חבצלת השרון על דניאל ב:ט

1ודי הן חלמא לא תהודעונני חדא היא דתכון כעונש וכדת אשר נתנה עליכם מתחלה שהדמין תתעבדון וכו' היא גם היא תבא עליכם גם עתה שהוספתם להבטיח כי אין זה רק על די חזיתון די אזדא מני מלתא ותואנה אתם מבקשים באמרכם כי לא אוכל להכזיבכם כי לא אדע להגיד גם לזולתכם וזהו אומרו די הן וכו' חדא היא וכו' והוסיף לומר ומלה כדבא וכו' לומר או אולי אשר התנכלתם בהפצירכם זה פעמים היה על דבר די מלה כדבא הזדמנתון למימר קדמי וכו' והוא כי לא יבצר מכם מזמה להמציא המצאה כוזבת אשר לא חלמתי ולא עלה על לבי ולומר לפני הלא זה הדבר אשר חלמת לולא יראתם פן ידעתי החלום ורק לנסות אתכם באתי היפלא מכם אשר לא סופר לכם ואשר לא שמעתם תתבוננו והוא כמוס עמדי ואעלים מכם ידיעתי למען תפוש אתכם כגנב במחתרת אם תשנו מאשר ראיתי כי אומר לא כן תדברו וכזאת וכזאת ראיתי על כן בחרתם בהפצר זה פעמים למען אשנה ואשלש לאמר די אזדא מני מלתה ואתחזק בהודעת העלמתי ולא אוכל לשוב כי אז תוכלו הועיל בהמצאות חזיוני מהתלות אשר תהתלו בי לאמר ככה ראית כי גם שהיו תהיו לי כמו אכזב לא אוכל להכזיבכם ולא יש ביננו מוכיח ותצילו את נפשכם באמרכם כי האמת אתכם וזהו אמרו ומלה כדבה ושחיתא הזדמנתון למימר קדמי וזאת היתה תחבולת הפצרכם. ואל נא תאמרו כי ההתנכלות הלזה אין לו שחר ולא מחכמה חשבתי עליכם המחשבה הזאת כי מי פתי יעשה זאת ולא דעת ולא תבונה לאמר כי אם לא יהיה הדבר אשר נפתור ולא יבא נתבדה ונאחז לא כן הדבר כי אינכם שמים על לב כי אם לדחות את השעה עד די עדנא ישתנא כי אחרי כן יעבור זעם המלך ויתן אל לבו כי אין בני תמותה אשר לא יגידו אשר יחלום החולם וישכחהו. או יאמר כי יהיה הפתרון על אשר יעלה ויבוא לעתים רחוקות. וזהו עד די עדנא ישתנה כי זה היה המכוון שלכם לדחות את השעה ועל אשר הבטחתם כי באמרי החלום לזולתכם תגידו פשרה המיוחד באמרכם פשרה בה"א לא אהיה בטוח מזה אם לא תגידו לי החלום אשר חלמתי. וזהו להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשריה תהחוונני כי אז אבטח בכם. כי פשריה המיוחד והאמיתי תגידו ולא קרוב אליו כאשר רמזתם באמרכם תשרה נחוה בה"א ובקמץ הרי"ש רק פשריה בצר"י הרי"ש המורה על הצודק ולא יחטיא. ובזה צדקו יחדו שטיי נקודות התיבה הזאת איש על מקומו:

2(ד) או יאמר וידברו הכשדים וכו' אמר חלמא וכו' כי לא נעלם מהם בכונת דבריו כי לא זכר המלך את החלום וישכחהו אך המה ראו כן תמהו מה זה היה למלך הלזה כי הקשה לשאול פליאה דעת מבני אדם גם בני איש כאשר ישאל איש בדבר האלהים כי הוא יודע תעלומות לב כי חכם ויבן אלה ונעלמה מעיני כל חי או איה איפה אשר דבר פי ה' אליו ויגידה על כן אמרו ללבבם אין זה כי אם אחד משתים או חפוץ יחפוץ המלך לדעת אם נצדק בפתרוננו וכאשר נפתור לו כן יהיה אם אין. ועל הן הסתר הסתיר ממנו את חלומו למען נסותנו אם בזאת יבחננו כי אם נספר לו את חלומו בזאת ידע כי כנים אנחנו בפתרונו אשר נפתור לו כי כאשר נצדק בחלום נצדק בפתרון ואם לא נגיד לא יהיה נכון לבו בטוח בפתרונו האמת אתנו. או גם אם יהיה כי כדבריו כן הוא כי נשכח זכרו מאת המלך אין לבבו למרע שאם לא נגיד ישי מות עלינו כי למה יומת אשר לא יגיד בדבר הזה והוא פלאי רק בלב המלך שאם יערה עלינו רוח ממרום ונגידה יגדל נא כח חכמתנו בעיניו ויתן לנו מוהר ומתן ומשאת כיד המלך והן לא נגרע כי אם העדר החזק לנו טובה כי לא אשמים אנחנו. ועל כן על שתי אלה ענו ואמרו על הראשונה חלמא אמר לעבדך כי לא שכחתו. ועל השנית לו הונח שנשכח זכרו מאתך וחפוץ תחפץ לדעת אם ידנו משגת להגיד דבר כזה דע מלכא די פשרא נחוה כי פתרון הוא לבד השגת יד שכלנו לחוות ולא מה שלמעלה הימנו כי נגרע מערכנו ועל בלתי דברם על החלום הלז בפרטות רק לגדור גדר השגת ידיעתם לא אמרו פשריה כי אם בשרא כלומר מציאות פשרא הוא הדבר אשר נחוה כי לא נביאים אנחנו כי אשר לא סופר להם יראו.

3(ה) ועל שתיהן השיב המלך על ראשון ראשון על אמרכם חלמא אמר כי חשבתם עלי שידעתיו לא כן הדבר אך מלתא מני אזדא ועל הב' כי גם ששכחתיו אין שאלתי רק אם אחזיק לכם טובה על יתר שאת חכמתכם ולא שאענישכם אם לא תגידו את הדבר דעו נא די הן חלמא ופשריה לא תהודעונני הדמין וכו' כי תחת זה תמותו כי בני מות אתם אם לא תדעו לכם כי לא דבר ריק הוא מאנשים חכמים אשר לפני מלכים יתיצבו:

4(ו) ואל נא לזר תחשבוני לבלתי מכיר חין ערך שאלתי ובקשתי כי הנה לא יבצר ממני מזימת ידיעה זו כי הן ופשריה תהודעונני מתנן וכו' ואין זה כי אם מהכירי היות יתרון דעת חכמה בדבר כי אם שגם בזאת לא תצילו את נפשכם אם לא תגידו את הדבר הזה כי איה איפה חכמתכם ובינתכם וחכמת מה לכם לבא בהיכלי מלך אם לא תאמרו כדבר הזה ודומה לו. ובדרך הזה נכון הדבר אשר החל בעונש וסיים בשכר:

5(ז) והם ענו ואמרו מלכא חלמא יאמר וכו' על הדרך הנז' למעלה:

6(ח) והנה באומרו די עדנא אנתון זבנין אפשר יתפרש מלשון קניה כאשר תרגם אונקלוס בשבר אשר הם שוברים בעיבורא די אינון זבנין. ולישב אשר התעוררנו בו למעלה שהיה ראוי יאמר די כען אנתון זבנין או בהך עידנא אנתון זבנין ויאמר באמת אני כי עת וזמן אתם קונים בהבטחתכם אשר הוספתם לומר שבהגידי החלום לזולתכם תגידוהו למען ארפה מכם כעת כי אומר למען דעת היעמדו דבריכם שתגידו בצאת הדבר מפי לזולתכם על כן יום או יומים אעמוד עד אראה אם יעלה ויבא זכרון חלומי על ראשי ואגידנו לזולת למען נסות אתכם היקרה דבריכם אם לא וכל ישעכם וכל חפץ אינו כ"א לקנות ולהאריך זמן עד יעבור זעם אך לא שתחשבו בלבבכם יהיה לי אפשרות להגידו מעתה ועד עולם כי הלא ראיתם כי אזדא מני מלתא. וזהו אמרו כל קביל די חזיתון וכו' אך העולה על רוחכם שבהאריך הזמן יעבור כעסו לשוב מאשר גזרתי עליכם היו לא יהיה:

7(ט) די הן חלמא לא תהודעונני אפי' לא אקל מכם מהעונש האמור רק חדא היא דתכון כאשר בעת הזאת ואף גם אם יהיה בי בקשתכם להאריך עת וזמן אינו יען יעבור זעם ותתקרר דעתי כי אם גם שתדעו כי ככעסו עתה כן כעסי אז אינכם שמים על לב עם לבבי אשיחה כי אותה אתם מבקשים יען מלה כדבה ושחיתא הזדמנתון למימר קדמי ולא תוכלו עתה כי אם עד די עידנא ישתנא ותעצרו מלפני יום או יומים ויחד תמתיקו סוד ותכינו את אשר תביאו כי תהיו טופלי שקר דבור על אופניו נאה ומתקבל כלכם פה א' כי תועצו יחד ותבאו ותגידו הטיח אשר טחתם תפל ואין מכלים ומכזיב אתכם מה שלא תוכלו עשות כעת עוד אתם בפני כי לא ידע איש מערכי לב חבירו לומר גם הוא כאחיו כי אם יאמר זה בכה וזה אומר בכה יסתור איש בנין רעהו ותגלה רעתם ותראה חרפתם וזהו מלה כדבה וכו' עד די עדנא ישתנה וכו' לכן חלמא אמרו כי בזאת תבחנו אם האמת אתכם אם כעת לפני תענו ותאמרו אמת ואמונת החלום הנראה אלי ואנדע די פשריה תהחונני: