חבצלת השרון על דניאל ב:ה

1אז חזר המלך להודיעם כי לא כן הדבר רק מלתא מני אזדא כי שכחתיו והלך ממני הנה עתה חל עליו חובת ביאור אומרו לשון ותפעם הבלתי צודק כי אם על שאלת פתרון חלומי לבד אכן בחכמתו גלה ביאורו במתק לשונו והוא כי לא רצה לומר ששכחו או שלא ידעורק מני אזדא:

2(א) ובזה נבוא אל ביאור אומרו למעלה ושנתו נהיתה עליו שהערנו יתורו והענין כי רוב מקרה שכחת איש חלומו אשר חלם הנה יהיה בחזיונות האיש המתנמנם החולפות ועוברות בראש הבלתי נשקע בשנתו ובזרות תמצא שכחת החולם חלום כאשר שנתו נהיתה ונשקעה עליו וההפרש שבין ב' אלו כי אשר נהיה עד לא תקפתו שינה כי אם חזיון עובר בתנומת עראי תנתק ותמוש מרעיון רוחו בהשכחו ממנו עד יהיה אפשר דאף אי מדכרו ליה לא מדכר כי היה רעיון רוח עובר ולא חזקה הויתו בו אך אשר יהיה אחר כי נשקעה ונהיתה שנתו עליו לא במהרה ינתק ממנו כי אם לו יצוייר יבא המגיד ויגיד לו חלומו אשר חלם זכור יזכרנו עוד זה מדבר יען חזקה הוית חלומו עליו כי אם שנתפרדה ותרחק ממנו אחרי כן והן זאת כוונת הכתוב באומרו ושנתו נהיתה עליו כי חזקה ונהיתה השינה עליו:

3(ב) ועל כן ויאמר המלך לקרוא וכו' כי ידע מאשר נהיתה השינה עליו לא יוכלו התל בו:

4(ג) והוא הדבר אשר רמז להם באו' ותפעם רוחי להורות היות התפעמות קל באופן יוכל להבחין בינו לזולתו והוא מהטעם שהזכרנו:

5(ד) וכאשר לא הבינו וחשבו היה לשון ותפעם על סכלו הפתרון לבדו והוצרך לשוב ולהודיע כי לא כן הדבר רק ששכחו:

6(ה) אז ראה לחוות ולגלות יותר כוונתו אשר רמז בראשונה באומרו מלתא מני אזדא כלומר אל תחשבו בלבבכם שלא נתישבתי בחלומי ולא נתהוה בי כי אם העברת רעיון רוחי במעט תנומות באופן לא יזכר עוד והיו תהיו לי כמז אכזב באמור אלי דברים אשר לא כן אך דעו אפוא כי לא כן הדבר רק מני אזדא כי היה נהיה ויתהוה אצלי רק שהלך ממני וזהו מני אזדא ובכלל הדבר נתן טוב טעם אל אומרו ותפעם אף ששכח החלום שהוא על הוראת הדבר הזה בעצמו כמדובר והן זאת כוונתו גם היא באומרו הן לא תהודעונני חלמא ופשריה ולא אמר תהחוונני לאמר אל יעלה על רוחכם כי באמרכם דברי חלום לאמר ככה ראית תתנצלו כי אם באופן תפול בעצמי ידיעה אמתית שכדבריכם כן הוא אשר חלמתי כי עודכם מדברים ואני אשמע אהיה הולך וזוכר ובזה יאמנו דבריהם והן לא הדמין תתעבדון וכו' וזהו אמרו תהודעונני כי תהיו מקנים בי ידיעת הדבר ולא ספור והחויה לבד ארצה מידכם והזכיר להם עתה פתרון מה שלא עשה כן בראשונה יען נוקשו ונלכדו בלשונם באווור אליו ופשרא נחוה ולא אמרו ופשריה כי פשריה יורה על פשר דבר האמתי כי זה משמעו הפשר שלו אך לשון פשרא יורה על מציאת פתרון מתייחס אל החלום גם כי לא יהיה המיוחד אליו ע"ד ואין פותר אותם לפרעה שארז"ל פותרין היו אבל לא לפרעה באופן הודו כי קצור קצרה ידם מהגיד החלום ואף כי ישמעו החלום לא יעצרו כח לפתור אותו בפתרון האמתי על כן גם על זה פקח עיניו המלך הדובר בם לאמר לא כאשר דברתם באזני ופשרא נחוה כי אם פשריה המיוחד והאמתי כי בשתים תתחתנו במלך בהגדת החלום וגם בהודעת פתרונו אשר יאמר כי הוא זה ולא אחר וכראות המלך כי לא לבד הרחיקו הגדת החלום כי אם גש כי יסופר להם החלום לא יגידו כי אם מציאות פתרון מתייחס על כן בערה כאש חמתו ויאמר להשמידם אם לא יגידו גם שניהם חלמא ופשריה המיוחד הדמין תתעבדון וכו' וזה החלו בגנאי מה שאין כן דרך המלך בבקשו דבר חכמת בינה מאת חכמיו רק להתחיל בשבח לאמר אליהם אם תגידו דברי אלה יגדל נא כח מהר ומתן וגדולה וכבוד אשר כבד אכבדכם כיד המלך ואם לא תגידו יחזקו מוסרותיכם כי חכמת מה לכם אך המלך הזה התחיל בגנאי וסיים בשבח ויתן מורך בלבבם ראשונה אך יען שלא הגיד החלום והמה הרחיקו גם הפתרון האמיתי על כן תפש הקצה האחר לומר חלמא ופשריה ודבר אתם קשות בחמה שפוכה שאם יעדר דבר משתיהן הדמין יתעבדון: