חידושי הרי"מ על התורה, פנחס

2בעז"הי תרכ"ז

3לכן אמור הנני נותן לו את בריתי כו' ומיותר לכאו' וכבר כתב בזוה"ק לית לך מלה באורייתא דלית בה רזין כו' תנני השי"ת עפ"י מ"ש במדרש בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור כו' ואינו מובן לכאו' ונראה כי כתבו חז"ל לכן הוא שבועה נראה הטעם כי לכאו' מה הפרש בהבטחת השי"ת בין אמורה לשבועה אולם כמו שבועה באדם שנכלל כל רצונו בזה וז' המדות ולכך לא עול כו' כמו כן מה שבצד מדה פרטי כחסד ד' ורחמיו יוכל לגרום החטא לעורר מדת הדין ח"ו לבטל הבטחה אבל בשבועה היינו שעפ"י כל הז' מדות יש לו שכר זאת הבטחה זו נק' שבועה שמסכים גם הדין ואינו יכול לבטל לכך אם כתב לכן הנראה שעפ"י הדין יש להיות כן שאל"כ רק מצד חסד ד' לא שייך לכן ולכך הוא שבועה. ולאשר כי פנחס עשה ע"י כעס וקנאה שהי' מרתיח כל כחו ורצונו לטוב על ישראל הי' כאן חסד ורחמים תוך הדין לכך המתיק את הדין בשורשו כמש"כ בזוה"ק נכלל ביצחק ע"ש בכמה מקומות בפרשה זו ולכך כ' השיב את חמתי שהשיב את החמה מעל ב"י אל שורשה ומקומה שהוא תשובה שדינין מתערין מינה ולכך העמיד כל המדות על מכונם והיינו השיב את חמתי שהוא א' הכולל מא' עד ת' גם המקנא ע"ז בוודאי נק' מדת יסוד כידוע שמזה בא קנאה דהיינו כנ"ל ולאשר מדה זו כולל כל האיברים יע"ש כמ"ש רמב"ן ז"ל:

4בקיצור לפ' זו:

5השיב את חמתי כמ"ש והרבה להשיב אפו ופי' להשיב לחזור אל מקום האף על ראש רשעים יחול כמ"ש בהרע"ב אבות גבי שמואל הקטן כי לשוב פי' ההיפך ע"ש ואמת כן כי כאשר יש מי שנוקם נמצא בי' בשלימות הראוי ונשאר אף על המחשכים ולכך אחר הנקמה צרור את המדינים:

6בילקוט ויקח רומח הובא בס' נועם אלימלך ורמח בהיפך אתוון והנה הגזרה שהיא אינה חוזרת ריקם כמ"ש בזוה"ק ענין נחש וחויא כן בכל גזרה אולם להיפך על ראש רשעים יחול וזה מעל בי' וכן בס' נ"א הנ"ל רמח על רמ"ח איברים והאמת כן כי ברית כולל הכל והנה אם הברית עצמו גימט' תרי"ג נגד כל האיברים וגידים ועשה ול"ת והיינו ששומר הברית הוא נקי בכל האיברים כי כשאינו כן יש מעט קילקול עם בזה כי נמשך מהמחשבה וכששם טוב כ"ש בשאר איברים העבים יותר וד"ל:

7צרור את המדינים להיות השנאה גדולה ועי"ז והכיתם כמו שעשה פנחס ופתח פתח שיוכל כ"א מישראל להיות מלא כעס ושנאה על המחטיאים לו.

8נשיא מדין אחותם וכי לא ידענו שהיא אחותם הלא אמר רשב"י דלית אות באורייתא דלית בה רזין עילאין אולם י"ל אמור לחכמה אחותי את כן זלע"ז עשה אלקים ועש"ז נק' כזבי שהיא היו"ד המנקדת היו"ד שבקדושה והוא נגד המחשבה שמשם בא מקור מחשבות רעות וזו כוזבית וכן י"ל זמרי שהוא יו"ד נזמרת שנפרש משורש הטוב ולכך כאשר הרגהו פנחס נתוסף לו היו"ד בשמו כי נתקן אות זה ונדחה הכזב ולכך אח"כ שאו את ראש וכתבו חכז"ל שחתם הש"י יו"ד וה"א ולמה דוקא עתה אולם עתה נתקן היו"ד כנ"ל והנה כתבו חז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ולמה לא נמשח באמת אולם ע"כ כדי שיוכל לנקום בזמרי שהי' מיוחד לזה כמ"ש בזוה"ק שהרגו הנפש. והכל אחד כי לכך לא נמשח כי הכהן אינו הורג הנפש ועתה שהרגו נעשה כהן.

9והנה כתיב לכן אמור כו' ובמדרש בדין הוא שיטול שכרו הפי' כי הטעם שלכן הוא שבועה כי פ' שבוע ע"ש ז' המדות שכלם מסכימים והנה יש במדות סדר מיוחד לחסד שמי שזוכה בחסד עפ"י טוב מעשיו יש שגרם מדה"ד נותנת להנהיג עמו בחסד כעין שכ' למה הש"י נושא פנים כו' שב"י נושאין לו פנים הפי' שלכך אינו נק' נשיאות פנים שכן המשפט לישא להם פנים. וז"ש בדין הוא שיטול שכרו ולכך זה טוב אחר שהיות כהן שהוא חסד גם ע"י בחי' הדין. ויהי' לו ולזרעו אחריו גם בתי' דין וד"ל:

10ברית כהנת עולם דבוק בבחי' עולם ע"י הנקמה שפעל ותיקן במדה"ד והבן פרש"י ז"ל שהשבטים מבזין אותו שאמרו שאינו באמת כמו שעשה שאין הכעס גובר בו כ"כ ופי' קנאין פוגעין בו. שמי שהכעס גובר בו להרוג הנפש מותר לו להרגו:

11אשר יצא לפניהם כו' כי המנהיג צריך מקודם לפנות הדרך וצריך לעבור בכל המקומות הרעים וכל מקומות טובים שלא יטעו הבאים אחריו וכענין מרגלים וזה אשר יצא לפניהם כמ"ש צא וכבוש הדרך לבניו והיינו על העדה להיות הוא הפקיד ממשיך שפע חיים וברכה על כל העדה:

12בזוה"ק שנתוסף לפנחס היו"ד ע"ש הנה שם שי"ן דלי"ת יו"ד ע"ש אדנות שאמר לעולמו די שהי' מתרחב והולך כמש"כ חכז"ל וי"ל בעזה"י כי הנה שבת כתיב בזוה"ק שבת פי' שג"ר חד"ר והנה הם משפיעין על בת נדיב שבת מלכתא שבג"ר ובדר"ג כי הבת עצמו היא רגל רביעי והנה הה"א הוא הדלי"ת והיו"ד והנה שם הזה שבת ממש. אולם זה כשעדיין לא נשלם מהם ב' אותיות דלי"ת ויו"ד ולעתיד יהי' ד' אחד שם הוי' ב"ה וב"ש ויהי' נשלם הה"א. ועתה צריך שמירה להיות דלי"ת ויו"ד וליו"ד בעצמו יש ג"כ כל אלו הארות דרך נסתר. וזה סוד והוא יושב פתח האוהל וזה יו"ד אחרונה שבשם הקדוש אדנ"י וזה יו"ד היו"ד ע"ש ר"ח יראת ד'. סוף מעשה במחשבה תחלה כי היו"ד ע"ש המחשבה. לשון עתיד והוא תחלת שם אהי' עתיד אני למלוך כי הם רעין דלא מתפרשין ואחר היו"ד וא"ו כי הם מחוברין דרומית מזרחית ואח"כ הדלי"ת כי דלית לה מגרמה כלום והיו"ד הזה הוא נקודת ציון אשר בירושלים וכבר נתבאר איך זכה פנחס לזה ע"י שהוא במקום הזה וגורם התעוררת עד יו"ד העליונה. ונעשה חיבור ב' יודין וממילא חיבור שלם שביהודה ושם אדנ"י יו"ד בראש ויו"ד בסוף:

13וסמכת ידך כו' במדרש כמדליק מנר לנר ונתת מהודך עליו כמערה מכלי אל כלי פי' כי גוף בחי' משה הוא ההוד והנה האור על השמן זה החכמה הנמשך מלמעלה בחי' דעת תפארת כו' זה כמדליק כי האור הוא גבוהה וגוף אל הכלי בבחי' פנימית וחיצוניות עצמות וכלים אי"מ ואו"פ והבן. והנה כ' מהודך עליו עליו ממש כי כן הוא וודאי ויד כ' וסמכת שאין עליו ממש וכתיב את דרך המשכה ויחוד ובהודך כ' מהודך ממש: