חבצלת השרון על דניאל ט:ג

1ואתנה את פני וכו'. הנה ראוי לשום לב בחלק הראשון ראשונה אומרו לבקש תפלה כי מהראוי יאמר להתפלל או להתחנן ועוד כי יגיד דברי שאגתו ותפלתו אשר התפלל ובל יודיענו שנתן את פניו להתפלל כי מי לא ידע כי לולא שם פניו להתפלל לא התפלל וגם בשנותו את טעמו בשמותיו ית' הקדושים והנוראים כי בפסוק הראשון הזכיר שם אדנות באומרו אל ה' האלהים לבקש תפלה ובשני נאמר ואתפללה לה' בשם ההויה הגדול והנורא ובסוף הפסוק חוזר להזכיר את השם אשר החל בו ועוד כי אחרי אומרו ואתפללה לה' ואתודה אומר ואומרה אנא וכו' וראוי לדעת מה ענין אומרו אנא ה' וכו' אם היא התפלה הנזכרת באומרו ואתפללה אין בה כדי תפלה כי הלא מצער היא כי איננה רק סוף פסוק זה בלבד כי בשאחריו מתחיל הוידוי ואם חוזר אל אומרו ואתודה היה ראוי יאמר ואומרה אנא האל הגדול והנורא חטאנו עוינו וכו' כי היותו ית' שומר הברית והחסד אינו מעין וידוי בעצם ועוד כי אומרו ואומרה בוי"ו מורה כמוסף על הקודה ואומר שהוסיף לומר דבר זולת התפלה והוידוי הנזכר. ועוד כי הלא פסוק זה הוא התחלת בקשה ומחוסר גזרה כי אומרו אנא ה' שומר הברית והחסד וכו' לא תצדק גזרתו כי אם לומר על כן זכר נא בריתך וחסדך אתנו אך לא לומר חטאנו ועוינו שאינו גזרה וסוף מאמר נמשך אחר אומרו שהוא ית' שומר הברית והחסד לאוהביו ועוד איך יאמר שומר הברית והחסד לאוהביו וכו' אם הוא בא לבקש על הבלתי אוהביו ולא שמרו מצותיו כאומר חטאנו עוינו וכו' ועוד באומרו וסור ממצותיך וכו' שהלא כל זה יראה היה בכלל אומר חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו כי הלא כל זה הוא למרוד בקום עשה ומקל וחומר יובן כי סרו מהר ממצותיו וממשפטיו הטובים וכן באומרו ולא שמענו אל עבדיך יראה קל מהקודם ודרך הוידוי הוא להתחיל בקל הקל תחלה כפסק ההלכה לאמר חטאתי ואח"כ עויתי ואח"כ פשעתי וכאשר עשה גם הוא באומר חטאנו עוינו וכו' ועוד באומרו לך ה' הצדקה וכו' מה היא הצדקה הזאת שעליה ידבר כי לא הוזכרה בכתוב וגם לא פורש מה היא בושת הפנים אשר לנו וכן באומרו כיום הזה מה יום מימים שיודע בו האמור וכן באומרו במעלם אשר מעלו בך על מה זה שב להזכיר מעלם עם היותו בכלל הודוי הנז' ועוד על מה זה שב לומר ה' לנו בשת הפנים אחר אשר נאמר למעלה וכן אומרו למלכינו שרינו ולאבותינו כי הן כל אלה היו בכלל אומרו למעלה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל וכו'. ועוד אומרו לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו כי הלא אין המרד סבת הרחמים כי אם הזכות וגם כי למעלה הזכיר חטאים ועונות ופשעים ומרדים ופה הזכיר המרדים לבד ועוד באומרו אחרי כן ולא שמענו בקול וכו' אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים כי הלא זה הדבר הנאמר למעלה באומרו ולא שמענו אל עבדיך הנביאים ולמה זה שב להזכירו פה ועוד באומרו וכל ישראל עברו את תורתך שהוא הדבר הכפול ומכופל זה פעמים בודוי הכולל באומרו חטאנו עוינו וכו' ועוד כי כאשר ייחס התורה אליו ית' לבדו באמרה עברו את תורתך למה לא עשה כן כשהוא אומר אצל עונש לומר ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורתך ולא יאמר בתורת משה עבד האלהים וגם מי לא ידע כי עבד האלהים הוא וגם מה זה היה שלא תפס לשון התורה לומר איש האלהים וכן אומרו כי חטאנו לך יראה מיותר ולא עוד אלא שלמעלה הכביד ידו בהזכיר חטאים ועונות ופשעים ומרדים ועתה הקל לומר כי חטאנו לו ועוד באמרו אחרי כן ויקם את דברו אשר דבר עלינו כי הלא זה הדבר אשר בכתוב הקודם כי אשיר דבר כתוב הוא בתורת משה ועוד כי בזה האחרון הכביד לומר בו רעה גדולה אשר לא נעשתה וכו' ועוד כי כמה וכמה גוים הכרית הוא ית' ונשמו פנותם והחריב חוצותם מאין עובר ואיה הפיכת סדום ההפוכה כמו רגע אשר הפך ה' באפו ובחמתו ואיה חמת דור המבול שנמח כל היקום וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה לבד ואיך יאמר אשר לא נעשתה תחת כל השמים וגם שהתחיל בעם באמרו באה עלינו ויקם וכו' עלינו ועל שופטינו ויצא בירושלים באומרו כאשר נעשתה בירושלים ועוד באומרו כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה וכו' הוא חוזר ומשלש אשר כפל זה פעמים וגם אין מבין כוונת מאמריו כי בפסוקים אלו מורה כוון להזכיר כל הצרות שבאו עלינו שעל כן מן השמים אלהינו מרחם ישוב ירחמנו והנה יוצא בקטרוג באומר ולא חלינו את פני ה' וכו' וכן מה ענין אומרו ולהשכיל באמתך כי אין זה נראה מעין ודוי וגם על איזה דבר נאמר ועוד באומרו וישקד ה' על הרעה וכו' יראה חוזר ומזכיר פעם רביעית אשר הזכיר זה שלש רגלים מאשר הביא ה' עלינו ועוד כי למעלה אמר באה עלינו ותתך עלינו ויקם את אשר דבר עלינו ופה שנה לומר ויביאה עלינו ועוד אמרם ז"ל במסכת גטין וישקד ה' וכו' כי צדיק ה' וכי מפני כי צדיק ה' וכו' הקדים הרעה אלא שהקדימה לממן ונושנתם והוא בל יתקיים בהם אומרו אבוד תאבדון וראוי לשום לב מה ענין הצדוק הדין הזה באמצע התפלה ואיך יתקשר אל הקודם. ועוד דרך כלל כי בכל הכתובים האלו מראש התפלה עד הנה יראה הרואה אותם כי אין סדר נכון להם מה שלא יאתה לפה קדוש כדניאל אשר אין נבון וחכם כמוהו די רוח אלהין קדישין ביה יצא מפיו דבר זולתי מתוקן בעדי עדיים:

2והנה הן אמת כי האיש השלם בחור מעם לעמוד לשרת בין המלך מלכו של עולם ובין העם אשר יהיה הוא לעם מול האלהים ציר נאמן לשולחיו בכל צרתם יהיה להם לפה להעתיר אליו ית' בעדו ובעד קהל ישראל הנה האיש ההוא למען יהיו אזניו ית' קשובות לקול תחנוניו אשר יתפלל בעד העם ואשר ישא בעדם רנה ותפלה שלש אלה יעשה לו להכין לפניו מסלול ודרך שתשמע תפלתו ותענה עתרתו ראשונה יסדר דברי תפלה ובקשה בדברים נאים ונאותים מתקבלים לעלות על רצון מלך מלכי המלכים והיו הדברים ההם בין עיניו לא יכשל בם ועל כל אלה לא יאמין בעצמו יהיה לאל ידו לערוך מענה לשון כאשר יאתה לאדם ילוד אשה עפר ואפר לפני מי שאמר והיה העולם אשר לגדולתו אין חקר ומה גם אם יהיה לאיש ההוא לב לדעת לפני מי הוא עומד כי אזי תסמר שערת בשרו ותחתיו ירגז בלב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים ורפיון ידים המגיע לכתפים וילביש צוארו רעמה והוד נחרו אימה ופניו יקבצו פארור ומורא יעלה על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ואף כי אנוש רמה יעצרנו הגשם מלחשוב מחשבות כי להבל דמה והוא מה לפני אלהי עולם ה' הלא לא יבצר ממנו מזמה כי אם יעמד חי לפני מלך בשר ודם לבקש על נפשו ממנו גם כי הן אדם הוא כאחד ממנו הן גור יגור ונפול תפול חתיתו ויראתו על פניו ופתע ישבר ולא ידע מה ידבר ולמה יגרע מרוח מבינתו מהראות את עצמו כאשר לפני ה' על משמרתו הוא נצב כאלו לפני מלכים יתיצב ואף גם זאת כי יתן אל לבו לאמר הלא מלאכי אלהים לא ירעו ולא ישחיתו ולא אחד בהם ימצאו לו עון אשר חטא ובהגיע תור אמרם לפניו שבח קצר הכמות קדוש קדוש קדוש הלא חרוד יחרדו חרדה גדולה עד מאד עונים באימה ואומרים ביראה וחיות הקדש לעומתם ככתוב בפרקי רבי אליעזר שעומדות באימה וביראה ברתת וזיע ומזיעת פניהם נהר די נור מושך לפניו שנאמר נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי ועונות ואומרות כל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו עכ"ל. ומה יעשה אנוש רמה חרש את חרשי אדמה כבד עון אשמה ואיך ישא פניו לשחר אל אל ולא יחרד לבבו ויתר ממקומו ורעיונוהי יבהלוניה ולא ידע מלין יענה. ומה גם כי יקום בקהל ישוע בעדו ובעד עמו כי זאת ישיב אל לבו אם בעל נפש הוא הן לו היה העם הזה מבקשים גדולה או קטנה מעם מלך אשר בארץ הוא ויבואו לראות פניו הלא יבקשו לדבר אל המלך איש כלבבו נאמן ביתו אשר יביאם בהיכל המלך ודבר ידבר הוא כי לא ישיב את פניו אך אם המליץ בינותם גם הוא כאחד מהם מעוברי רצונו הלא יקצוף המלך על קולו וחבל את העם אשר ברגלו כי יאמר מי בקש זאת מיד האיש הרע בעיני רמוס חצרי והוא בן בליעל מדבר אלי ובכן עתה אפוא אנה אני בא עז כנמר להיות מלאך מליץ בין המלך מלכו של עולם ובין העם כי כמה לי עונות וחטאים ועל כל פשעיהם אשר יחדל לספור כי אין מספר יבאיש ויחפר יטמן בעפר ואמור יאמר מי אנכי כי אתהדר לפני מלך מלכי המלכים למצוא חסד לפניו ולא טוב אני בעיניו ואיך ישא פני יהיו לרצון אמרי פי להשיב חמה וישוב ירחמם ומי יתן ולא אהיה גרמא בנזקם שבעתים אל חיקם:

3והנה הן אמת כי האיש אשר נגע אלהים בלבו משלוחי בני ישראל יהיו עיניו ולבו אל הדברים האלה אשר הן כלם קודחי אש מאזרי זיקות אימתה ופחד בכל לבו ובכל נפשו כי אז יכנע ותרדנה עיניו דמעה על החטאים ועל העונות ועל הפשעים אשר חטא על הנפש ברוח נשברה בהרהורי תשובה וחרטת משובה בלב נשבר ונדכה כנגוע מוכה אומר בלבו אוי לי כי נדמיתי כי לא בינת אדם לי להבין את אשר לפני ולפני מי אני עומד ואיך עצרתי כח ונותרה בי נשמה תולעת ולא איש להשמיע במרום קולי נוכח פני ה' ולמי אני חטאתי כי אם לאלהי עולם ה' ומי יתפלל לו תחלה כי אבא אחריו ומלאתי את יד קהל עדתי אשר עלי יסמוכו ובכן תדברנה שפתיו רנה ותפלה באימה ביראה ורתת וחלחלה ובכן בו יבחר ה' ובו ישים כל מעיניו תהיינה אזניו קשובות לקול תחנוניו. קנצי למלין כי האיש אשר אלה לו בהראות פני אלהים להעתיר אליו וישמעהו יעמוד מרעיד ואימתו יבעתהו מהכין לבו ודבר דבר דבור על אפניו גם כי יסדר סדרי תפלה בתחלה על כן את הדבר הזה יעשה כי טרם יענה יחלה פני אל ויחנהו יבינהו מה שיאמר יורהו מה שידבר ויתן לו מענה לשון בל יכשל בלשונו לדבר דבר שלא כרצונו ובגלל הדבר הזה סדרו קדמונינו ביום הזכרון בקשת אוחילה לאל וכו' אשאלה ממנו מענה לשון והן זאת היתה עם לבב אנשי כנסת הגדולה אשר למדונו להועיל להקדים בכל תפלה ותפלה פסוק ה' שפתי תפתח וכו' לבקש מאתו ית' טרם נדבר יפתח שפתינו במענה לשון וסדור דברים נאים ומתקבלים לפני אלהים עוזנו וזאת היא האחת מהשלשה דברים אמורים אשר יעשה אותם האדם השם פניו להתפלל לפניו ית' בעד קהל עדת ישראל. והשנית להקנות בעצמו הכנעה יתירה מבית ומחוץ:

4שלישית להתפלל ולהודות תחלה על עצמו ולחלות פני אל יכפר בעד הנוגע אליו ואחרי כן יערוך תפלה ותחנה בעד קהל עדתו אשר עליו יסמוכו כי יקשט עצמו ואחרי כן יקשט את אחרים כדבר שנאמר וכפר בעדו ואחרי כן ובעד כל קהל ישראל כסדר ודוי כהן גדול ביום הסליחה להתודות ראשונה על עצמו ואחרי כן על אחיו הכהנים ואחר כן על קהל ישראל וכדבר דניאל בסוף התפלה באומרו ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי. ובכן נבא אל ביאור הכתובים ואומרה כי האיש חמודות הלז ראה והתקין מעמד שלשת הדברים האלה אחד לאחד ובראשון החל באומרו ואתנה את פני אל ה' אלהים לבקש תפלה כי היא הראשונה כי אליו ית' נשא את נפשו יבקש לו סדר תפלה ומענה לשון כי לא על עצמו יסמוך ומה מתוק מדבש הזכירו שם האדנות בשאלתו זאת כשם הנכבד הנזכר בפסוק ה' שפתי תפתח וכו' המיוחד אל הבקשה הזאת בראשי תפלותינו על פי אנשי כנסת הגדולה והוא כי השם ההוא הנה הוא פתח ומבוא אל קבלת התפלות וגם הוא יתייחס אל פי ה' כנודע ליודעי חן על כן המלך דוד אליו ייחס בפסוק ההוא פתחון פיו ושפתיו ומענה לשון להגיד תהלתו ית' וממנו למדו אנשי כנסת הגדולה לקבעו פתח שער תפלותינו ולמה שהאיש דניאל כל רז לא אנס ליה פתח דבריו האיר במאור הגדול הזה ויאמר ואתנה את פני אל ה' וכו' לומר הנה שמתי פני אל שם האדנות הקדוש הזה לבקש תפלה כי אליו פי קראתי בגלל הדבר הזה יבקש לי תפלה ומענה לשון כי אליו יתייחס וזה הזכירו שם אדנות פה אך אמנה מציאות התפלה מפלשת ועולה עד למעלה עד השם הנכבד והנורא הוא שם ההויה וזה אומרו ואתפללה לה' בשם הגדול האמור ואמר תפלה ותחנונים יען כי הן סדר תקון תפלה להיות תחנונים אחריה כנודע ועל השנית היא ההכנעה היתירה אמר בצום ושק ואפר אשר בהם הוראת הכנעה פנימית וחיצונית וילמדנו דעת איכה נעבוו את ה' ואיכה יכנע לבבנו הערל והוא כי אם יחטא איש למלך ב"ו וישוב אליו ירחמהו יבא לראות פניו בהוראת הכנעה גדולה עד מאד יכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע ויבא עד לפני שער המלך וירבה אליו תחנונים וידבר אליו רכות ואז המלך וכל העומדים לפניו אשר עיני בשר למו ולמראה עיניהם ישפוטו יאמרו אמור ראו נא כי מרה נפש האיש הזה ויתעצב אל לבו ואולי לא כן לבו ובקרבו ישים ארבו ושואל מפני היראה בהוראת הכנעה חיצונית כי האדם יראה לעינים אך אם לה' יחטא איש אשר הוא יראה ללבב מה יסכון לו שק יתפור עלי גלדו אם און ועמל בקרבו אך ראשונה בהכנעות הפנימיות יתחיל ובחיצוניות יכלה. והנה מיני ההכנעה אשר יעשה אותם האדם כאשר אז יכנע על חטאתו אשר חטא על הנפש הנה הנם זה לפנים מזה א' לשום אפר מקלה במקום הנחת תפילין והן זאת הוראת הכנעה לעיני כל רואיו. לפנים הימנה אשר לא תהיה כזאת נראית לעינים היא ללבוש שק במתניו על בשרו מבית כדרך כל לובשי שק על רוב פשעיהם כאשר עשה יהורם בן אחאב מלך ישראל. לפנים הימנה הלא היא לענות נפש כי יענה בצום נפשו אשר היא הכנעה פנימית מנפש ועד בשר כי יחלק חושים ואברים וישב אנוש עד דכא והיא ההכנעה האמתית ומה גם עם טוב הכוונה הראויה אשר לא נעדרה מהאיש דניאל ויורנו ויאמר לנו כי ביותר פנימית האל הוא הצום ואחרי כן במה שחוצה לה הוא השק על בשרו ואחרי כן ביותר נגלה מכלם הוא האפר וזהו אומרו בצום ושק ואפרי כי בפנימי הוא הגדול החל ובקטן כלה על פי הדרגתן: