חבצלת השרון על דניאל ה:יח

1אנתה מלכא אלהא עלאה מלכותא וכו'. הנה ראוי לשים לב מה ראה על ככה דניאל איש חמודות להוכיח בשער המלך והלא יראה זר מעשהו מי בקש זאת מידו לבא אל המלך לרדותו בתוך ביתו לאמר לו לא השפלת לבבך ועל מרא שמיא התרוממת כי הלא למקרא כתבא ופשרא להחויא קראוהו ואשר יראה יגיד וילך וישוב לביתו ולא עוד אלא שלא די לו צערו אלא שהזכיר לו צערו של אביו באמור אליו וכדי רם לבביה הנחת מן כרסא מלכותיה וכו' ומן בני אנשא טריד כי הנה היו דבריו אלה בעיני כל רואיו כחומץ לשנים וכעשן לעינים ומן הפלא אשר נפלה אימתו על המלויי ולא ענה אותו דבר. ועוד באומרו אנתה מלכא בפתח דבריו אשר הוא בלתי מתקשר עם שאחריו כי אם היה מדבר דבר על המלך עצמו יצדק החילו לאמר אנתה מלכא אך איך יאמר אליו אתה המלך ה' נתן מלכותא ויקרא לאביך ומה גם שבבואו לדבר עליו חזר ואמר ואנתה וכו' מורה כי לא על אשר ידבר בו אחרי כן נאמר מעתה. אכן לבא אל הביאור נקדים כי לו החל מיד למקרא כתבא תני והדר מפרש פשר מלתא הלא תחת חמש יתחמץ לב המלך בשמעו את דברי האלה והקללה אשר תשמענה אזניו את כל הרעה הבאה עליו ואמור יאמר האם כדברך כן היא פשר מלתא לא יתכן דרך ה' חלילה. ראשונה הביטה וראה מי אשר חטא לו יותר הנותן את נבלת עבדיו מאכל לעוף השמים בשר חסידיו לחיתו ארץ וגם נביא גם כהן שפכו דמם כמים או השותה בכלים הטפלים חל הכהנים יין ומי פעל ועשה את כל הרעות האלה אם לא נ"נ אבי ולא יסור יסרהו יה בגלל הדבר הזה עד אמרו השמים אעלה אחר הקמת הצלם ומן אנשא טריד וכו' וגם כי מה' היתה סבה כי קצף ה' על עמו הלא לא לקיים מצות מלכו של עולם היה עם לבבו כ"א להשמיד בלבבו ובכן לא היה מבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו וכמעט כלה היה עושה כי ה' קצף מעט והוא עזר לרעה באופן יאמר נא בלשאצר הלא קטני אבי עבים ממתני ולמה יעשה כה עתה להמיתני והוא מת על מטתו. עוד ב' יוכל לענות ולומר מה נשתניתי מכל גויי הארץ כי יעשה בי אשר לא עשה כן לכל גוי כי היחשוב ה' לו עון למלך ממלכי גוים אשר לא יקים את תורת ה' או ירבה לפשוע בכל עבירה מהעבירות אשר לא תעשינה כדת משה וישראל הלא כל מלכי גוים וגוייהם עובדי פסל המתהללים באלילים ודוברים על ה' תועה ומלעיבים בה' ובכל קדושים עמו ישימו תהלה וה' לא חפץ המיתם תחת זאת כי ראה ויתר גוים ויהי נא בלשאצר כאחד מהם. שלישית כי יאמר הכלים האלה עבר זמנם ובטלה קדושתם מאז נחרב הבית ואין קדושתם עתה כקדושתם אז בעוד שרתו לפניו יתב' בהם ויהיה הדין עמו כי בפירוש אמרו רז"ל כי חול גמור היו על פסוק ובאו בה זרים וחללוה כיון שבאו בה פריצים נעשו חול ושם אמרו כי בלשאצר נשתמש בכלי קדש שהיו חול ובכן הלא כמו זר יהיה נחשב בעיניו ימיתהו ה' תחת שתותו בכלי חול. רביעית כי יאמר למה יכני ארצה יסור יסרני ולמות לא יתנני כאשר עשה לאביו שכדי רים לבביה הנחת מן כרסא מלכותיה עד ז' עדנין וחי בהם ושב אל ארצו ואל כסא מלכותו והמת לא המיתו. חמישית למה לא יקים את דברו אשר דבר ביד עבדו ירמיהו להאריך למלכות כשדים עד מלאת לבבל שבעים שנה והנה לא מלאו הימים עד שנה תמימה כמשז"ל וגם לאומרים מרז"ל שמנה וטעה הלא אתו לא תלין משוגתו כי בראותו כי בגלל הדבר הזה כלתה אליו הרעה בהגיד אליו פשר דבר אין ספק כי אזי לבבו הבין כי טעה בחשבונו והיה לו פתחון פה לדבר נגדו יתב' על כן קדם דניאל בחכמתו לנתוץ ולנתוש ולהאביד חומת קושיותיו ולהרוס גדר אבני תשובותיו אחת לאחת על ראשון ראשון כאשר יבא בס"ד ומדאגה מדבר פן יקצוף המלך על קולו כי ידבר אליו דברים קשים כגידים והוכיח בדברים כאשר באביו החל ובו כלה על כן קדם ואמר ראש דברו אנתה מלכא אשר הוא בלתי נמשך כלל אל מה שאמר כאשר הערנו בהערות והוא כחולק כבוד ונוטל רשיון טרם יענה לומר אל יחר אפך ותתנני על דברי לבלתי מחשיבך למלך עלי ואני עבדך כי תחלת דברי פי הוא כי אנתה מלכא חשוב אתה בעיני כמלך ובכן שם פניו לדבר דבריו ויחל להנצל מחמשת תשובות הנזכרות האפשריות ישיב המלך על זה פתרונו על הא' תן יאמר כי הלא נ"נ אביו הרג הרג רב בכהני ה' עד להשחית שלא לשם שמים ולא מת תחת זאת ומה גדלה שתיה בכלים הטפלים אל אשר ישרתו לה' בהם כי אמות עליהם לזה אמר אלהא עלאה מלכותא וכו':