חלקת מחוקק על איוב ד:ט

1שמנשמת אלוה יאבדו לגמרי ומרוח אפו יכלו לצמיתות מה שאין כן אתה כי עוד לך תקנה:

2(ה) או יאמר כי עתה תבא אליך המכת שחין ותלא ותגע עדיך שתראה תגע המכה עדיך שהוא עד כל עצמך היא מיתתך ותבהל מיראת מות:

3(ו) ואל תאמר שאדרבה אתה שואל המות בפירוש למה יתן לעמל אור כו' הלא יראתך פן תמות היא כסלתך המביאך לדבר דברי כסילות מרוב כעס אך תקותך לבל תמות ערירי כמות שאתה עתה ותום דרכיך לבל תדבר סרה:

4(ז) הלא הוא כי זכר נא מי הוא נקי אבד עם שעבר עליו צרה גמורה והנה על פסוק שאגת אריה וקול שחל אמרו שמדבר על יהודה וחושים בן דן שאגת אריה יהודה בתגרתו עם יוסף וקול שחל הוא חושים שהרים קול אחריו שמקולם גפלו כל גדולי מצרים לארץ ונפלו שיניהם וזהו ושני כפירים נתעו. וראוי לדעת מי נתן ענין זה פה ואחשבה כי מפסוק זה זכר נא כו' על יעקב וזרעו ידבר והענין לאמר לאיוב אם זך וישר אתה גם שתראה עצמך בצרה אל תירא כי מן המצר יושיעך ה' הפך המוצלחים בלתי טובים כי יפלו בנופלים ועל שני סוגים אלה הביא ראיה ואמר זכר נא מי הוא נקי אבד יעקב שבקש לבן לאבדו וכן יוסף כי מה שאירע ליעקב כו' ואיפה ישרים נכחדו הם ישראל שבמצרים בעבודה קשה ובהשלכת היאור להכחידם:

5(ח) כאשר ראיתי חורשי און עליהם באמרם הבה נתחכמה שהוא למושיען של ישראל שנשבע שלא להביא מבול לעולם ועל ידי חרישה והכנה זו גם זרעו עמל על ישראל וישימו עליהם שרי מסים בעמל חומר ולבנים כו' ואחרי כן יקצרוהו הזורעים בדבר אשר זדו עליהם:

6(ט) כי מנשמת אלוה יאבדו כמה דאת אמר נשפת ברוחך כסמו ים ולא עוד כי אם ומרוח אפו מעת ברוח אפו יתברך נערמו מים היה מספיק אותו הרוח לבדו לכלותם מקל וחומר אם רוח הפה שהוא קר הפשיר המים והמיתם רוח החוטם שהוא חם ורוגז על אחת כמה וכמה אך עשה למען הביא מוראם עליהם ואם כן גם אתה אם נקי אתה אל תירא כנקי הנזכר כי העון ממית כאשר למצריים: