חבצלת השרון על דניאל ד:כו

1לקצת ירחין וכו' ענה מלכא וכו'. הנה ארז"ל כי קבל מוסר ושמע עצת דניאל לחונן דלים והיה זן ומפרנס העניים והאביונים דבר יום ביומו ולקצת ירחין תרי עשר מהיכל מלכותא שמע קול צעקה בעיר צוחה על היין ועל בר ולחם ומזון מפת בג המלך ובשר מבשרו ושאל מה קול הקריה הומה ויען המגיד ויאמר קול מלחמה במחנה העברים מאנשים עברים נצים כי חלק לבם במנות חלקם זה יאבה מנה אחת אפים בחזקת היד וזה יאמר לתת לו פי שנים בראוי כבמחזק ויקצוף המלך מאד כי על לבושו יפילו גורל וענה ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה וכו' ועתה יהיה דגני ותירושי מאכל לאויבי אז אמר כי שבר לא ינתן להם ומזונו מנע מפיהם ועל כן עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל וכו'. והנה עדיין ראוי לשים לב כי הלא ידע עם לבבו כי נאמן דניאל למשרא קטרין ולמפשר חלמין וכל דבריו אמת יוצדק ומה ראה על ככה להשליך דבריו אחריו ולבוז לנועם מליו וימנע מחפץ דלים ולא זכר עשות חסד ולא ידע כי חסר יבואנו כפתרון חלומו. ואחשבה לדעת זאת על מי דרכם ז"ל באשר נשים לב אל אומרו ולקצת רחין תרי עשר מה צורך אל הודעת סכום חדשים וגם מה ענין אומרו הלא דא היא בבל רבתא וכו' שיראו דברים תפלים מבלי מלח ואומר כי הן אמת כי דבר מלך באומרו כלא מטא וכו' אשר כתבנו כי בא להורות השגחתו יתב' באשר השליכו משמים ארץ רגע אחד מה שלא יקרה כה לנופל על ידי המזל לא הודע אליו עד עבר בים צרת הפרדו מן בני אנשא ושב טעמו בו. אמנם כאשר יספר את אשר קרהו באומרו לקצת ירחין וכו' אשר היה בשעת מעשה עדן לא היה לו לב לדעת מה בין הנשא ושפל על ידו יתב' אל היורד על ידי המערכת כי טרם תבא אליו הרעה חשב כי אין נעשה פתגם מעשה הרעה בסתר המדרגה גם הנעשה על ידו יתב':

2ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר בלבו הלא דבר דניאל היה אלי לאמר וגזרת עילאה די מטת וכו' כי זה יורה כי עת פקודתו באה ונהיתה בימים ההם ובעת ההיא ואין ספק כי לשון מטת עונתו לא יגרע מיום שמועה או חדשה או שבתה או תוך שנתה ולא יעבור כי לשון הגעה תורה על אשר הוא שם על כן היה כמחריש וחונן דלים ופזר נתן לאביונים עד מלאת לו שנה תמימה מראשית השנה ועד אחרית השנה כי אחרי כן בת דינא בטל דינא. עוד ב' כי אמר בלבו אם זה איננו שוה לי ועוד ידו נטויה בזה יבחן כי אם לא שב אפו ממני הלא מחדשי השנה הזאת יחל רוח אלהים רעה לבעת ולהיות הולך וסוער קו לקו ויאמר בלבו אנסה נא ואראה אם בעוד שנה יהיה נצב מלכותי על עומדו ולא יהיה שם בדק בזה אדע כי לא היה פחד ויהיה נכון לבי בטוח מכל דבר רע כי אם אני לצלע נכון היה סר צלי מעט מעט ומה גם עתה כי כלה זעם ובת דינא בטל דינא אחר תקופת השנה אך אם יהיה שם בדק אדעה כי החלותי לנפול ומטה ידי ואני טרם אכלה בצדקתי החזקתי ולא ארפנה כי בצדקה יכון כסא כבודי על כן היה דואג כל השנה מעת לעת שנים עשר חדש מיום שמועה וכאשר ראה כי כלו לו חדשיו ואין כל חדש ומלכותו בכל משלה כאשר בתחלה אז ראה ושמח בלבו ויגבה לבו ויחל בשמחתו לטייל בהיכל מלכותו וז"א לקצת ירחין תרי עשר וכו' כי בראותו עברו עליו שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מוראו מטוב לב על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה: