חבצלת השרון על דניאל ג:א

1נבוכרנצר מלכא עבד צלם וכו' ראוי לשים לב מה זה עלה על רוח מלך הלז ואת מי נועץ יעשה לו צלם זהב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו ואם כל ישעו וכל חפץ ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו ללכת להשתחות לאלהי המלך וכל עם אל אלהיו ידרוש הנה זה דרכו כסל לו היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים אף גם בעיני המלך כאומרו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימית לא סגדין כי הנה בפיו ובשפתיו אמור יאמר כי לא אלהיו הוא וגם הוא אמר די שמיה בלטשאצר כשום אלהי הנה הודה כי הצלם לא אלהיו הוא ולא המיר אותו בראשון ואם מגמת פניו קדמת החלום כי חפץ עשות דוגמתו מה יסכון לו בבא כל איש להשתחות לו ועל מה זה עשאו זהב כלו ולא מהמתכות אשר נראה אליו בחלום הלילה. וגם מה טובו ומה יפיו זה תארו גבוה ס' אמה ברוחב ששה ומה גם למאמר רז"ל כי לולא הכבידו על רגליו כל זהב וכסף המובא מירושלים היה נופל מלא קומתו כי רב גבהו ומה ראה על ככה לבזבז אוצרות זהבו לעשות זר מעשהו כי יפול הנופל ופתע ישבר ואין מרפא והלא יכלם בדמותו בצלמו אשר פעל ועשה ולמה זה הודיענו את כל זאת שהקימו בבקעת דורא במדינת בבל ומה יתן ומה יוסיף היותו במקום ההוא מבזולתו. ועוד כי בענין רע זה הזכיר נ"נ מלכא זה עשר פעמים או יותר ורוב מנין הזכרתו יראה הרואה אותם כי אין צורך בהם ועוד כי בסוף פסוק השלישי עוד לו הזכרה לבלי צורך אך המלוכה נגדעה ממנו כי שם נאמר די הקים נבוכדנצר ולא אמר מלכא ולמה זה מלכותא העדיו מניה ועוד כי הנה העביר קול להשמיע קל קרנא וכו' וסומפוניא ובשעת מעשה באמרו כדי שמעין וכו' נפלין וכו' לא הוזכרה סומפוניא וכמו זר יחשב לומר כי לא פצחו רנה יחד כל כלי שיר הנז' כי אם על פי סדר הזכרתם ויד חרוצים היתה למהר למנפל ולמסגד כל עממיא אומיא טרם עת הזמיר של סומפוניא הגיע ועל כן לא הוזכרו כי אם הראשונים ואמר כדי שמעין כל עממיא כו' קל קרנא כו' נכספה וגם כלתה נפשם על דבר מלך שלטון שכלו עיניהם מיחל עד עת בא ניגון הסומפוניא אך לא יתכן דרך זה כי הלא כל מיני זמרא הבאים אחריו הוזכרו ואיך נשמע קולם בלי נשמע קול סומפוניא המוקדם בפסוק וגם ראינו כי זה פעמים הוזכרו אחרי כן כל כלי שיר האלה בדברי די אכלו קרציהון די יהודאי וכאשר שב המלך לדבר אל חנניה וחבריו ובאחת מהנה לא נעדרה הזכרת סומפוניא כאשר במקום הזה והדבר הקשה כי סומפוניא הוא הגדול שבכל שירי זמרה כדברי הרלב"ג ואם כן הלא דבר הוא שישמט ידו ממנו ועוד באומרו ואכלו קרציהון די יהודאי למה זה סתם וכלל ולא אמר די שדרך מישך ועבד נגו וגם אחרי כי בדברם אל המלך האריכו לשון ויאמרו איתי גוברין יהודאין כאשר בדברם על אשר לא ידעום תמול שלשום והאנשים האלה שלמים הם אתם יומם ולילה וגם למה ירחיבו פה יאריכו לשון ולא נקבום בשמות בפתח דבריהם ומה גם שיבאו ויגידו אשר הפקדו פקידים על עבודת מדינת בבל כאמרו אליו די מנית וכו' ועוד כי הלא יראה כי מלך הפכפך הוא כי כן יסד המלך כי מאן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא וכו' ולא יונל להתמהמה מלהעביר את העובר באש והוא לא כן עשה אך האריך אפו ועם ישראל יתוכח ויאמר אליהם הצדא שדרך מישך וכו כאמרם ז"ל שאמר אליהם למה תעשו כדבר הזה לעשות ע"ז שלו צדו הלא עיקר ע"ז היתה נעשה בירושלים ומשם יקנו כל הגוים מסביב ובשלי געלה נפשכם ולמה זה ירחיב פה יאריך לשון כמחלה פניהם ולא יגזור אומר ברגע קטן להפילם במו אש כמשפטו אשר חרץ וגם העביר קול ולא עוד אלא שחלל כבודו לשוב עוד שנית לדבר ולומר כען הן איתיכון עתידין וכו' וככלב שב על קיאו ושנה באולתו לערוך מערכת שירי זמרה ולנצח בנגינותיו ולצות עליהם כי בפעם הזאת ישובו אליו לקיים את כל תיקף מאמר המלך והנה לא יבצר מהם אם יעשו ואם יחדלו וכל אחד משתיהם רק רע אל המלך כי אף גם אם בפעם הזאת יקיימו את דברו קיקלון על כבודו כי תחת שלשה אנשים מן בני גלותא די יהוד חרד את כל החרדה הזאת לשוב שנית לערוך שלחן זמירותיו בכל כלי שיר כפעם בפעם ולא יקרה נפש המלך בעיניהם להקים את דברו בפעם הראשון ומה גם אם על כל אלה ישימו לאל מלתו וימירו את כבודו כאשר עשו ויהיה דברו אליהם לחרפה לקלס ואם כן מה יעץ ללא חכמה לעשות כדבר הזה ועוד כי נכנס בשתים רעות ויצא באחת כי הוא אמר תפלון ותסגדון וכשהוא אמר אצל עונש אמר והן לא תסגדון ולא אמר תפלון ועוד כי אמר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי הנה בשגעון ינהג כי הלא הוא האומר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ואיך יאמר נא כי אשר הוא אלה אלהין ומרא מלכין לא יכיל לשזבינהון מן ידוי וחלילה לאל מהבצר הציל מידו והלא יראה כי לא מחכמה ערב אל לבו לדבר כדבר הרע הזה. ועוד בתשובתם חלקו מחמאות פיהם לשתים באמרם אליו יכיל לשזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב כי יאמרו לו יכיל לשזבותנא דרך כלל וגם את הכל יכללו בזה אז יאמרו ישזביננא מן ידך כמענה לשון המלך ולא יפרטו תנור וכירים. ועוד כי בכל מקום אשר יזכיר את שם הצלם אשר עשה יאמר צלם דהבא די הקים ובבואו לדבר אליהם נאמר לצלמא די עבדית ויחריש מהזכיר הזהב וההקמה ובשובם לדבר אליו ענו ואמרו ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד. ועוד באשר צוה למזה לאתונא חד שבעה המבלי יכולת באש במאי די חזי למזיה לשרפם צוה למזא חד שבעה ואם בא להגדיל המדורה להגדיל צערם לא כן הדבר כי קל מהרה תאכלם האש ובכל צרתם לא צר כי אם רגע קטן ואם מעט אשר יהיה האש יגדל הכאב מאד כי לא במהרה יאכלו. ועוד על מה זה לגברין גברי חיל די בחיליה אמר לכפתא וכו' האם העולה על רוחו יתאזרו נגד בני עמו או יבטחו בזרועם יושיע למו נגד כל עממיא אמיא אשר שם או חשבם לגבורי חיל יצוה עליהם גבורי חיל די בחיליה לכפתא וכו'. ועוד מה פשעם ומה חטאתם די גבריא אלך די הסיקו לדניאל די קטיל המון שביבא די נורא הלא מצות המלך עליהם למרמא לאתונא ותהי נא יד ה' הויה באשר אכלו קרציהון או על המלך אשר צוה אותם וגם על מה צוה לקשרם האם היה ירא ילחמו עם האש בידיהם ורגליהם אז יתנו לב לברוח מתוך השם ומה גם כי אין מספר לגדודיו אשר היו עמו ומי אלה כעב תעופינה וכיונים למלט נפשם. וגם נשים לב אל שנותו את טעמו באומרו נפלו כאילו מעצמם נפלו ולא כן היה רק שהפילום וראוי יאמר רמיו כמו שאמר למעלה וגם אומרו תלתיהון יראה שפת יתר. והנה מראשית ולא כל ראשית אשר נחוה דעת המלך בצלם דמות תבנית הצלם הלזה בינותי בספר נדפס כעת אשר נקרא שמו מעיני הישועה אחר ימים ושנים אשר חנן ה' את עבדו להבין ממקרא הדרך הזה ומצאתי און לי ויהי בפי כדבש למתוק והן אלה דברינו אשר כתבנו מאז הנה כל איש חכם לב יראה וישפוט כי אין ספק כי נבוכדנצר נבהל משמוע לא טובה השמועה בא ונהיתה אל המלך על יד איש חמודות בפשר דבר החלום אשר חלם המלך ויורהו ויאמר לו את אשר יקרנו כי לא תכון מלכותו לדור דור אך הוא יכלה ובתריה תקום מלכו אחרי וכו' עד תום ארבע ממלכות הארץ ואחרי כן יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ואזי אף גם הוא יפול בנופלים ואז יכנע גם מלכות הזהב ככל הכתוב למעלה באופן כי בהביטו אל אחרית דבר קללה תחשב לו קול מבשר אשר היה דניאל כמבשר בעיניו על כן התחכם אז יותר לתת דבר ועצה הלום בעוד ידו נטויה על כל גויי הארץ והוא השליט והוא המשביר לכל חיל עם ומדינה ושר צבאו המרים במרום רם ונשא ויגבה מאד מכל שרי צבאות מלכי האדמה באדמה ביום ההוא ולעזר כנגדו נמצא אתו כל חרטם ואשף וכשדי יודעי דעת ומביני מדע לעשות בכל מלאכת חושב ומכשף והוא גם הוא עשר ידות לו בידיעות הטומאה על החרטומים האשפים אשר בכל מלכותו ואחר אשר אלה לו ויעצוהו כליותיו עשה יעשה לו צלם דוגמת מלכותו על פי כח טומאתו ואז יעביר קול לכל עממיא אמיא ולשניא כי יחד כלם חרדים אל דברו וסרים אל משמעתו המה מלכיהם שריהם אל הצלם ההוא יכרעו ויפולו והיה הקסם באופן כי הגוי והממלכה אשר יכרע וישתחוה לו אז יכנע תחת ממשלת רוח המושל אשר נדמה לו הצלם על כן ראה והתקין צורת הצלם אשר נראה אליו בחלום הלילה זהב כלו כי אמר הלא חמשת מינים שונים אשר המה כללו כללות הצלם משל ומליצה אל ארבע ממלכות הארץ כי נמשלו ארבעה מלכים אל החמשה כספא ודהבא נחשא פרזלא וחספא ובאלה נפרדו הגוים ונעשו אברים אברים בהתייחסם מלכות הזהב הוא מלכות נבוכדנצר הוא הראש ואשר לכסף אל הזרועות והחזות ומלכו אחרי די נחשא ממתנים ועד ירכים ומלכו די פרזלא וחספא את השוקים וגם את הרגלים על כן למען תשתפכנה ותתהפכנה כל ממשלות ממלכות הארץ העתידים עורר שררתם אחר נפלו אל עטרת תפארת ממשלתו למען תרב גדולתו ככל הטוב אשר דבר הוא עליהם ולא ישאר כל מאומה בידיהם חשב מחשבות לעשות בזהב גם כל האברים אשר המה דוגמת שלשת הממלכות הקמים תחתיו שבתם וקימתם במחלקותם למיניהם כספא נחשא וכו' למען תתהפך כל גדולת רמז הרומז בכל אחד מהמתכות האלה ביחס האבר אשר הוא בו אל מתכות הזהב ועל כן נפשו אותה ויעש כל אברי הצלם זהב הוא צלם דמות תבניתו כי אליו נמשל להקים לו ממנו בנין עדי עד ותסובנה כל משך דור ודור המשתלשלים מגוית הצלם מראשו ולמטה וירמזו כל האברים אל רמז הראש וליה יתיהיב שולטן ויקר ולנינו ולנכדו לדור דורים וכל מלכי הארץ ליה יפלחון וישמעון ובלעדי יורש עצר מלכותו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והיה הקסם אשר במחברת שפע ימים יונק המלך ההוא לכל כח טומאתו והשר השורה עליו באופן כי כאשר אמיא ולשניא אשר לא יבצר יהיו בהם אשר מהם יצאו המלכים נועדו לבא אחרי המלך נבוכדנצר יעלון ויסגדון לצלם דהבא מאז יכנע כל גוי וממלכה ותנוח עליהם הרוח המושל על נבוכדנצר ולא אחד בהם ירים ראש מפניו ומזרעו אחריו עד בא חליפתו וחליפי חליפתו וכל ממלכות העתידות תסובנה אל ממלכתו ויבז בעיניו לשלוח יד בכל הרמז הרומז אל ארבעה מלכים ימלכו לפני מלוך מלכותא די לעלמין לא תתחבל כי אם גם שלח ידיו בשלומיו ית' הוא מלכות שארית ישראל המשולים לאבן די לא בידין אשר יקים ה' על ממלכות דהבא כספא נחשא פרזלא וכו' ויאמר בלבו יגדל נא כח זרעו יעמד חי לאורך ימים וירש זרעו את שער עם בני ישראל יורשי עצר מלכותא דארעא כאשר רמז פעל ועשה פתיה אמין שית כאשר נבאר היטב כאשר נשית לב אל גבוה קומת הצלם עד ששים אמה וברוחב ששה:

2אך אמנה הלא ממשל משלים הוא אל יקר תפארת גדולתו אשר ימשך אליו מצלם דמות תבניתו אשר עשה לו והוא כי המשך רוחב הצלם משל ומליצה אל משך השתלשלות ממלכות הארץ הנרמזים במיני מתכות הצלם הנראה אליו ורום גבוה קומתו משל ישא אל יקר תפארת גדולתו אשר ירום ונשא וגבה על כסא ממלכתו הוא ובניו עד קץ הימין כעולה על רוחו עשה יעשה ויכול יוכל על ידי מלאכת מחשבת צלמא די הקים. והנה שש המה מינים שונים אשר המה משל ישאו אל המלכים נועדו להשתרר בקרב הארץ הלא המה דהבא כספא נחשא פרזלא חספא ואבנא די לא בידין וזדון לבו השיאו להגביה כנשר וללכוד ברשת זו טמן מן הוא והלאה קו קו ומבוסה עד יחלוף ויסגיר לדכא תחת רגליו עם נושע בה' ולקץ הימין בימים אשר התעתדו ישלטו היהודים המה בשונאיהם ולמחת לצלמא על רגלוהי והדקת המון ויהפך הוא להשתרר עליהם. על כן לכלול כליל הגוים המשיך משך רוחב הצלם אשר הוא משל אל המשך הממלכות אשר תתהפכנה בו שש אמות לכלול את ששת המינים למען תפוש את בית ישראל בכללם וכנגד אשר תסוב נחלת גדולת כל אחד מהנה אליו ראה הגבה למעלה עשר אמות אורך ואת קומתו כן לששת המינים והיה מספרם ס' אמה במדה והוא כי סוף כל מנין וגבול הלא הוא גדר העשרה וממנו פנה ממנו יתד אל כל שאר מספר מעלה מעלה פי זה עשר פעמים עשרה יעלו מאה ועשר פעמים מאה יעלו אלף ומעשרת אלפים רבוא כן עד סוף כל חשבון ועל כן כאשר בא לגדור גדר תפארת רום התנשאות כל מצב ומצב מששת המינים אשר היו נכונים במתכות הצלם אשר הכין גדר גדרו בגובה עשרה כי בו תאר הגבול אשר על כל חשבון בני אדם לכל מספרם עליו אין להוסיף קנצי למלין ברוחב שש בקומת ס' רמז להעמיד תחתיו ממלכות ששת המינים בכל תוקף רוממות וגדולה בכל אחת מהנה במחשבות אונו אשר חשב מחשבות לבלתי ידח על יד כח שר צלו העומד על ימינו אשר שפע שדיו יינק ובכח טומאתו בו. ולהורות איך על ידי חלאת טומאת כחות הטומאה נעשתה התועבה הזאת אמר הקימיה בבקעת דורא במדינת בבל והוא כי בספר הזוהר נאמר כי בקעת דורא היא בקעת פועלי און אשר בנו בני האדם בה עיר ומגדל ומצוף דבש אמרי נועם אמריו כי נעמו נבואה עד תכונת הענין והוא כי המה ובעלי המדרש קיימו וקבלו על דבר שנאמר דמצאו בקעה וכו' כי אין לשון מציאה מוצאה בבקעה ובהר אך אמנה בדור הפלגה כל יושבי תבל ושוכני ארץ המה חברו אל עמק השדים וכחות הטומאה להגדילם ולהגבירם בעולם במחברת כשופיהם ולהטיהם בארץ ושמים ועל כן שמו לבם לעלות הרקיע כי התאזרו בכח חלאתם וידיעות טומאתם להבקיע הרקיע וכביכול להלחם נגד ה' וקדושתו ויבקשו ולא מצאו בקרב הארץ מקים מוכן לכל פשעיהם ולכל חטאתם מלא טומאה וכליל דופי כבקעה ההיא כי שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח ושם ינוחו הדיר הרע ההוא מצאו און להם לעשות מעשיהם במקום יאתה להם וזהו אומרו וימצאו בקעה. והנה גם עתה בעלות על לב מלך הרע ובליעל לעשות כדבר הרע הזה להתאזר נגד כל הגוים בכחות טמאתו אשר יטמא לו בחר במקום הרע ההוא כי גם הוא למלך הוכן לעשות מעשהו זר מעשהו וזהו אומרו הקימיה בבקעת דורא כי היתה הקמתו וכיון מלאכתו בבית מועד בקעה מצאו להם הדור הרע ההוא על צד השוה שבהם כאמור והיא במדינת בבל אשר שם בלל ה' שפת כל הארץ בהפרידו בני אדם כי שם נהיה דור הפלגה:

3או יאמר במדינת בבל כי בחרו בבקעה ההיא המיוחדת לרעה ולא שתו לבם כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ולא שוה להם כל אשר יזמו לעשות. וזהו אומרו במדינת בבל כי שמו לב אל הבקעה ולא אל היותה בבל הרומז כי שם בלל ה' ובדבר הזה נמשיך כל הכתובים הבאים בעזרו ית' אחד לאחד: