חלקת מחוקק על איוב יג:כח

1העלה כו'. זה החלו לווכח את אשר יעד באמרו הנה נא ערכתי משפט כו' והוא כי הנה כתבנו כי הן לא קצרה יד חכמת איוב מלהשיג ענין הגלגול או לפחות להשיב אל לבו להשקיט דאגתו על עוצם צרתו לומר אולי חולי הנפש אשר חטאה בפעם הראשונה הוא נשא ומכאובה הוא סבל כי עם שאין ספק כי היה משכיל על דבר הגלגול והיה מהרהר בלבו אולי זאת היתה כי נפשו לא מטוהרה היא מהגלגול הראשון והיא לא נתפסה עד השני הלזה וכאשר יורה ספקו בפסוק אם אני לא אדע נפשי וכו' וכן אחשוב כי בלדד השוחי גם שלא מבני עמנו היה ידע על פי השמועה כי כן אמר שאל נא לדור ראשון וכו' ומלבם יוציאו מלין וכו' והמשיל משל הצדיק לנטע נטוע במקום שהשמש מכה בו ועכ"ז שרשו רטוב ומרוב רטיבתו יונקתו תצא עד למעלה מגנתו וכן שרשיו מתחת יוצאים עד יסובכו על גל עד שיצטרכו להקיפו גדר אבנים בל יתפשטו שרשיו חוצה ועל כל הפרחתו אם יבלענו ממקומו שיעקרוהו לשתלו במקום אחר ויהיה עקירתו משם לגמרי עד שהרואה יראה לו שמעולם לא ראה שם נטע וזהו וכחש בו לא ראיתיך לא יחשב לאבוד כי אדרבה הן הוא משוש דרכו כי ומעפר אחר שישתל בו יצמח בעצם והנמשל הוא הצדיק כי רטוב הוא שרשו לפני שמש הצרות ויסורין המכים בו שכל מה שהיסורין מכים בגופו הוא מרטיב שרשו למעלה כי למה צדיק דומה בעה"ז לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה ועל ידי יסוריו זוכה הבן שעל גנתו למעלה מגבול גדלתו יונקתו הוא בנו יצא על גל מכשולות העם שרשיו הם זכיותיו יסובכו להגן ועל כן הוא בית אבנים יחזה שיהיה מסובב גדר זכיות לשינצל מכל צרות העולם ועם כל זה אם יבלענו ממקומו שימות אינו אבוד כי הן הוא משוש דרכו כי מעפר אחר יצמח שהוא בגלגול גוף איש אחר והנה איוב להיותו מסתפק לא חש על זה אך כשחזר בלדד במענה אחר ובא גם אז בחכמות תורניות כדרכו אז אמר לו איוב את מי הגדת מלין ונשמת מי יצאה ממך שאחשוב יובן במאמר חכמי האמת האומרים כי איוב הוא תרח ועל כן אמר ונחמתי על עפר ואפר שהוא על שיצא ממני אברהם האומר ואנכי עפר ואפר ובזה יאמר אתה בלדד מתחכם במלין של שמועות חכמה שעולה על רוחך שאני לא שמעתי אם מזה הייתי עושה עיקר טפל אתה אני כי את מי הגדת מלין מאז שאמרת על הגלגול ומלבם יוציא מלין כמפורש ממשל האילן כי לפי זה אם אעשה עיקר מזה מה אתה בערכי כי ראה ונשמת מי יצאה ממך כמוני שיצאה ממני נשמת אברהם והענין הוא כי היה הדרוש ההוא בספק אצלו ואין זה כי אם שהיתה עליו קושיא גדולה והיא אשר העמיק הרחיב מדורתה בווכחו עם אלהים במענה הלז במקראות אלו והוא כי הלא כמו זר נחשב דטובי' חטא חטא וזיגוד מנגיד כי אם נפש אחת תחטא בגוף ראובן ואיננו כי לקח אותו אלהים ותלך ותבא הנפש החוטאת בגוף שמעון שיסבול גוף שמעון יסורין על אפר חטאה בהיותה עם ראובן ולא נתקררה דעתו על זאת עד עת בוא דבר אליהא כאשר יבא בס"ד. אך עתה היה הדרוש הזה בעיניו מוקצה מחמת חסרון תירוץ אל הקושיא הגדולה הזאת והן אלה דברי שאגתו באמרו העלה רדף תערוץ כו'. ולבא אל הענין נקדים שתי הקדמות אחת כי כל נפש אדם יש לה עיקר ושורש למעלה ובבואה פה לא יבצר ממנה אם תהיה משוללת עין התחברות מה עם שרשה אך בהעוותה תפרד כנבול עלה מגפן כד"א עונותיכם היו מבדילים אך אם יחזור בתשובה תשוב תדבק בשרשה הדבק בו יתברך וזהו לשון תשובה כנודע ואם לא שבה עד ה' בעולם הזה אל אלהיה לא קרבה אחר שלוחיה מהעולם הזה ומשם ידחוה שנית מלמעלה תתגלגל באיש אחר לתקן את אשר עותה ולמרק חלאתה ביסורין ממרקין ואם תטהר אחרי כן תשוב תדבק במקורה הראשון. עוד הקדמה שמת והיא כי נפש האדם באדם היא תקרא אדם ולא הגוף כי איננו רק כמלבוש חומרי אל הנפש וכל האברים כרגליה או כלי תשמישה כדבר שנאמר על בשר אדם לא ייסך הנה כי הבשר אינו אדם כי אם בשר האדם כי האדם הוא הנפש. ונבא אל הענין והוא כי הנפש אצלו ית' תדמה אל עלה אילן אשר בהעוותה יבול ממנו יתברך אמר העלה נדף כו' לומר אם עלה שהיה מהאילן העליון היא הנפש שאחר עלותו נדף להתגלגל למטה לארץ באיש אחר כי לא זכה לידבק אל שרשה ואותו תערוץ לייסרו עד יטהר וידבק בשרשו החרשתי אך איך יתכן שגם את קש יבש הוא החומר השני שהוא כקש כי לא נשאר לו שורש לח לשוב לידבק כעלה באילן שתמיד עודנו באבו וגם הוא יבש מצד עצמו בו האם גם לו תרדוף על חטאת הנפש הזאת ומה פשעו של גוף הזה האחרון והוא לא היה עתה בהצותה על ה':

2(כו) ופירש הדבר על עצמו ואמר כי תכתוב עלי מרורות הוא על הנפש כי היא האדם כמדובר ובדברו על עצמו על הנפש יכוין ואמר אם היית כותב עלי מרורות לא אחוש כי הלא ותורישני עונות נעורי אשר חטאתי בעודי בגוף הראשון החרשתי:

3(כז) אך ותשם בסד רגלי הם כל אברי הגוף הזה אשר הם רגלי הנפש בעולם הזה שהכיתם מכה רבה בל יתנועעו ומי יתן ולא היה הצער מופלג החרשתי אך ותשמור כל ארחותי כי כל כך היה שברון הגוף עד גדר שהיתה הנפש על דרך נס בקרבו כמאמרם ז"ל ממשל החבית שהוצרך הוא יתברך לגזור על השטן שרק את נעשו ישמור בל תצא מגופו בפיו או ביתר נקבים וזהו ותשמור כל ארחותי שהם כל נקבי החומר פן אצא מהם והוא מאמרם ז"ל על פסוק נפלאותיך אלינו כו' נוד מלא רוח אם יהיה נקב בו כמלא חודה של מחט כל רוחו יוצאה ממנו ואדם כולו נקבים נקבים ואין רוחו יוצאת ממנו על כן כולם יקראו ארחות לצאת בם הנפש באופן שהגוף המתייחס אל רגלי מקבל צער מתחולל בזה כי על שרשי רגלי כו' והוא כי הנה שרשי רגלי שהם שרשי אברי שהוא אבי האם היית מתחקה בקדושת שהיה חומר אבי קונה שלמות על ידי יסורי גופי כמו שקונה קדושה ושלמות הנפש שהיה בגוף הראשון על ידי יסורי החרשתי וזהו על שרשי רגלי תתחקה בתמיהא האם תתרשם בגוף אבי:

4(כח) הלא והוא כרקב יבלה אם מת מזוקן או כבגד אכלו עש אם מת בבחרות ולמה ילקה גופי לבלתי קנות שלמות שרשו לכפר בעד מה שחטאה נפשי בגוף אחר בראשונה: