חלקת מחוקק על איוב יא:יב

1והטעם הוא שעם כל זה אין ידיעתו מכרחת כי איש נבוב הוא שיש לו הכנה לקבל כי הוא היולי כדבר נבוב מוכן להמלא מזה או מזה כן הוא ילבב שימלא מא' מב' לבבות מיצר טוב ויצר הרע כי ילבב כולל ב' לבבות כנודע מאמרו לבבך בשני ביתי"ן וכמאמר רז"ל על לבבתיני כן יאמר ילבב מזה או מזה כי היולי הוא ואמר עיר פרא בטעם רביע לומר ושמא תאמר כי האדם עיר פרא ויוכלו ב"ד של מעלה להשיב כי על כן לא יאשם אם יצרו יפתנו והוא כי יש שאמרו כי נפש האדם מתהווה בהתהוות הגוף ומשתלם מעט מעט וזהו ועיר פרא כלומר ולכן דעה יחסר וכח מספיק לבחור בטוב כי אם ימשך אחר חומרו לא כן הוא רק אדם יולד מעת הולדו כי נפשו עצם נבדל הוא להשכיל להיטיב כי זה הוא תואר אדם על שלימות נפשו כי על כן נאמר אתם קרויים אדם וזהו אדם יולד כמדובר:

2(יא) או תהיה אומרו כי הוא ידע וכו' תשובה אל מאמר איוב העיני בשכלך לפי הדרך שכתבנו למעלה שכיון באומרו העיני בשר לך אם כראות כו' לומר העיני בשר היו לך ששאלת לשטן מאין תבא כו כאלו אתה לא ידעת והכראות אנוש על ידי קבלו מהאור כן תראה הרואה לעינים שאמרת לשנון השמת לבך על עבדי איוב כו' כי אחר העידך שהיה תם וישר אמרת לו השם לבו כאלו עתה ראית לעינים והשטן ינסנו לראות ללבב הנני משיב לך כי אין ספק כי הוא יתברך ידע מתי שוא ואין נסתר מנגד עיניו והוא על פי דרכנו ששאל מאין תבא שהוא מי הם מתי שוא שמהם תביא קטיגוריא וזה יאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא ג"כ און באיוב ולא יתבונן שלא היה שם לב כי אם כמעלים עין כדרכו שמאריך אפו או שראה און אחד בלבד ועל כן לא יתבונן בו כי הוא יתברך מעביר ראשון ראשון:

3(יב) ואם כן למה הרשה את השטן הוא למען שאם הוא איש נבוב ילבב כו' והוא כי הנה כתוב אצלנו על ענין נסותו יתברך את הצדיקים שאחד מן הטעמים הוא כדי לזרזו בתכלית בעבודת קונו יתברך ככתוב אצלנו על משל שאמרו רז"ל על ה' צדיק יבחן משל לפשתני הזה כשפשתנו יפה מכה בו שכל עוד שמכה בו הוא משתבח כו' וכן במקומות רבים מרז"ל וזה יאמר פה תדע למה עשה הוא יתברך הכנות על יד השטן לנסותך לא לדעת את אשר בלבבך כי לא נעלם ממנו חלילה רק כדי שאם אתה איש נבוב רפה ידים בעבודת קונך תקנה לב ודעת כי כאשר תראה עצמך בנסיון תלחם עם יצרך ותתקפנו ותשאר חזק מאז והלאה כי איש נבוב על יד נסיון ילבב ואם הוא עיר פרא עובד את ה' בתמימות מצות אנשים כעיר פרא עתה על ידי היסורין אדם יולד כי עליו יאמר אלהים אני היום ילדתיך אדם תחת היותך עיר פרא כי תקנה דעה והשכל:

4(יב) אם אתה כו'. הנה דברת כמתיאש מן הרחמים עד אמור ולמה מרחם הוצאתני וכו' ושית ממני כו' כאשר כתבנו שהיה ירא כי היסורין העצומים ההם בהתמדתם יתפקר עדי אובד אך לא כן דברת והנני מלמדך להועיל כי תפלה לפניו יתברך היא תעמוד לך אם תעשנה כראוי והוא כי הנה ו' דברים צריך המתפלל לשתשמע תפלתו אחד הכנת הלב בסילוק גאוה והרהור רק בכונה טובה כמאמרם ז"ל ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה. ב' העדר הרע כפים שבפרוש אליו יתברך כפים יהיה בלי חלאת עון בהן כד"א ובפרשכם כפיכם וכו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. ג' הרהורי תשובה על כל עון ופשע וחטאה למען טהר הפנים כי כל אשר לו עון נרשם בפניו ונשתת צלם אלהים ממנו ואז לא ישא פניו ברצון הוא יתברך לקבל תפלתו והוא מאמרנו על פסוק הראיני את מראיך לו לומר תקן את מראיך אשר פגמת צלם אלהים שבפניך והראיני מראיך האמיתיים טרם תקלקל אותם ואז השמיעיני את קולך בתפלה כי קולך ערב לי כאשר מראך נאוה בלתי נשחת ולא בהראות בו מומי אשמותיך. והן אלה דברי צופר לאיוב הנה מהג' דברים הלא מרגלא בפומך כי לבך נכון באמור ובר הייתי בעיניך אם אמת הוא שאתה הכינות לבך עשה השנית והיא ופרשת אליו כפיך שהם ראויות אליו: