חבצלת השרון על דניאל ג:יט

1באדין וכו'. הנה ראוי לשים לב על מה זה צוה להגדיל המדורה חד שבעה על די חזי המבלי אין כח במאי די חזי למזיה לשרפם צוה למזא חד שבעה ומה גם כי טובה היא להם כי יקל צערם כי תאכלם האש הגדולה קל מהרה ולא תגדל צערם כאשר באש מעוטה ועוד מה ראה על ככה לבחור לו גברין גברי חיל די בחיליה לכפתא וגם אשר צוה לקשרם קשר אמיץ האם נפלה אימתם עליו יחבאו לברוח מתוך ההפכה מבין כל עממיא אמיא ולשניא או העולה על רוחו יערבו אל לבם להתקומם על המלך וקהל עמים אשר אתו ונפלה חתת גבורתם עליו ועל כן על מבחר שלישיו יצוה לכפתא יתהון ועוד באומרו כל קבל וכו' איך ימשך מאשר מלת מלכא מהחצפה וכו' שאותם די הסיקו יתהון קטיל המון שביבא די נורא ועוד למה ימותו מה עשו גבריא די הסיקו לשדרך מישך וכו' והלא מצות המלך עליהם ולא מלבם עשו ועל המלך או המלשינים היה ראוי יעבור כוס כי הם הסבו הרעה ומידם היתה זאת לחנניה וחבריו וגם אומרו נפלו הוא בלתי צודק כי לא מעצמם נפלו וראוי יאמר רמיו גם אומרו וגבריא אלך תלתיהון וכו' יראה שפת יתר כי כל הפסוק נודע מהקודם ומה גם מלת תלתיהון ועוד מה זו שאלה שאל מאתם מלך חכם כמוהו הלא גברין תלתא רמינא וכו' ומי לא ידע בכל אלה ומה ענו אותו באמרם יציבא המלכא כאילו היה צריך לאמת הדבר על פיהם ועוד באומרו ענה ואמר וכו' כי מה שבעיניו יפלא הלא יראה איך הניחו ג' ומצא ד' וגם איך ילכו במו אש ולא יכוו ומה זו תמיהא ולא ישמע לאזניו מה שמוציא מפיו באומרו ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין כי בזה נחה שקטה כל תמיהתו כי יש לאל יד בר אלהין להצילם מן האש ועל כן מהלכין בגו נורא וגם הוא הרביעי אשר מצא אז יותר והן הנה דבריו אחרי כן בריך אלההון וכו' שלח מלאכי' ושזיב לעבדיהי וגם נשים לב אל שנותו את טעמו כי פה יקראנו בר אלהין ואחרי כן מלאך באומרו שלח מלאכיה והוצרכו רז"ל לדחוק ולומר כי בא מלאך וסטרו על פיו באומרו רשע האם יש בן כלפי מעלה ועל כן אחר כך לא אמר כי אם מלאכיה והנה כמו זר נחשב האם בער הוא מאיש ולא בינת אדם לו להבין ולהשכיל כי לא איש אל ולא אדם אשר יוליד כאחד האדם חלילה לאל ממדת בעלי גשמות ודומה לה עד אין חקר:

2אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל אומרו התמלי חמה וכו' על שדרך מישך וכו' כי מי לא ידע כי עליהם יצא הקצף ולא על זולתם ולמה יזכירם בשמותם אך אמנה ראו ראה והנה תוחלתו נכזבה ולא נעשתה עצתו אשר יעץ תחבולות וחשב מחשבות לבלתי ידח נצר משרשיו פארה ראש ויורש עצר לעצור בעמים כלם ובתוך האופן יהיו גם עם בני ישראל בתווי הבאים כי נפל פחד היהודים עליו בל ירימו ראש אחרי נפלם והיה הקםם כי בהכנעם ויפלון ויסגדון לצלם דהבא די הקים אז יכנעו תחת מלכות הזהב הוא רישא די דהבא וכאשר ראה כי האנשים האלה שלמים נתנו כתף סוררת לבלתי שמוע אל דבריו והמה מרו ועצבו לא אבו לעצתו נאצו כל תוכחחו אשר הוכיח בדברים ורבה משטמה וכל זה איננו שוה לו להביאם במסורת הברית להשתחות ולכרוע והעזו פניהם מסלע לדבר אתו קשות אז קצף המלך על קולם כי אמר בלבו הלא אם היו מדלת עם בני ישראל לא ישית לב כי לא תופר אשר יעץ תחת שלשת אנשים אשר לא יכרעו ויפולו כי יתבטלו במעוטם כאשר לא ישית לב על רבים מעמי הארץ אשר לא היו אז במדינת בבל אחר כי כל גדולים וטובים מכל עממיא אמיא ולשניא שם היו כורעים ומשתחוים לצלמא די הקים אך בראותו כי רבים ונכבדים המה אלה שלומי אמוני ישראל ויש לאל ידם להגן על בני דורם מבני ישראל החרדים אל דברו ויכרעו ויפולו והיו כלא היו אשר כרעו וישתחו להכנע בהשתחום תחת מלכות נ"נ כל זרע ישראל כי יש לאל יד שלשת האנשים האלה להציל את כל עם אלהי ישראל מתחת סבלות נ"נ כך אשר חשב עליהם המלך הרע ובליעל ההוא על כן גדל הכאב מאד כי ראה כי מה יסכון לו הנקם מהם אחר אשר לא תעשה מחשבתו הרעה אשר חשב לעשות וז"א התמלי חמה וכו' לא על עברם מאמרו אשר גזר אומר רק על היותם שדרך מישך ועבד נגו כי גדולים וטובים המה מאד בעלי חשיבות גדול כי על כן קראום כשם אלהיהם וזהו שדרך מישך על כן התנכל עליהם לבלתי החליט מיד להשליכם במו אש אך מה עשה התחיל להגזים עליהם בחמה שפוכה להגדיל המדורה חד שבעה על די חזה למזיה: