חיי אדם לט

1דין המים הראוים לנט"י לסעודה (ק"ס) המים שנוטלין בהם הידים צריך שלא יהיה נשתנה מראיהן הן מחמת המקום או מחמת דבר שנפל לתוכן אבל אם נשתנו מחמת עצמן כגון המים העומדים בכלים באויר זמן ארוך ונעשו ירוק כשרים ואם חזרו לברייתן אפי' נשתנו מחמת דבר אחר כשרין:

2עשה בהם מלאכה כגון שהדיח בהן כלים מלוכלכים או ששרה בהן ירקות או הדיח ירקות או שהעמיד בתוכם כלי עם משקה אם בשביל שיצטנן או כלים שנתבקעו כדי שיתחברו (מגן אברהם) או שמדד בהן מדות או ששרה בהם פת אפילו נתכוין לשרות בכלי אחר ונפל לכלי זה כיון דניחא ליה עכ"פ הרי המים נעשו כשופכין ופסולי' אבל אם לא רצה כלל לשרות או להדיח ונפל לכלי של מים כשרים ומ"מ אם יש לו מים אחרים יטול בלא ברכה. ונ"ל דגם בנתכוין לשרות בכלי אחר ונפל לזה אע"ג דחייב ליטול ידיו שנית מ"מ לא יברך

3הדיח בהם כלים מודחים ונקיים או שנתן לתוכן דגים חיים שלא ימותו ואפי' מת הדג שם (א"ר) או שהעמיד לתוכן משקה צונן שלא יחמו או שטבל בהן ידיו ולקח מהן בחפניו כדי לטוח פני הלחם והגלוסקאו' כיון שהמים לא נעשו בהם מלאכה כשרים וכן אם הניח בתוכה ירקות נקיים לגמרי רק כדי שישארו לחים כשרים בדיעבד (מגן אברהם):

4שתאה מהם בהמה או חיה או עוף כשרים אבל כלב וחזיר פסולים דמאוס אם לא בשעת הדחק:

5אין לו מים מותר ליטול ידיו בשכר ושאר משקין ואין בזה משום ביזוי אוכלין שכיון שצריך לזה ואינו בדרך איבוד וגם אין בהם משום שינוי מראה (שם):

6חמי האור אם הם חמין מאוד שהיד סולדת בהם לכתחלה אין ליטול בהם ואם אין לו אחרים מותר ליטול בהם:

7מים מלוחים וסרוחים ומרים אם אין הכלב יכול לשתות מהן פסולים דבטלו מתורת מים אבל מותר לטבול בו ידיו. ודוקא כשהם בקרקע דאין טבילה בכלים ואם הם עכורים מחמת טיט אם הכלב יכול לשתות כשר גם לנט"י ואם לאו פסול אפילו לטבול ידיו ומי הים כשרים לנט"י דכשמרתיחן ראוין לכלב וצ"ל דר"ל לאחר שירתיח וכן משמע להדיא ברדב"ז:

8אסור ליטול ידיו במים שנטל בהם שכבר נעשו שופכין. אבל אם תחב ידיו במים כשרים לנטילה:

9אם אין לו כלי מותר לטבול ידיו בנהר או במקוה וכן בשעת הדחק שאין לו מים מותר לטבול ידיו בשלג המונח על הארץ אם יש בהם מ' סאה כשהוא מחובר ושוכב על הארץ ואע"פ שהוא נמוך ומברך ענט"י וא"צ לברך על טב"י דכיון דמברך על נטילת ידים כש"כ טבילה אבל אסור ליתן שלג בכלי ולטול בו ידיו אא"כ ריסקן שנעשו מים. והמטביל ידיו במים הפסולים לנט"י מברך על טבילת ידים אבל הטובל במים הכשרים מברך ענט"י (מגן אברהם ססי' קנ"ט) ואם נתערבו מים פסולים במים כשרים אזלינן אחר הרוב (סי' ק"ס סק"ז) ואם נטל יד אחד וטבל יד אחד כשר ומברך ענט"י לכ"ע:

10אין המלאכה פוסל במקוה ובמעיין. ונ"ל דה"ה בשתה מהן כלב או חזיר (כיון דיש מקילין לגמרי) וכן אין שינוי מראה פוסל במטביל ידיו במקוה שיש בו מ' סאה (עיין ב"ח):

11כל ספק בנט"י לקולא כגון שהוא מסופק אם נעשה מלאכה במים או לא ספק אם נטל ידיו כשיעור אם לא ספק היה עליו דבר החוצץ או לא ס' אם הכלי שלם או לא אפי' יש בהן כל הלך ספיקות וכן כל מחלוקת הפוסקים אזלינן לקולא. וכן כל כיוצא בו כיון שנט"י הוא מדרבנן אזלינן בספיקא לקולא וה"ה אם נסתפק אם נטמאו ידיו לאחר הנטילה (סי' ק"ס):