חלקת מחוקק על איוב לד:לג

1ועל כן אני אומר לך המעמך ישלמנה שהוא מאשר עמך הם יסורי החומר האם הוא סברא ישלמנה החומר את הנפש מה שהיא חייב לה כי טימאה האם בזה כדי תשלומין את מה שטמא בת מלכו של עולם ולא עוד אלא מאסת שאינך מקבל מאהבה אלא מאסת הפרעון הזה ותקוץ ביסורין ואדרבא אתה ראוי תבחר בזה ולא אני שלא היה ראוי יתרצה הוא יתברך בדבר קל כזה ואתה היה ראוי תבחר שיתרצה בזה הוא יתברך ולא בצרת הנפש ומה ידעת נגד דברי אלה דבר ואל תחרש. או יאמר על דרך זה המעמך כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על דבר השתיקה אם טובה מהדבור אמרו כי נפלה מחלוקת זה בין שני חכמים והאומר כי הדבור הוא טוב נתן טעם לדבריו וכשבא חברו לתת פעם כי השתיקה טובה ויהי הוא החל לדבר ובא רעהו וסטרו על פיו ויאמר לו שתוק האם בדבור שלי תביא ראיה לשתיקה שלך על דרך זה יאמר אליהוא הלא אתה איוב קראת תגר על יסורי הגוף שאנוש חצך וכו' ומה גם למעלה שהתריס על זה פעמים שלש באומרו הטוב לך כי תעשוק כו' ובמענה האחר באומרו העלה נדף תערוץ כו' באומרו למה לא יחוס הוא יתברך על החומר שמסגפו לתועלת הנפש שאז תתענג על ה' והחומר יתאבל בקברו אשר קרה לו על כן בא ויאמר לו הלא קראת תגר על יסורי הגוף בעד הנפש והנה אינך חלא טועה כי הלא התחשוב שבמה שעמך ישלמנה החומר את הנפש מה שחייב לה על אשר טימאה בגלולי תועבותיו ומה גם עתה כי מאסת הנפש לבלתי חוס עליה בערך הגוף עד אמור לו יתברך הטוב לך כי תעשוק כו' וזה אמר כי מאסת והנני מכריחך כי שגית הרבה בדבר כי הלא כי אתה תבחר בחלק הנראה לך לחוס עליו ולא אני כי אני איני צריך לבתור כי מי לא ידע כי הנפש עיקר לשטוב לחומר לימרק בשבילה והראיה כי הלא מה ידעת דבר כי אם תבא לדבר טוב פעם להכריח כי טוב החומר מה ידעת אתה החומר דבר כי אם תביא ראיה על ידי הדבור הוא כח הנפש ולמה תכריח טובה בחומר בכלים של הנפש כי מצד החומר עצמו מה ידעת דבר כי אבן דומם הוא כלומר ומה לך עוד לעצבים על צרת החומר ויהיו נא פי שנים ולא תחוס עינך למען הציל את הנפש להשיבה אל אביה שבשמים מלחם אביה תאכל ואז טוב לך: