חלקת מחוקק על איוב ה:ו

1כי לא יצא כו'. הנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל על פסוק שאחר זה אמר ר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה כו' ואין רשף אלא יסורין כו' ועל פי דרכם זה נמשיך הכתובים מפסוק הקודם אליו והוא כי הנה בענין גוף הצדיק מה הנאתו בצדקו אשר הוא בתורה ומצות דעות מתחלפות אחד שאין לו הנאה לא בעולם הזה ולא בקבר כי אם אחר התחיה. ב' כי גם בעולם הזה יהנה שזוכה באבריו לעבוד את ה' ולשבח בשפתיו אליו יתברך ושעל ידי תפלתו משפיע הוא יתברך בעולם שפע טובה ומגלה גדולותיו ונפלאותיו כי אין ספק קונה החומר גם הוא איכות קדושה ליהנות לאחר התחיה אך בקבר לא יהנה כלל ויש דעה שלישית שגם בקבר יש לו עריבות ותענוג מה כענין שפתותיו דובבות וכיוצא בו. והנה על הסברא הראשונה הלא יקשה כי אחר שהגוף הוא עמל ויגע במצות ותורה לא די לו שלא יהנה בעולם הזה כי אם שגם יקבל יסורין לכפר בעד הנפש שתתענג מעת למות עד אחר התחיה והוא לקברות יובל תחתיו יוצע רמה ומכסהו תולעה עם היות שלא החומר הוא אשר חטא על הנפש לבדו כי אם לא היתה נפשו בו לא חטא ואחשבה כי איוב היה בעל הסברא הראשונה ועל כן היה קורא תגר על הקושי הלז שהזכרנו וזה אמר כי לא סגר דלתי בטני שלא יצא הגוף אל העולם לקבל יסורין ושמא תאמר הלא טוב בואך הנה לעמול בעבודת ה' לאכול לעולם הבא כי לכך נוצרת הנה אחר צער הגוף גם באותו עמל שגם לי בו טובה מה לא חפצתי כי אם שיסתר עמל מעיני הוא עמל הידוע שעמו נוצר האדם ואם לא טוב הסגר דלתי בטני על סכנת אמי למה לא מרחם אמות או מבטן יצאתי ואגוע ולמה הטריח הוא יתברך ברכי המגדלים אותי שקדמוני ברכים וגם טורח כלפי מעלה כי מה שדים כי אינק כמפורש למעלה והטעם הוא כי לו היה לי טובה אחר צערי בעולם הזה בהיותי בקבר החרשתי. אך הנה כי עתה שכבתי שכיבת המות אפילו יונח שאשקיט רמה ותולעה הלא כל טובי יהיה שאישן וזה אמר ישנתי אך לא מנוחה כי אם אז בתחיה ינוח לי כי זה הוראת מלת אז כמ"ש ז"ל אז ישיר משה שר לא נאמר אלא הוא לעתיד בתחיה ואם כן רע ומר הוא שיקבל החומר יסורין בעולם הזה וגם בקבר לא ינוח עד אחר התחיה וגם שיעמול בתורה ומצות פה ולא יהנה כי אם הנפש בלבד על כן בא אליפז לענות אותו והוא בעל סברא השנית ואמר כי לא יצא מעפר און כו' לומר הלא כל עיקר טענתך היא כי הגוף לבדו לא היה חוטא אם לא בהמצא אתו הנפש כי עפר ארץ הוא וגם בתורה ומצות הוא העמל ויגע ולא יאכל ממנו כי אם אדרבה מתייסר פה ביסורין ועל כן טוב ממנו הנפל הנה אשיבך והוא כי הן אמת כי לא יצא מעפר הוא החומר לבדו האון שיפעל האדם כי בלעדי הנפש לא היה חוטא כי עפר הוא. אמנם הנה לעומת זה גם ומאדמה לא יצמח בעצם עמל שאדם עמל בעולם הזה לזכות לעולם הבא לומר שהחומר הוא העמל וייגע בעבודתו יתברך והנפש היא האוכלת כי אם כל צמיחת העמל הוא מן הנפש הנותנת רצון טוב ומכרחת את החומר: