חלקת מחוקק על איוב טו:כד

1ועל יד אשר ידע כי נכון בידו כו' לא יקוץ בדוחק המזון ומצוקת לבבו על דלותו כי הלא כאשר יבעתוהו צר העוני ומצוקה היא מצוקת הלב הלא יתן אל לבו כי תתקפהו ותחזקהו מצוקתו לפני קונו לחיי העולם הבא כי יהיה כמלך כו' כיזאת ישיב אל לבו כי יהיה כמלך העתיד לכידור הוא העתיד למלוך על כל הארץ להיות מהמולכים בכיפה כי איש כזה גם כי חיי צער יחיה לא ינום ולא יישן עד יכבוש כל רבים עמים בצער מתחולל בכל זה ישמח בחשבו כי על ידי צער זה סופו ימלוך בכיפה כן הדל הלזה ישמח בחלקו כי על יד דלותו עתיד להתרומם לפניו יתברך עד פה תבא אמרת שבטי יה שעליהם אמר אשר חכמים יגידו כו' להורות כי אך איש אל יריב ואל יוכח איש על הצלחת הרשע כי הנה קללה תחשב לו ונהפוך הוא ביסורי עוני הדל כמדובר:

2(יח) עוד יתכן בשעור הכתובים אשר חכמים יגידו כו' על פי הדרך שהזכרנו מרבותינו ז"ל שעל השבטים ידבר והוא כי בא אליפז להורות איך סבול יסורין הוא תקות אחרית טוב לבטוח בה' ואשר יברח מהיסורין לא ימלט מהם ולא יאכל בטובה המעותדת לבא אחרי היסורין וזה הביא מדברי השבטים שבטי יה הם חכמים יגידו אשר המה אנשי אמת כי לא כחדו מאבותם אשר עשו הודו ולא בושו יהודה וראובן כמו שאמרו ז"ל:

3(יט) ומה אמרו הלא הוא כי להם לבדם נתנה הארץ היאץ ארץ ישראל ולא עבר זר הוא עשו בן יצחק בתוכם לרשת אתם:

4(כ) והטעם כי הנה עשו מאס ביסורי גלות מצרים כמו שאמרו ז"ל שעל כן וילך אל ארץ כו' כי יצא מתחום א"י כי אמר הנה לנו חוב וירושה הנוטל הירושה פורע החוב אמר אם יטול חלק בירושת הארץ יפרע גם חוב גלות מצרים כי גר יהיה זרעך כו' על כן מפחד הגלות ברח מארץ ישראל פן תתקיים בו הירושה ויפרע חוב השעבוד וזהו כל ימי רשע הוא עשו הוא מתחולל מדאגת השעבוד עד גדר שכל מספר שנים שנצפנו לעריץ ההוא לחיות:

5(כא) היה קול פחדים באזניו פן בשלום שודד יבואנו ויתקיים בו כי גר יהיה זרעך:

6(כב) והיה הטעם כי לא יאמין שוב מני חשך הגלות אם ישתעבד נמצא שהיה בורח מן היסורין ולא נצול מהם כי צפוי הוא ומעותד אלי חרב כי הרגו חושים בן דן כנודע מרבותינו ז"ל הנה כי הבורח מן היסורין לא די שמפסיד הטובה שאחריהם כי אם גם ילקה:

7(כג) מה שאין כן אשר היה נודד הוא ללחם איה הוא יעקב שהוא אבותם הנזכר למעלה שמא עול על צוארו ונודד הוא מהארץ ללחם איה מצרימה כי הרעב היה כבד בארץ להשתעבד ולא נעלה ממנו כי אותה ההליכה היה תחלת מנין רד"ו שהם ימות הגלות כי אם אדרבה ידע כי כבר היה נכון בידו יום חשך של תחלת הגלות:

8או שעור הכתוב מה שהיה נודד כו' לשום עצמו בידו בגולה הלא הוא כי ידע כי נכון בידו יום חשך:

9(כד) ומה הוא החשך הלא הוא כי יבעתוהו צר ומצוקה כי יבא צר ויביאהו בשלשלאות של ברזל על כן בחר תתקפהו המצוקה כמלך בעגלות כי הנה היה עתיד לכידור וטוב טוב לבא בכבוד והוא מאמרם ז"ל עתיד היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אלא כו' הנה שיעקב שסבל יסורין נוחל את הארץ לבדו כלומר וממנו תלמוד וכן תעשה: