חיי מוהר"ן שמח

1(ט) אָמַר בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת. וְעַיֵּן בַּמֶּה שֶׁנִּרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן שסב) שֶׁמַּה שֶׁנִּכְתַּב בִּלְשׁוֹנוֹ צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ כְּמוֹ בַּמִּקְרָא. כִּי הוּא חוֹזֵר בְּכָל פַּעַם דְּבָרָיו שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שְׂפַת יָתֵר, וְהוּא בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בּוֹ מְאֹד וְכוּ'. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְיָשִׂים דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָבִין מְעַט מִזְעָר מֵעֹצֶם הָעַמְקוּת הַנִּפְלָא שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו, אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא דֻּגְמָתָם בְּשׁוּם סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה בִּדְבָרָיו עַמְקוּת נִפְלָא וְנָעִים כְּמוֹ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים: