חסד לאברהם, אבן שתיה, עין הקורא יט

1נהר יט - בסוד המגיד וסוד הנבואה:

2דע כי מן העסק שעוסק האדם בתורה ובמצות מזה נבראו מלאכים קדושים, וזה כפי ערך עסק התורה שאם תהיה לשמה אז יהיה המלאך הנברא משם קדוש מאד ונאמן בדבריו, וג"כ אם יהיה עסק התורה בלי שיבוש וטעות ח"ו, וכפי מה שחסר מאותו המצוה כן חסר אור המלאך ההוא. והענין כי בהיות האדם צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה, הנה בודאי אין שום דבר שאין לו ממש ואפילו קול היוצא מהכאת המטה וכיוצא בזה אינו לבטלה כנזכר בזוהר שלח לך שאינו הולך לבטלה, אמנם הכל לפי המעשה וכפי בחינת הנשמות:

3ודע כי גדול כח המלאך הנעשה מן התורה יותר מאותם הנעשים מן המצוה, וזה סוד המלאכים המגידים לאדם ומודיעים להם עתידות וסודות הנסתרים, כי הלא המה הנעשים מהמצות של האדם, ויש אנשים שאינם מתגלים להם כל עיקר, ויש שמתגלים להם. ויש מגידים אמיתיים והם נעשים מתורה והמצוה שנעשו בשלמות בלי חסרון. ויש מגידים שהם משקרים במקצת, והטעם כי אע"פ שהוא מלאך קדוש מ"מ הוא כלול מטוב ורע כפי בחינת המעשה והמצוה שאינה שלימה:

4ודע כי יש מגידים שהם מעולם העשיה שהם נבראים ע"י מצות מעשיות בלי כונה, ויש מהן מן עולם היצירה הנבראים ע"י עסק התורה, ויש מגידים שהם מן העולם הבריאה הנבראים ע"י כוונה טובה ומחשבת התורה והמצות. ובכל עולם ועולם מאלו יש כמה וכמה חלקים משונים זה מזה כנודע ואין להאריך בזה, והסימן למי שראוי להאמין בו ובדבריו הוא כאשר יהיה אמיתי בדבריו כולם וכל דבריו יהיו לש"ש ולא יבטל אפילו אות אחד, ושידע לבאר רזי התורה וסודותיה [וסתריה], לזה ודאי יוכל האדם להאמין בו וכפי דבריו וענינו וידיעתו יוכל האדם להכיר מעלתו:

5ודע כי סוד הנבואה הוא קול שלוח מלמעלה לדבר עם הנביא ההוא, וכן רוח הקדש באופן זה, וזה הקול העליון הרוחני אי אפשר לבדו להתגשם ולכנס באזני הנביא ההוא, אם לא שיתלבש תחלה באותו קול הגשמי שיצא מתחלה מפי האדם בעסקו בתורה ובתפלה, ומתלבש בו הקול העליון ובא לאוזן הנביא ההוא ושומע אותו, ויש שיתלבש בקול צדיק זולתו ויכנס באוזן הנביא וזהו מצד שהוא שרש נשמתו, או שעשה איזה מצוה כפי גדר של הצדיק ההוא, ולכן בא ושורה עליו, וזה הצדיק או יהיה מן הראשונים שקדמו לו הרבה, או מאותם שבזמנו, ובו יתלבש הקול העליון:

6ויש בנבואה מדריגות זו למעלה מזו, והענין שיש באדם בחינת קול, ודיבור, והבל, והקול גדול מדיבור, והדיבור גדול מהבל, והנה זה הקול או הדיבור או הבל שכבר נעשו ממנו מלאכים ורוחין קדישין הם הקול שאנו אומרים עליו שהוא הקול העליון של הנבואה, וזה הקול הנזכר הוא בא עתה ומתערב בזה הקול של עכשיו של זה האדם היוצא ממנו בעת ששורה עליו הנבואה, וזש"ה רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, כי הרוח והמילה הראשונה שורה עתה על לשונו, ויוצא ממנו בחינת קול או דיבור מתוך גרונו ומדברים, ואז האדם שומע אותו. ויש בזה הרבה בחינות או שהקול שעבר הראשון שלו הוא מתלבש בקולו של עתה, וזאת המעלה היא היותר גדולה שבמדריגות הנבואה והיא מדריגת משה רבינו ע"ה, כי היו שתי הקולות הראשון ואחרון שלו ולא הוצרך כלל לאחרים. ואחר זה יש מדריגה אחרת והיא מדרגות שמואל הנביא ע"ה, והיא שהיה הקול שלו הראשון מתלבש בדיבור של עתה ושניהם שלו. ויש שהקול שעבר יתלבש בהבל של עתה או דבור שעבר בקול של עתה, או הבל מתלבש בקול, הבל בהבל, או הבל בדבור, וכן שאר הבחינות שהמשכיל יבינם מעצמו, וכן על דרך זה ממש בקול ובהבל ובדבור של צדיקים אחרים עם הקול דבור שלו עתה, ואלו הם המדריגות שאר כל הנביאים:

7אמנם ההפרש שבין נבואה לרוח הקדש הוא זה, כי הנבואה הוא מקול או הדבור שעבר שהוא מתלבש בקול או דבור והבל של עתה אמנם רוח הקדש הוא מן הבל שעבר יהיה שלו או של זולתו, אמנם דוד המלך ע"ה היה ראש לכל המדברים ברוח הקודש, והוא שהיה מתלבש הבל שלו ממש הראשון בהבל שלו של עכשיו, ומדרגתו במדריגות רוח הקודש כמו מדרגת מרע"ה בנבואה, אמנם שאר בעלי רוח הקודש שהיו מהבל צדיקים אחרים, ויש בהם מדריגות כנזכר, וגם כן יתחלפו מדריגות הנביאים ובעלי רוח הקדש כפי מקום אחיזתם בתפארת ומלכות ולא נוכל לבאר יותר. מהאר"י ז"ל. וזמש"ל: