חבצלת השרון על דניאל ט:ז

1ולא זו בלבד כי אם על הכל אנו חייבים להודות לך על אשר לא כליתנו על רוב פשעינו ונחשבה לך צדקה באופן כי אשר היה אפשר להעלות על לב כי היה חלילה בושת כלפי מעלה אשר לא הקים את דברו הטוב במלאת הימים נהפוך הוא כי בשת הפנים הלא לנו הוא כי עונותינו האריכו קצנו אך כלפי מעלה אדרבה צדקה עשה עמנו וזהו אומרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים:

2או יאמר לך ה' וכו' לומר הנה נא ערכתי משפט צדקך כי אמונה עניתני ואל תאמר נא אלהינו אם כן אפוא על מה בטחת ונשאך לבך להתפלל בעד העם הזה על כן אמר לך ה' הצדקה וכו' ה' לנו בשת הפנים וכו' לה' אלהינו וכו' ולא שמענו וכו' לומר כי בשפתי ספרתי כי צדק משפטיך על כי עונותינו רבו למעלה ראש אך תחת זאת לא אתיאש מן הרחמים כי הרבה פתחים למקום ועל משמרתי אעמודה לבקש תפלה על הגאולה כיד ה' הגדולה כי לך ה' הצדקה וכו' והוא כי אין ספק כי לו היה מלך גדול ממלכי הארץ המושל ממשל רב מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו ובקרב עמים רבים הסריס אל משמעתו ישנו עם אחד אהוב וחביב לפני המלך כבבת עינו וינטלם וינשאם ויטעם בעיר ממלכתו קרובים אליו והם בהיכלי מלך והמה כמרעיתם וישבעו שמני עשתו ויבעטו במלך וימרדו בו והמה חלושי כח וחלושי צבא לעמוד לעומת מלכם כי כביכורה בתאנה בראשיתה באפו יבלעם כשאול חיים ואין מידו מציל ולא זו בלבד יבערו ויכסלו כי אם יראו איש משתגע תולעת ולא איש חסר לב נבער מדעת נחשב כבהמה פתיות ובל ידע מה וכמו נגיד יקרבוהו ויציבוהו עליהם נצב מלך ולא דעת ולא תבונה לאמר מה יושיענו זה נבזה וחדל אישים ואיכה יעמוד לפני המלך הגדול אשר מרדנו בו והמלך הגדול בחמלתו עליהם ובראותו כי לא מחכמו עשו העד העיד בהם ישובו עדיו פן יראו ברע אשר יקראם ולא שבו ויהי היום וישלח בם משלחת מלאכי רעים ויהרגו במשמניהם וירמסו בתיהם שדותיהם וכרמיהם אך עוד יד חמלתו נטויה לבלתי השחות הכל וישאיר מהם פלטה גם כי לא אבה סלוח להם להשיב שבותם לתת משכנו בתוכם כאשר בתחלה עם היות כי מלך חסד הוא מב' טעמים א' כי יאמר הן אמת כי צדקה תחשב לי בשובי את שבותם אחרי העותם ויעשו כפשע הזה אך לעומת זה גם כי אשא חטאתם לא אקרבם אלי פן תהיה לי לחרפת ולבושת פנים כי אוי לה לאותה בושה כי אותי עזבו מלך על כל הארץ וימירו את כבודי בבער מאיש ואיך אשא פני את אישים פועלי און להביא אותם אלי שנית כי יאמר הלא גדול עונם מנשוא ובמה יכופר להם מלבד שעם בושת הפנים אשר למלך ואם יאספם אליו כמשפט הראשון הנה אין ספק כי תחשב לו לצדקה אשר עליה אין להוסיף כי יעבור על פשעם הגדול אך לא יבצר ממנו בושת הפנים כי יאיר פנים לממירים כבודו על בלתי מועיל והלא זה בדבר בדמותו בצלמו היה לנו עם בני ישראל עם אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ויתן משכנו בתוכנו בירושלים עירו ובעטנו בו ונמר את כבודו באלילים אלמים אשר לא ירעו וגם הטיב אין אותם והעד העיד בנו ביד עבדיו הנביאים ולא שבנו עדיו עד שפך כאש חמתו ובחמלתו השאיר לנו שארים בארץ הגולה אשר הגלה נ"נ ובבא דניאל לבקש תפלה לפניו ית' ישיב שבות אהלי יעקב ראה והנה לא יעדרו דבר משני טעמי המשל אשר עליהם ימנע המלך מהשיב את נדחו כאמור כי הלא גדול עין ישראל מנשוא כי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים ולא שתו לב אל התראות נביאי האמת והצדק. שנית כי גם כי צדקה תחשב לו ית' כי ישיבם אליו ויהיה נושא עון ועובר על פשע הלא יתייחס לבושת פנים חלילה כלפי מעלה יבחר עוד באשר עזבוהו בתבנית שור אוכל עשב על כן בא איש חמודות הלז במתק שפתיו לתקן את הכל ועל הא' אמר לך ה' הצדקה וכו' לומר גם כי למלך בשר ודם אשר יקרנו כה תשיגנו צדקה בהשיב את נדחו ולעומתו בושת הפנים אתה ה' לא כן כי אם מהשתים א' היא אשר לך אלהינו לבד והיא הצדקה אך בושת הפנים הלא לנו היא תחת אשר עזבנוך ולא לך ה' חלילה וזה לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים באופן כי הסבה המקרבת לקרבנו עמך היא והמרחקת אותנו איננה והראיה המוחשת שכן הוא הלא היא כיום הזה לאיש יהודה וכו' והוא כאשר הפליגו רז"ל מהקבץ עמים יחדיו בצאת חנניה וחבריו מאור כשדים כי כלם נתקבצו על ישראל ומפניהם לא חשכו רוק באמור אליהם הלא תבושו ולא תכלמו כי עזבתם אלוה כזה ובכל יום ויום היה זה הולך וחזק מאד כי אחרי כן נ"נ נכתב לכל עממיא אמיא ולישניא דבר גבורות ה' וגם דריוש אשר בימיו התפלל דניאל את התפלה הזאת השמיע תהלות ה' לכל רבים עמים ומזה היו היה בושת פנים לכל ישראל בכל מקום שהם תחת אשר עזבוהו כי יראו כי גדול שמו ית' בגוים ערלי לב וערלי בשר ותכסם בושה על רוע מעלליהם ושובם מאחרי ה' וזהו אומרו כיום הזה כי בימים ההמה אין ספק יבושו מאלים אשר חמדו בראותם הכירוהו מכעיסיו והם שכחוהו ולא עוד כי אם גם ירוקו בפניהם תחת אשר עזבוהו ואף גם על שתיהם אפשר יחזור אומרו כיום הזה על הצדקה לו ית' ועל אשר לנו בושת הפנים כי מכלל הגזימם גדולתו ית' וביישם את עוזביו הלא יוכר כי צדקה עשה עמנו וחסדי ה' כי לא תמנו כי הלא משמרים הבלי שוא עובדי פסל תעב יתעבונו על אשר נבחר בתעלוליהם ונעזוב את אלהי עולם ה' ובעיניהם יפלא גודל עוננו זה ומה גם עתה לפני קונה שמים וארץ הוא אלהינו על כל הטובה אשר עשה עמנו ובכן נגד עינינו יעלה ויראה כי צדקה עשה עמנו בשום לנו שארית בארץ וגם בשת הפנים רב עמנו בימים ההם כאמור ולא זה בלבד אל יושבי בבל הרואים הדברים הנוראים האמורים כי אם גם הרחוקים בכל מקום אשר הדחתם כי שמעו שמעך בכל המקומות והם יבושו מזבחותם: