חסד לאברהם, אבן שתיה, עין הקורא סז

1נהר סז - בסוד צניעות הזיווג:

2הענין שכל פעולות העולם הגשמי אם יתגבר בהם התאוה הגשמית אף אם יהיה לשם שמים או לשם מצוה, רוב חלק הפועל ההוא ניתן אל החיצוני בעל התאוה ההיא, ולהיות עיקר אחיזת אלו החיצונים במעשה הענין הזה, וראיה מן הנחש עם חוה, ולכך צריך שלא יהיה עיקר הכוונה אל החומר אלא אל השכל והנפש המשכלת, וזה כמעט בלתי אפשר שרוב התעוררות הפועל ההוא אל היצר הפגום, הא כיצד יעשה אלא שיגביר על עצמו רתת וזיע כאמרו רגזו ואל תחטאו, וכראות יצר הרע זה מטהר עצמו ואינו גובר שם אלא הצד הטהור שבו כדי לפעול לשם שמים ואז אין שליטה אל החיצון, והרי שני תנאים אל הפועל ההוא להבדיל החיצון א' התאוה, הב' רתת וזיע, עוד ג' והוא הכסוי הנזכר בזוהר בראשית:

3והענין שכל המשמש במותר לו כדרך המנאפים בענין מגונה וגילוי והפקר וכיוצא יגיעהו חלק האשה המנאפת ויתלבש בו ויטמאהו וטמא טמא יקרא, וכל זה יבא להיותו למטה משתמש במותר לו בדרך גשמי כדרך אותם שאין להם מבוא פנימה, לכך יפקירו עצמם וביאתם וטיפת זרעם, אמנם אלו שהם פנימה בקודש לא יפקירו ביאתם במותר להם אלא מקדשים עצמם בענין שיתרחק מהם האשה המנאפת, ולזה אמר כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה את פיה ואמרה לא פעלתי און. הענין כי כאשר יתלבש האדם ביצר הרע ואשתו אפילו במותר לו כיוון שהוא בענין מכוער, מיד האשה המנאפת מזדמנת שם ונהנת מאותו זיווג ואוכלת בו ומחתה את פיה וגו' ואומרת מותר הוא, ואינו רואה שיש בו חלק לחיצונים ונהנת המנאפת ממנו, וזה גם כן דרך לכל העניינים המותרים ויש בהם חלק לחצונים והיינו קדש עצמך במותר לך וגו':

4וכן מי שעסקו בין האומות בערכאות שלהם מקום קיבוץ נימוסיהם או יכנס בבית תפלתם יתדבק לו חלק רע ויחשוב האדם שאין לו בזה טומאה, ואינו אלא מטמאים אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הוא, והטעם כי מקום מושבם שרייא לילית הרשעה מפני שהיא אימא דערב רב רובצת על בנים, והנכנס לתוכם נכנס לתוך אוירה הטמא, לכך העולה במרום המעלה הרמה הזאת יתרחק מליהנות מהם ולא יכנס למסיבתם ולא לעלות בערכאותיהם רק לצורך גדול, כי בלי ספק יושב בכנפי לילית הטמאה ומטמאה כנדה במושבה לבד, וגם ישיבת עמי הארץ טמא קצת כנזכר כל זה בתיקונים, וזמש"ל: