חלקת מחוקק על איוב לז:א

1אף לזאת יחרד כו'. הנה אמרו רז"ל איך טיטוס נכנס לבית קדש הקדשים לעבור עבירה ונכנס בשלום ויצא בשלום ונדב ואביהוא נכנסו לבית קדשי הקדשים ויצאו שרופים וכן כתב המתרגם התנבא על נדב ואביהוא ואמר אף לזאת כו' והלא כמו זר נתשב מי נתן בני אהרן בכאן אך הוקשה למו כי אומרו אף לזאת כו' לא יצדק אם לא אם היה אומר תחלה שיחרד לו על דבר אחד ואמר אחר כך אף לזאת יחרד לבי כמו על הקודם אך לא חרד על דבר תחלה ועוד שגם פה לא הזכיר על מה חרד לבי כי הפסוק שאחריו אומר שמעו שמוע כו' הוא דרך ציווי על מה שאמר ולא סיפור על מה חרד על כן אחשוב דרשו על דרך גזירה שוה כדרך המדרש והוא כי נאמר שם בזאת יבא אהרן אל הקודש כו' ונאמר כאן לזאת הוא על דבר ביאה אל הקודש וראה לדרוש על זאת האמור בביאת מקדש משני טעמים אחד שאין חרדה על ענין שנאמר בו זאת אם לא על ביאת נדב ואביהוא עוד שנית כי מלת אף מיותרת ובלי הבנה כי לא סיפר שחרד על דבר אחר עתה שגם חרד על זאת אך ניתנה תיבה זו לידרש והוא כי אמר היות אף צף לזאת היא ביאת מקדש משא"כ לאחרת היא של טיטוס יחרד לבי ויתר ממקומו על האחרת והענין כי אחר שסיפר מפרטות השגחתו יתברך כענין הגשם שממנו למד ליתר דברים אמר כי בזה בלבד יחרד לבו כי לא השיגה דעתו על מה עשה ה' ככה: ועל דרך הפשט יאמר מקושר עם פסוקים שאחריו בשום לב אל כפל אומרו שמעו שמוע וגם אין פסוק מתקשר עם פסוק לא למעלה ולא למטה והוא כאשר נקדים הקדמות ידועות ממאמרי רז"ל א' מאמר ר' יוחנן במדרש חזית והוא כי כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך. שני הלא הוא כי הדבר הנעשה על פי דבורו יתברך הבל פיו ממש הוא המהוה אותו כאשר הארכנו בזה במקומות רבים והוא ענין בעשרה מאמרות נברא העולם כי בהם ממש נברא והוא מאמר הכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם הנה כי בהבל פיו הוא רוח פיו המתפשט בדבורו נתהוו כל צבאם והוא גם כן מאמר הנביא כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי הדבור היוצא מפיו יתברך הוא השליט והעושה את הכל ואין זה כי אם שנעשה מלאך וממוצא דבר נשכיל ונדע כי גדול כח איכות המלאך ההוא מיתר מלאכים כי הוא מאיכותו יתברך מה שאין כן משרתיו יתברך שמעולם המלאכים המה. עוד שלישי כי ידענו כי קולו יתברך אמרו רבותינו ז"ל במתן תורה שהיה קולו יתברך הולך מסוף העולם ועד סופו שהוא שאור קדושתו היה מתפשט בכל כללות העולם לקיימו. עוד רביעי ידענו מרז"ל במדרש רבה כי במתן תורה שכל ישראל שמעו כל דבור ודבור כל אחד ואחד שמע לפי כחו והענין כי אין ספק שלא הוכנו כל ישראל במדרגה אחת על כן גם שכולם שמעו כל אחד בא לו ממדרגת השגתו. ונבא אל הענין אמר אליהוא הנה הגדתי כי כל העולם השפל מתנהג בהשגחתו יתברך כאשר סיפר מענין הגשמים אמר עתה הנה ממאמרי אלה אפשר יצא עתק מפיכם לדבר ולומר כי אם כן אפוא נמעט חלילה מגדולת רוממותו יתברך כ"א רם ה' איך שפל יראה בגשמות העולם הזה על כן בא ויאמר הביטו וראו גדולת איכותו יתברך כי הלא אין צריך לומר אשר יזכה לשמוע קולו שיכיר ענינו ויחרד ויתר לבבו כי אם אף לזאת שאני מספר בפי הענין הזה יחרד לבי ויתר ממקומו ומה גם אשר יזכה לדבר בו ושמוע קולו: