חבצלת השרון על דניאל ג:יב

1איתי גברין וכו'. הנה ידענו כי העבד ישראל הנופל ביד הכשדים בימים ההמה עבד עבדים היה כדבר שנאמר עבדים משלו בנו כי היו אז נכאים מה גם כי היה זה שנתים אחר החרבן כאשר כתבנו למעלה על ובשנת שתים וכו' ובזה הרחיבו פה האריכו לשון וענו ואמרו איתי גוברין יהודאין נלו' ראה נא היהודים האמללים אשר המה נבזים ושפלים עד היכן יד כפיות טובה אשר להם מגעת כי אם המצא תמצא בידם מעלה מה מידך היתה להם כי רציתם והשפעת להם טוב העולם הזה די מנית יתהון וכו' ואושר נפשיי לפי העולה על רוחם רוח עועים באשר הכנת שמם שדרך מישך וכו' כשמות הבעלים אשר תקטיר להם וזהו אומרו שדרך מישך וכו' ועתה הגמול הם משלמים ואם גומלים הם אותך כי הלא נגד היותם נבזים ושפלים גוברין יהודאין לא החשיבוך וישימו לאל מלתך וז"א גבריא אלך כלומר קלי הערך לא שמו עליך מלכא טעם ולאפס ותהו נחשבת להם וכנגד אשר הסיבות את שמם בשם אלהותך לאלהך לא פלחין וכנגד השררה די מנית יתהון וכו' מאנו להחזיק שררתך באשר ולצלם דהבא די הקמת אשר הוא להקמותך על כל מלכותא כאמור לא סגדין ובראשונה עלה במעלות מלמטה למעלה מהיותן גוברין יהודאין אל המנוי הגשמי וממנו אל האושר הנפשי גם כי קדמה קריאת השמות אל המנוי ובדברים אשר המה לעומתם בראשון החל ולא יכול להמשיך סדר הקודם אשר בקטן החל ובגדול כלה כי אם כה יאמר לצלם דהבא די הקמת לא סגדין ולאלהך לא פלחין הוא מורה כי האחרונה עקר התלונה ואיננה ע"כ ראה לחתום מעין המאורע בצלם דהבא לא סגדין ומה גם כי בזה מגדיל המדורה כלומר לא די די לאלהך וכו' כי אם במה שאינה מלאכת עבודה רק להשתחות לצלמך כמחזיקים בידך להשתרר גם השתרר לא סגדין ובדבר הזה אומר גובריא אלך לא יראה יתור. או יאמר איתי גוברין יהודאין כו כאשר נשים לב מה הגיע אליהם די לא אכלו קרצוהי די דניאל בכרך א' אשר לא יכרע ולא ישתחוה אך אמנה הן זאת חשבתי למשפט ע"ד הפשט כי המה ראו טוב טעם אל התרחק דניאל מהשתחות אל הצלם כי ראו כי היה בעיני המלך לאלהים ומנחה וניחחין אמר לנסכה ליה ואמרו בלבם כי אך בצלם יתהלך איש להשתחות ולכרוע לפניו אך לא אשר הוא אלהים וזה רמזו במענה לשונם כאשר יבא בס"ד ופחדו אל יאמר המלך כן על חנניה וחביריו על דבר שמות הבעלים אשר נקראו עליהם כי לא יאשמו כי אלהים המה ולא עליהם להפיל ולהשפיל עצמם למעשה ידי אדם על כן טרם יזכירום בשמות הבעלים שדרך מישך וכו' אשר ימשך מהם התנצלות אליהם לאמר כי את שמותיהם יתנו עדיהם כי אלהים המה על כן קדמו לאמר איתי גוברין כו' לומר כי המה לא אלהים כי אם אנשים וז''א איתי גוברין ועתה באו להמתיק דבריהם איך גם בעיני המלך היו לאנשים ולהסיר מתוכם את דיניאל פן יקצוף המלך על קולם אם את דניאל יכו בחרב לשונם כי הנוגע בו נוגע בבבת עינו ויאמרו די מנית יתהון על עבירת מדינת בבל כלומר כי לו אלהים המה לא הפקידם המלך פקודים על עבודת העיר כי אין זה כבוד אלהים אך זה יורה כי לא היו בעיניך רק לאנשי חיל שונאי בצע אשר באמונה הם עושים ותתן אותה שרים על אשר לך ובכלל הדבר הזה הוציאו מן הכלל את דניאל שלא הופקד פקידי נגיד על דבר פרטי או כללי רק הוה בתרע מלכא אבא למלכא לאלוה ולפטרון ואחר אשר החזיקו להחזיק אותם לאנשים אז קראו בשמותם שדרך מישך ועבד נגו כי כבר תקנו את אשר יעותו שמותם ונהפוך הוא כי מהם יקחו להכביד אשמה לומר כי גוברין אלך אשר הטבת חסדך האחרון והראשון השיבו אליך רעה תחת טובה וכנגד אשר קרבתם לעבודתך לאלהך לא פלחין ולעומת אשר העליתם במעלות כעל גמולות כעל ישלמו לך די לצלם דהבא די הקימת לא סגדין ועל פי דרכם בהזכיר סגולות מעלותיהם ואשר הם יהודים באמרם איתי גוברין יהודאין למען הכביד לב המלך בל יקל ידו מעליהם באמרו כי אחרי השתחות כל שאר עם בני ישראל מה יתן ומה יוסיף אם יעשו ואם יחדלו על אשר ישר בעיני המלך לעשות והלא הם המעט מכל יתר עמם היתכן כי מכל העמים איש לא נעדר אשר לא השתחוה ואיה איפה כל יושבי תבל ושוכני ארץ אשר מדלתי מדינת בבל וחוצה אוי לא שת לבו כי אם המצא תמצא כת אחת מכל עם ועם מעממיא אמיא ולשניא ובהכנעם יכרעו ויפולו כל גוים תחת שר צלו ככתוב למעלה ואם כן אף גם עם בני ישראל אשר רבו כמו רבו המשתחוים לצלמא די הקים למלא בם יד כונתם ומה לו אם יחסרו מכלם שלשה הנה ככל המון ישראל הבלתי נמצאים במדינת בבל על כן להסיר מלב המלך הדבר הזה הזכירו בלשונם אשר הם יהודים למען יבין וישכיל ויפקח עיניו כי עז שבאומות ישראל ליכנע תחתיו כאשר עם לבבו כי הן המה מלכותא די לעלמין לא תתחבל וה' עמם וזאת שנית כי ראוים להתכבד המה בלתי בטלים ברוב והוראת חשיבותם די מנית יתהון וכו' וגם נקראו בשם אלהי הארץ כי הן אלה הוראת חשיבותם: