חבצלת השרון על דניאל ד:טז

1אדין דניאל די וכו'. הנה אומרו די שמיה בלטשאצר יראה רע ומר כחומץ לשנים וכעשן לעינים שיכנה הכתוב בעצמו את דניאל בשם הבעלים כי הלא אף גם כאשר נ"נ יכנהו בשמו אשר היה כמכבדו בעיניו הנה כתבנו שאף גם הוא היה מעלה אותו מעלה מעלה על אלהיו באומרו די רוח אלהין קדישין ביה ומה' היתה לו החכמה והתבונה ולא אלהיו פעל כל זאת ואיככה נוכל וראינו מקרא מלא ידבר הכתוב ויכנהו בשם אלהי העמים ולמי כל חמדת דניאל איש חמודות אם לא לאלהי עולם ה' אשר נקרא שמו עליו ולא את שם הבעלים ואנה יעזוב הוא ית' כבוד הצדיק ההוא כלי חמדתו כי בא יבא לכנותו בשם אלהי עמים אלילים ולו אמר אדין בלטשאצר לא היה כל כך כמו זר נחשב כאומרו דניאל די שמיה בלטשאצר כי הלא יראה כאומר כי על שם דניאל העצמי ראוי קרא שמו בלטשאצר ולא זו בלבד כי אם גם בסוף הפסוק חזר ואמר ענה בלטשאצר וכו'. והנה היה מקום לומר כי זה יורה על כי קצף ה' עליו קצף על אשר השתומם על צרת המצר לישראל ועל אומרו חלמא לשנאך ופשרה לערך אך הנה רז"ל חסו על כבודו ויאמרו לאמר כי על שונאי ה' ואויביו אמר כי זקף עיניו למעלה ואמר מרי וכו'. ואפשר כי דניאל אמר בלבו הלא עתה יאמר המלך בלבו הלא זה האיש באשר הוא יהודי הוא שמח לאידי ומי יודע אם יעלה על רוחו כאשר החשיבו נ"נ לאלוה כאשר כתבנו למעלה בשם רז"ל אם אמור יאמר עתה כי זרוע כאל לי ויש בי כח להוסיף רעה על רעתו וה' קצף מעט ואני עזרתי לרעה ואהיה בעיניו כאשם פן יחשבני לאויב לו ויתנני לכפוי טובה על כל הטובה אשר גמל עלי ועל כל כבוד לפי דעתו אשר קראני בשם אלהיו כי על זה אין להוסיף וגמלתי לו רעה תחת טובה על כן למען זאת להורות לפניו כי הוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו ואינו כפוי טובה אליו לכן השתומם כשעה חדא כמצר על הדבר וזהו די שמיה בלטשצר השתומם כו' כי על דבר הקרא שמו בלטשאצר שהוא הוראת אשר גדלו המלך ואשר נשאו על כל השרים על זה השתומם בל יראה ובל ימצא כפוי טובה לפני המלך ובגלל הדבר הזה ענה ואמר מרי חלמא לשנאך ופשרה לעריך גם כי הוא לא כן ידמה כי אם כלפי מעלה הדבר אמור כמו שארז''ל ועל כן נזכר שנית בשם זה באומרו ענה בלטשאצר ואמר מרי וכו':

2עוד אחשוב והוא נכון ואמת כי כל דברי האגרת הזאת מתחלת דברי פיהו מאומרו נ"נ מלכא לכל עממיא אמיא וכו' עד אחרית דבר מעשה שהיה נפלו וקומו עד אומרו ודי מהלכין בגוה יכל להשפלא כל הנמצא כתוב בה מראש ועד סוף הנה הנם דברי פי מלך הלז אות באות תיבה בתיבה כאשר חיבר וסידר בלי תוספת ומגרעת מקרה בלתי טהור אשר קרהו ופתשגן הכתב כאשר בא במגלת ספר כתוב לכל עממיא ככל הנוסח אשר יסד המלך נכתב בספרי וכן יורה לשונו כי פיו המדבר אליהם באו' שפר קדמי להחויה הועל קדמי דניאל ולקצת ירחין וכו' אנא נ"נ עיני לשמיא נטלית וכו' ביה זמנא מנדעי יתוב עלי כו' כען אנא וכו' שהוא כמדבר לנוכח ולכן לא יפלא בעינינו אומרו די שמיה בלטשאצר כי בכלל נוסחתו כאשר בא לדבר ולומר את אשר התמרמר והצר לדניאל על כל הרעה הזאת הבאה עליו קראו בלטשאצר לומר כי באשר הוא יהודי מזרע היהודים אויבי המלך בנפול אויבו ישמח ובהכשלו יגל לבו אך זה האיש יען וביען שם אלהים עליו נתקרבה דעתו אלי וצר לו עלי והשתומם על הדבר וז"א אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם וכו' לומר כי האיש דניאל על דבר אשר שמו בלטשאצר השתומם וכו' כלומר שאלמלא כן ישמח לאידו ויגל בפידו ובגלל הדבר הזה היה גם אומרו אלי מרי חלמא לשנאך וכו' וז"א ענה בלטשאצר ואמר מרי חלמא לשנאך וכו' והוא לא ידע כי לא כן לבו כאמור ועל כן היה דבר המלך אליו לאמר בלטשאצר חלמא ופשרה אל יבהלך לומר גם כי נקרא שמך בלטשאצר שעל כן נבהלת מראות ברעתי אף על פי כן חלמא ופשרה אל יבהלך ובזה לא תהיה שפת יתר אשר יקראנו בשמו ולא בשם ישראל ואמר חלמא ופשרה הוא אשר כתבנו למעלם כי גם החלום בעצמו היה מבהיל מבלתי רוע פתרונו ובכן אמר חלמא ופשרה וכו' לומר אם השתוממת על המראה גם כי הפתרון לא יהיה קשה או גם כי פשרה המורם ממנו גם הוא רע אל יבהלך ותשובתו אל המלך לאמר כי שניהם כאחד רעים וז"א מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך: