חלקת מחוקק על איוב כו:ב

1מה עזרת כו'. הנה כתבנו בדרך השני כי על שני דברים השיב בלדד הא' על אמרו למה נתרצה הוא יתברך מדור המבול להציף אותם כמים ולפי רשעתם היה ראוי תקולל חלקתם בארץ כו' והב' על מציאות מה שערב אל לבו לערוך ויכוח נגדו יתברך ועל הא' אמר ראה שלא התאכזר הוא יתברך על דור המבול שתקולל חלקתם בארץ הוא כי המשל ופחד הם מדת חסד ומדת דין ועושה שלום במרומיו שמשתף דין עם רחמים להיות רחום בדין ולא עוד אלא שחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והאם יש מספר לגדודיו מיום הבריאה כולם יקומו בתחיית המתים כי על מי מכל האדם לא יקום אורהו הוא נפשו שהיתה בו בעוה"ז לשוב בגוף ההוא שהיה בו להאיר לו ולהקימו והוא כי דעת בלדד כי דור המבול יש להם חלק לעוה"ב כי יקומו בתתיה ועל השנית שרצה להתווכח עם קונו נתן לו עצה ימנע מזה כי מה יצדק אנוש עם אל כו' הן עד ירח כו' והנה עתה בא איוב להשיב על ראשון ראשון וגם על דבר שלישי שנמשך מתוך דברי בלדד באומרו אף כי אנוש רמה כי לא ערבו לו דבריו אלה על גבר כאיוב ואמר על הראשונה שאמרת כי דור המבול גם עליו יקום אורהו כי יזכו לתחיית המתים אמר מה עזרת ללא כח לומר אלו היה להם כח לקום היה מה בתליץ בעדם עזר לזכותם. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל בגמרא דר' אלא אשכחיה לאליהו אמר ליה מאי קעביד קוב"ה אמר ליה קאמר שמעתא משמא דכולהו תנאי וכולהו אמוראי בר מר' מאיר מפני שלמד מאחר א"ל ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר. ע"כ. הנה כי גם שרב זכות ר' מאיר עם כל זה היה לו מעיר לעזור מה שהליץ עליו ר' אילא בעוה"ז אך אין ספק כי לא היה שוה לו מה שהליץ עליו אלו היה ר' מאיר משולל זכות לגמרי ונבא אל הענין אמר הלא דבריך טובים להיות מעיר לעזור לדור המבול שיקומו בתחיה כי מה שתהפך בזכותם הכך כמליץ ועוזר למו אך אם הוא על גויותיהם מה עזרת ללא כח ואם הוא על נפשותם הושעת זרוע לא עוז כי מה שמליץ איש צדיק על איש מועיל לו אך בזאת שיהיה לעזור כח וזכות מה אך לא בהיות העזור משולל כל כווב שאין לו כח ועוז זכות לישען עליו כאשר יבאר הוא עצמו כל פסוק זה כאשר יבא ביאורו בסייעתא דשמיא.