא נמצא בשקוהי אשר הם משל אליה חרש מחרשי אדמה כאשר ברגליא ואצבעתא המתייחסים אל הראשונה אשר היו מנהן פרזל ומנהן חסף על קצת מקומות מושב הארץ ההיא חזקים ומהם חלשים: