חיי אדם, שבת ומועדים קמט

1דין הפסולים בד' מינין שבלולב ופסולי לולב: מדכתיב ולקחתם ולא כתיב ולקחת להורות דבעינן לקיחה תמה וזה כולל ב' ענינים (א) שיהיה כל מין ומין בשלימות שלא יהיה חסר ממנו כלום דאל"כ אין כאן תמה (ב) כ"ש כשחסר מין א' לגמרי דפשיטא דאין כאן תמה וממילא נשמע כיון שקבלו הלמ"מ שיעורו של כל אחד וא' אם אין בו כשיעור בין מתחלת ברייתו או שנחסר אח"כ או שנשתנה אותו המין בין מתחלת ברייתו או אח"כ ממה שהוא ראוי שיהיה אותו המין נמצא ה"ז כאלו אינו וא"כ חסר לו אותו המין ובכלל הזה אם הוא עומד לשרפה כגון של עבודת כוכבים וכיוצא בו וא"כ דומה כאלו כבר נשרף דכל העומד לשרפה כשרוף דמי ואין כאן שיעור וה"ז כאלו חסר לו אותו המין (תרמ"ט):

2ומדכתיב לכם קבלו חז"ל דר"ל משלכם למעוטי שאול דאף על פי שחבירו משאיל לו לא יצא וכ"ש גזול (שם):

3ומדכתיב פרי עץ הדר קבלו חז"ל דאע"ג דבכל המצות כתיב ואנוהו היינו למצוה מן המובחר אבל בד' מינין הקפידה התורה דאפילו לעכב בעינן הדר ואע"ג דלא כתי' הדר רק באתרוג כדכתי' פרי הדר מ"מ כיון שכולן בפסוק אחד ילפי' א' מחבירו ובעינן הדר בכולן וכיון שלא פירשה התורה מה הוא הדר ע"כ מסרה התורה לחכמים שהם יפרשו מדעתם (שם):

4עוד יש פסול מה"ת הנוהג בכל המצות והוא מצוה הבאה בעבירה שעושה המצוה על ידי עבירה כגון שגזל לולב (שם):

5נמצא הפסולין בד' מינין הם ששה (א) שיהיו לו כל הד' מינין (ב) אין שמו עליו (ג) חסר כל שהוא (ד) הדר שלא יהיה בו מום (ה) מצוה הבאה בעבירה (ו) יבש אסמכוהו אקרא דכתיב לא המתים יהללו יה וכיון שהוא יבש הרי זה כמת וי"א דפסול משום הדר:

6אע"ג דבפסוק זה כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ומשמע דלא הקפידה התורה בכל אלו הפסולין רק ביום א' מ"מ יש מן הפוסקים דס"ל דבמקדש שכל ז' הימים הוא מ"הת ולכ"ע לדידן ביום א' שהוא מדאורייתא כולן נוהגין ופוסלין מדאורייתא ובשאר הימים לכ"ע שאול כשר כמו שנבאר דין דשאול וגזול לקמן. חסר לכ"ע כשר בשאר הימים והפסול מחמת שחסר לו אחד מן המינים או שאין שמו עליו או שעומד לשריפה או שאין בו שיעור לכ"ע פסול מדרבנן כל ז' ובהדר נחלקו הפוסקים דלרוב הפוסקים אינו נוהג אלא בראשון ויש פוסקים דאף הדר נוהג כל ז' ובשעת הדחק יש לסמוך על רוב הפוסקים. ויו"ט שני מחולקים הפוסקים י"א דדינו כראשון וי"א כשאר ימים ולכן נוטלין בלא ברכת והטעם דבעיקר הלקיחה שיהיו כל הד' מינין ראו חכמים לתקן שיהיה נוהג כל ז' ימים אבל שאול וחסר שאינו בעיקר הלקיחה לא תקנו ובהדר משום הידור מצוה בזה מחולקים הפוסקים והפסול מחמת מצוה הבאה בעבירה כיון דחמור איסורו שנוהג אפילו בשאר מצות נוהגין נמי כאותן הפוסקים המחמירים כל ז' וביבש שהוא כמת י"א דאפילו לדעת המקילין דלא בעינן הדר כל ז' מ"מ יבש פסול משום לא כל המתים. וי"א דבשעת הדחק מותר לברך על לולב יבש וי"א דאפילו על כל ד' מינין יבשים דכיון שהוא שעת הדחק ראו חכמים להכשירם לגמרי אפילו ביום ראשון דבעינן הדר לכ"ע ראו חכמים לומר שזה הוא הדר שאעפ"י דאם אינו שעת הדחק פסולים לגמרי מ"מ בשעת הדחק כשרים לגמרי ומברכין. וי"א עוד דאף דבשאר מינים לא בעינן הדר כל ז' היינו משום דלא כתיב בהו בהדיא הדר אבל אתרוג שכתוב בו בהדיא הדר פסול כל ז' ולכן יש לנהוג הכל לפי שעת הדחק (שם) ועיין בתשו' חכם צבי סי' ט' שמכשיר בשעת הדחק לברך אפילו על אתרוג חסר וכ"ש בניטל עוקצו:

7ונ"ל דלא מקרי שעת הדחק אא"כ אין בכל העיר ד' מינין כשרים אבל אם יש לא' ד' מינין כשרים לא הוי שעת הדחק ויברך על של חבירו ויעשה הנענועי' בשלו אם אי אפשר בשל חבירו ומ"מ ביבש ואינו יבש גמור ויש לחבירו לח אבל לא לח גמור לכתחלה יטול שלו ואם שלו אינו לח גמור אבל לא יבש ושל חבירו לח גמור לכתחלה יברך בשל חבירו ובדיעבד יחזור ויטול בלא ברכה אבל אם שלו היה יבש גמור ושל חבירו לח גמור אפי' בדיעבד חוזר ומברך על של חבירו ואם שלו כשר לכ"ע אלא שאינו מהודר כמו של חבירו אעפ"כ יטול שלו (א"ר בשם מבי"ט סי' תרמ"ט) ואם אין בכל העיר ד' מינים כשרים יטול מה שנמצא ב' או ג' מינין ויעשה כל הנענועים וכן הש"ץ ובלבד שלא יברך אבל אסו' ליקח מין אחר דיבואו לטעות בשאר שנים משא"כ בג' מינין לא יבואו לטעות דהכל יודעים שצריך ד' מינין (שם):

8תארו וגידולו של לולב כשיוצא מן הדקל יוצא עץ אחד כשרביט והוא חלק ואין בו עלין כלל ולאחר שגדל מעט נכרין בו העלין ואם ינענעו בו יהיו נפרדין ממנו אבל לא ממילא וכל זה נקרא בגמ' אופתא וראש כל עלה ועלה הוא קוץ שיכולין לסרט ידיו וזהו נקרא כופרא (כדאי' בכ"מ גבי צלף) ואח"ז נפרד ממנו העלין והם מונחי' זה על זה תכופי' יחד על השדרה וכשגדל יותר מתפרדין העלין מן השדרה ואינם שוכבים זה על זה ומ"מ עדיין עולים עם השדרה וכשיתקשו הרבה נפרדין לגמרי מן השדרה אלא שתלוין בו כענפי שאר אילנות ומדכתיב כפת תמרים ולא כתיב כף או עלי תמרים קבלו חז"ל דהוא לשון כפית' שהוא לשון קשור ואגוד שהצריכה התורה שיקחנו בזמן שיש בו עלין דאז שייך לומר שהעלין כפותי' בו משא"כ קודם ליה שהוא חלק לגמרי בלא עלין הנקרא אופתא דאז ל"ש לומר שהוא כפות וגם למעט לאחר שכבר נפרדו ונתפשטו העלין לגמרי מן השדרה דאז אינו כפות כלל וזה נקרא בגמרא חרותא אלא דוקא בזמן שיש לו עלין שייך בו לשון כפיתה. וגם לא קוד' שנפרדו העלין ממילא דאז מלא קוצי' ואין זה דרכי נועם ומצוה מן המובחר ליטול כשעדיין הם תכופים בשדרה. ומ"מ אף אם נפרדו קצת כיון שעולין עם השדרה עדיין נקרא כפות וכשר וא"צ לאגוד אותו כדי שיהיו העלין שוכבים על השדרה. ופסול זה באופתא וחרותא הוא פסול מגופו שאין שמו עליו (תרמ"ה):

9בריית עלין של לולב כשהן גדלין. ב' ב' מב' צידי השדרה וכל עלה כפול ודבוק מגבו ופתוח מלפניו וגב של כל עלה ועלה הדבוק נקרא תיומת ואם נחלקה התיומת של רוב העלין וברוב כל עלה ועלה. ולאו דוקא שנחלקה מגבה (ראב"ד ובע"הע ומ"מ) אלא כל שנסדקו רוב העלין וברוב כל עלה ועלה שזהו ששנינו נפרצו העלין (היינו כפי' התוס' ושאר ראשונים) ר"ל שנחלקו העלין וא"כ ה"ז כאלו אינו (שם) והוי כאלו הלולב בלא עלין והוי כאופתא דהוי פסול מגופו ופסול כל ז' (ריטב"א):

10בריית הלולב שבראש השדרה במקום שכלה יוצאין על השדרה לפעמים ב' עלין ולפעמים ג' עלין והם ג"כ כפולין ומחוברין מגבו ואם נחלקה העלה האמצעי' אם כלה בג' עלין או שנחלק א' אם כלה בב' עלין ונחלק עד השדרה גם זה בכלל נחלק התיומת והוי כאלו ניטל אותו עלה ואינו הדר זהו דעת רוב הפוסקים אבל יש מחמירין יותר דאפילו לא נחלק רק מעט בסדק כל שהוא א' מן העלין העליונים נמי פסול דע"י הנענועים סופו לסדוק כולה וכל העומד ליסדק כסדוק דמי וראוי להחמיר אם אפשר ודוקא שנסדק בענין שאינו נראה שנסדק אבל אם נתרחב הסדק עד שנראה הסדק וזהו שנקרא בגמרא שנסדק כהמנק אפי' לא נחלקה העלה העליונה רק העליון שאצל העלה העליונה אפי' במיעוט פסול וכ"ש אם נסדקה השדרה כהמנק דפסול (שם):

11לולב דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול י"מ שעליו אינן כפולין מתחלת ברייתן (רמב"ם) וי"מ שעלה העליונה לא היה כפול (ר"מ בשם כל בו) וי"מ שכל עליו מצד א' וצד א' נשאר בלא עלין (רש"י) וי"מ שדרך עלי הלולב שיוצאין זה אחר זה וזה יש לו עלה א' מעיקרו עד ראשו (רא"ם) וקיי"ל לחומרא ככל הפרושים ומיהו י"א דכ"ז הוי פסול מגופו וי"א דהפסול משום הדר (ר"ן) וי"א דבאין עליו כפולים אפשר י"ל דהפסול משום הדר אבל לפירוש רש"י ורא"ש הוי פסול מגופו לכ"ע (ריטב"א) ואם היו העלין קצרים עד שאין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה פסול ונ"ל דזה תלוי ג"כ במחלוקת אם הוי פסול הגוף או משום הדר ולריטב"א הוי פסול הגוף:

12נקטם ראשו פסול וגם בזה נחלקו רוב הפוסקים ס"ל דהיינו אם נקטם רוב של כל העלין וי"א דאם נקטם רק העלה העליונה הוי נקטם ויש מחמירין אפילו לא נקטם רק כל שהוא מעלה העליונ' פסול דאינו הדור וגם בזה ראוי להחמי' ומ"מ אם אין לו לולב אחר אלא שנקטם ראש העלה העליונה או שנחלקה מעט יש לסמוך על רוב הפוסקים ולברך עליו ואפילו ביום א' (אבל שנקטמו רוב עלין לכ"ע פסול אפי' בשעת הדחק כ"כ א"ר דזהו כונת רמ"א דלא כמ"א בס"ק ו'):

13יש לו קוצים בשדרתו או שנצמת ונכווץ או שעקום באמצעיתו לפניו עד שנעש' שדרתו כגב בעל חטוטרת או שנעקם לא' מצדדיו פסול אבל אם נכפף לאחוריו כשר דזהו דרך ברייתו ודוקא שהשדרה כפופה אבל אם עליו העליונים כפופים מעט הרא"ש אוהב אותם יותר דאז התיומות בשלימות והר"ן פוסל ואם רוב העלין כפופין בראשיהם לכ"ע פסול:

14נשבר השדרה ונופל למטה ולא נשאר בו שיעור לולב כ' המ"א דכשר (דדומה לבהמה שנשבר השדרה דכשר וכ' א"ר דש"ה דנשאר החוט ונ"ל דכונת המ"א כיון דאין השדרה סי' טריפו' וא"כ ה"נ דכשר) ואם נשברו רוב העלין פסול:

15יבשו רוב עליו פסול י"א משום שאינו הדר וי"א משום דנקרא מת והריטב"א כ' דאף לפ"ז הפסול הוא משום הדר ולא נקרא יבש אא"כ נפרך בצפורן או כשכופלין העלין נשברין (כלבו) וכ"ז כשאין בעיר לח דרוב פוסקים ס"ל דכשכלה ירקות שבו זהו יבש:

16שיעור הלולב שיהיה עכ"פ ד"ט שהן ט"ז אצבעות. ובדיעבד סגי י"ג גודלין ושליש ושיעור זה הוא דוקא השדרה בלא עלין העליונים וכל הפסולים שכתבנו למעלה הוא דוקא בתוך שיעור זה: