חלקת מחוקק על איוב כ:ה

1ולא מסיבת התורה שקדמה כי אם רננת כו' והוא כי תוקע עצמו לומר כי עון בניו ביין משתיהם המיתם ועון אביהם שמלבד שלא כהה בהם החניפם שלא עצבם לאמר מדוע ככה עשיתם כי רעה נגד פניכם כי אם אדרבה רפא שברם על נקלה לאמר כי יעלה עולות מספר כולם ושככה יעשה כל הימים שיקיפו ימי המשתה ובזה יתקן כפעם בפעם כי קל הוא עונם על כן גם הוא נפל שדוד אלא שמוסיף בזה גם היות אכלם לפיהם ולא לדלים אתם כאשר יבא בס"ד אלא שעדיין קושייתו במקומה כי הוא יתברך מאריך לרשעים ולמה לא האריך לנדיק כמוהו לו יונח שנמצא בידו עון אשמת דבר על כן חלק ואמר כי הן אמת שדרכו יתברך להאריך לרשעים אך הוא כאשר הם רשעים מתחלתם או הרשיעו מעט מעט עד כי גדל רשעם אך אשר הם צדיקים גמורים ונהפכו מרוב צדקתם ונעשו רשעים עליהם ישפוך כמים עברתו יתברך על דרך מה שוסביביו נשערה מאד והוא כי בקרוביו יתקדש וזה אמר כי רננת רשעים מקרוב לומר מני שים אדם עלי ארץ שגרשו מגן עדן וישימהו עלי ארץ העכורה מיד בלי מיתון אני למד כי רננת רשעים אשר רשעתם מקרוב ולא מתחלתם קו לקו שהיו צדיקים גמורים ומקרוב נעשו רשעים כאדם וחוה שהיו דבקים בה' עד עשות ה' אלהים להם כ"ד חופות בגן עדן וברכת ז' ברכות ביין המשומר ונהפכו לרשעים רננתם וכן שמחת חנף כנחש שהחניפם שיהיו כאלהים כו' לא תמשכו עדי רגע כי מיד תהפך רנת הרשעים ושמחת החנף לאבל: