חיי אדם, שבת ומועדים קב

1דין ערובי תבשילין (תקכ"ד): יום טוב שחל להיות בע"ש לא יבשל תחלה לצורך השבת בקדרה בפ"ע דאע"ג דמדאורייתא בודאי מותר דהא אי מקלעי אורחין חזי ליה לאותו יום מכל מקום מדרבנן אסור לכתחלה לבשל מיו"ט לחול וה"ה לשבת ואע"ג שראוי להתיר לצורך שבת אף לכתחלה דלא גרע כבוד שבת ממה שהתירו לשחוט בהמה מסוכנת משום הפסד ממונו מטעם הואיל. מ"מ לא רצו חכמים להתיר אלא ע"י עירוב תבשילין דע"י העירוב נעשה כאלו התחיל כבר לבשל מעיו"ט לשבת ועכשיו גומר כדי שיאמרו מה מיו"ט לשבת אין מבשלין ק"ו מיו"ט לחול

2מותר להניח עירוב זה אפילו בספק חשיכה ואם כבר קיבל עליו יו"ט כגון שאמר ברכו או שהצבור כבר אמרו ברכו אסור להניח ואם הוא בבהכ"נ ומתירא שיעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים כמו שנבאר. וי"א דאם הניח ע"ת קודם שהתפללו הצבור תפלת יו"ט אף על גב שאמרו כבר ברכו עירובו עירוב (דיש לסמוך על ראב"ן שכ"כ בסימן קס"ח ע"ש):

3עירוב זה עושין בפת ותבשיל ואם עשאו בתבשיל לבד מותר:

4שיעור התבשיל כזית בין לא' ובין לאלפים. ויש אומרים דלכתחלה צריך בפת כביצה:

5צריך שיהיה התבשיל דבר שראוי ללפת בו הפת כגון בשר דגים וביצים (רמב"ם פ"ו) לאפוקי דייסא וכל מיני לפת וקטניות במקום שאין דרך ללפת בהן הפת וה"ה פירות מבושלין במקום שאין דרך ללפת בו:

6בשעת הדחק שאין לו דבר לערב בו מותר לערב בדג מליח שקורין (הערינג) דקיי"ל מליח כרותח והוי כצלי (תשובת ח"צ). ולי נראה דאין מערבין בו כלל אפי' בשעת הדחק אבל בדבר שהוא כבוש וראוי לאכילה מערבין בו:

7כל אדם צריך לערב ואפי' ב' בעלי בתים הדרים בבית אחד אם כ"א מבשל לעצמו צריך לערב בפ"ע ואסור לסמוך על עירוב שעושה חבירו או על עירו' של גדול העיר ומ"מ ואם שכח לא מחמת עצלות אלא מתוך טרדתו או שהוא עם הארץ ואינו יודע איך מערבין או שסבר שמותר לסמוך על גדול העיר. (ונ"ל דכ"ש אם ביקש מחבירו שיעשה העירוב ג"כ בשבילו וחבירו זוכה ע"י אחר ה"ז עירוב) אבל אם שכח מחמת עצלותו או אפי' לא מחמת עצלות אלא שכבר שכח ב' פעמים ונ"ל אפי' אם לא היו רצופין לא יכול לסמוך עוד על חבירו שעירב בשבילו דנקרא פושע וצ"ע:

8כשרוצה לערב על אחרים אין צריך לפרט אלא מניח סתם ואומר על כל הדרים בעיר הזאת. וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו אבל מי שהוא חוץ לתחום אפילו הניח עירובי תחומין אינו יוצא בו אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא וגם הניח עירובי תחומין שיכול לבוא לכאן דמסתמא אין דעתו על מי שהוא חוץ לתחום:

9המערב בשביל אחרים אפילו לא הודיע לו אלא ביום טוב מותר ובלבד שיודיעוהו קודם שיתחיל לבשל לצורך שבת:

10המערב לאחרים צריך לזכות להם ע"י אחר ואפילו ע"י בנו ובתו הגדולים אפילו סמוכים על שלחנו וע"י אשתו ולכתחלה יזכה על ידי אחר ולא על ידי הסמוכים על שולחנו בין בני ובין אשתו אבל אינו מזכה ע"י בנו ובתו הקטנים אפילו אינם סמוכים על שולחנו דידן כידו וגם ע"י קטן אע"פ שאינו בנו לא יזכה לכתחלה ומ"מ אם אין לו אחר נ"ל דמותר לזכות ע"י קטן שאינו סמוך על שולחנו (ועיין בסימן שס"ו סעיף י' שכתב רמ"א דבדיעבד סומכין על דברי המיקל ואם כן ה"ה בקטן שאינו סמוך על שולחנו מותר לי"א דהתם) אבל בתו כל זמן שלא בגרה לכ"ע אינו מזכה על ידה דידה כיד אביה:

11צריך הזוכה להגביה העירוב ממקום שמונח שם טפח וחוזר ונוטל מן הזוכה ומברך בא"י אמ"ה אק"ב וצונו על מצות עירוב ואומר בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנו ולפלוני או לכל בני העיר ואם אינו מזכה לאחרים אין צריך לומר לנו ולפלוני כו' ואם אינו מבין בלה"ק יותר טוב לומר בלשון שמבין:

12אף על פי שהניח עירוב אינו יכול לבשל מיו"ט ראשון לשבת ואפי' אם יהיה אינם שלא יוכל לבשל ביום ו' מ"מ אסור דלא תקנו עירוב תבשילין שיועיל אלא לבשל ביום ו' אבל ביום ה' לא התירו ומ"מ מי שלא הניח עירובי תבשילין קודם אכילה מותר להרבות באותו קדרה כמו שמבואר לעיל בדין הכנה מיום טוב לחול ואפי' ב' מיני תבשילין בב' קדרות כדאיתא שם אבל אם הערים לבשל ב' קדרות כדי שיותיר לשבת אסור אבל אם עבר במזיד מותר וכן מותר לילך מבעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר ויניחנו דולק עד הלילה והחמירו במערים יותר מבמזיד שלעולם יעשה כן מה שאין כן במזיד שישים על לבו וישוב בתשובה:

13נאכל העירוב או שנאבד קודם שהתחיל לבשל אינו יכול לבשל אא"כ נשתייר כזית ומ"מ אם התחיל כבר באותו תבשיל כגון שחתך הלפתות אע"ג שלא הניח עדיין הקדרה על האש וכיוצא בו שכבר התחיל ללוש הלביבות וכן שהחתיל ללוש העיסה מותר לבשל אותו תבשיל ולאפות אותו עיסה. ולאחר שהכין כל צרכי שבת יכול לאכלו ולכתחלה יניח אותו ללחם משנה:

14מי שלא עירב אסור לבשל ולאפות ואפילו להדליק נר אסור רק נר אחד וכשם שהוא אסור לבשל כך אחרים אסורים לבשל לו אפילו בביתם ואין תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים שעירבו במתנה ואז מותרים לבשל בשבילו אפילו בביתו וצריכין הזוכים במתנה לקנות במשיכה דוקא אבל לא בק"ס דאין מקנין בי"ט ואם אין שם אחרים שעירבו מותר לאפות בצמצום פת א' ולבשל קדרה א' ולהדליק נר א' וכן אם אינו רוצה להקנות לאחרים. המתענה ביום טוב אסור לבשל לאחרים אפילו משרתת דכיון דאסור לבשל לצורך עצמו אסור לבשל גם כן לאחרים ואם הוא ביום ו' אסור לבשל לצורך שבת גם כן אפילו על ידי עירובי תבשילין כיון דאסור לבו ביום אבל אחרים אופין ומבשלין לו ע"י ע"ת (שם ובמגן אברהם):

15אם הפריש תבשיל לעשות בו ע"ת ולא אמר נוסח בדין יהא שרא דינו כאלו לא עירב דכיון דתקנו חכמים ע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת ולכן העיקר הוא האמירה ומ"מ נ"ל דלא יברך כדעת רש"ל וט"ז וראייה לזה בפ"ד ממסכת מעשר שני מ"ז הפודה מעשר שני ולא קרא שם ר"י אומר דיו וקי"ל כותיה. (אך "ע מסימן תי"ו דאם עירב ולא אמר כלום דאינו עירוב כמ"ש שם המגן אברהם בשם רשב"א והוא גמרא ערוכה עירובין ל"ח וצ"ל דשם לא מקרי עסוק באותו ענין וכל זה בשתק ולא אמר כלום אבל אם אמר נוסח אחר גרע משתיקה כדאיתא בקדושין דף ו' ומכל מקום אם אמר שכוונתו היה לשם עירוב תבשילין נ"ל דמהני) אבל אם אמר בדין יהא כו' אבל לא בירך יצא דברכות אינו מעכב. ועם הארץ שטעה ואמר במקום בדין כו' לבשולי אמר בדין יהא שרא לעיולי כו' נוסח של עירובי חצירות נ"ל בדיעבד והוא דר יחידי שאין שם מי שיזכה לו כיון שהפריש עליו מעי"ט לע"ת מותר לבשל וכדאי הוא הר"ש לסמוך עליו

16אם חל יו"ט יום ה' ויום ו' ונזכר ביום ה' שלא עירב יכול לערב בתנאי ויאמר אם היום קודש אינו צריך לערב ואם היום חול בעירוב זה יהיה מותר לבשל כו' ומברך בתחלה ולמחר א"צ לומר כלום אבל בר"ה קיי"ל דשתיהם קדושה א' לחומרא ולא מהני תנאי:

17אפי' אם הניח ע"ת אין מערבין בע"ש לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות דמחזי כמתקן דע"ת אינו מתיר אלא צרכי סעודה ואם חל יום טוב של גליות יום ה' ו' ונזכר ביום ה' יכול לערב ע"ח בתנאי אבל עירובי תחומין דהוי מקני רשותא אסור ואפילו מספק (תקכ"ה):

18המניח ע"ת ועירובי חצירות כולל בברכה א' ומברך על מצות עירובין לשון רבים ול"נ שיאמר על מצות ע"ת וע"ח ואומר בדין יהא שרא לנא לאפויי כו' ולטלטל מבית לחצר כו' (א"ר בשם שכ"ג בסימן שצ"ה)