חידושי הרי"מ על התורה, שמות

7במד' ויאמר ד' ראה ראיתי כו' את העם הזה כו' אף כי כל הזכות הי' כאן בהוציאך וכו' תעבדון כו' ועכ"ז לא הי' הדק על אשר יחטאו כו' כ' חכז"ל שדנין האדם באשר הוא שם לטובה ודנין על העתיד להטיב ג"כ. והטעם נראה ע"פ מ"ש חכז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל לא לרעה והטעם פשוט כי עצם האדם מוכן לטוב כמ"ש הרמב"ם ז"ל טעם גט מעושה ולכך מה שאינו בא לידי מעשה ע"י איזה סיבה ומניעות הזמן אבל באשר נגמר המחשבה הרי הוא כאילו כבר עשהו וכן במה שעתיד להיות נקרא עדיין בבחינת מחשבה ולכך הקב"ה מצרפה למעשה. וכענין זה כתב אא"ז ז"ל פ' בשלח וי"ל עוד טעם פנימי לזה כי אין הסתכלות הקב"ה. רק בשלימות לא בדבר שאינו שלם והאמת כי החטא ומעשה רע השלימות נגמר אחר המעשה שעי"כ נצמח מזה רצון הבורא ע"י תשובה אח"כ או ברשעים שנתפרדו כנודע כי אין דבר שלא יהי' אח"כ הסוף לטובה. אבל בחי' מעש"ט הם טובים מתחילתו ועד סופו ולכך נקרא בכלל מעש"ט והגם שגוף המעשים הם טובים אבל מעשה הרע רק ע"י בחי' ביטול נצמח הטוב ולא בעצם המעשה ולכך כ' לא יגורך רע. ולכך אף כי הקב"ה צופה ומגיד מראשית אחרית אבל להצטרף בבחי' מעשה לא שייך במה שעתיד כי עתידות לבסוף הכל הוא לטוב כנ"ל אבל בחי' הטוב שייך הסתכלות על עתידות ג"כ ולזה כ' ראה ראיתי פי' ראה יותר דברים ההוה מלשון ראיתי שהוא מה שאין רצון לראות רק שראה בע"כ כביכול ולכך ראיתי קאי על מעשה הרע כנ"ל וגם פי' ראה אינו מיוחד להקב"ה כי כלם יכולים לראות וגם אשה ראה זה אבל ראיתי הוי' עתידות יותר גם כי במדות הרע אין הצדיק רואה כ"כ כ"א צדיק גמור אשר תיקן הכל ודבר זה צריך ביאור רחב והוא מפורש בזוה"ק פ' ויחי על פסוק הראה אותי אלקים גם את זרעך ע"ש כי הקב"ה שהוא שלימות הכל והכל ממנו ולכך ראה גם מעשה הרע כי לולא חיותו לא תתקיים ורצון השי"ת שיהי' בחירה כו' וגם כי הסתכלות הקב"ה גורם תיקון הדבר. וכן בצדיק כפי צדקתו אבל מי שאינו מתוקן לגמרי בבחי' תיקון הרע כיעקב אבינו ע"ה אף שהי' לו נבואה ורוה"ק יותר יקשה לו לראות מעשה הרע מכמה טעמים שנסתלק קדושתו בהסתכלות הזה משא"כ הצדיק השלם כנ"ל ועוד כי לא טוב לו לראות מעשה הרע אבל הצדיק השלם יהפוך ויתקן הכל ועוד כמה טעמים ולזאת הראה הקב"ה למשה בתחילת שליחותו שידע ענין זה שהקב"ה רואה הטוב שעתיד להיות והרע אף שעומד לנגדו אינו שום נגיעה לבחי' הטוב כנ"ל:

8ידעתי את מכאוביו דרשו חז"ל לשון אף שידעתי ומ"מ גם הפשוט הוא אמת שהוא טעם ג"כ שלכך הקב"ה רואה גם מעשה העתיד להיות כי ידעתי כו' פי' שגם הרע יש לו חיות מהקדושה באופן שהקב"ה רואה עושה הטוב בראותו עתידות מעשה הרע וזה עצמו תיקן:

9ואלה שמות בנ"י הבאים כו' אינו מובן גם התחיל בנ"י ומסיים את יעקב גם כבר הוזכרו בפ' ויגש. אולם במדרש השבטים ע"ש גאולתן נקראו ראובן כי ראה ד' שמעון וישמע ד' את נאקתם כו' וכן כלם ע"ש כי לעולם מה שמצירין לישראל המכוון עבור הגאולה שיגאלו ממנה בתוס' ביאור ובתוס' טובה מקודם. ומיד כשבאים מצרימה הולך עמם השמות המורין על הגאולה שהשם מורה על כל המהות וכל ענינו של אדם ותכלית שבא לעולם בשבילו כמ"ש ראה קרא ד' בשם בצלאל מלא אותו כו' וביעקב הכי קרא כו' ויעקבני כו' שנקרא מתולדותו ע"ש הרמאות שעם עיקש תתפתל כי כתיב הוא ישופך ראש ששם אין לסט"א שום מגע ואתה תשופנו עקב היינו בעוה"ז שהוא העקב והסוף של העולמות ששם יש לו מגע להטות מהיושר וגם ע"ש הרמאות שנק' עלמא דשקרא וברמאות פיתה את חוה ונבלע הנ"ק בעירוב טו"ר וא"א לברר רק ברמאות דקדושה כמ"ש ערום ביראה ולכך כ' הצד ציד כו' ברוך יהי' כו' וזה בחי' הסתר משא"כ שם ישראל כי שרית עם כו' ששם אין לו שום מגע וממשלה אלא בגילוי ולכך כשבאים בנ"י מצרימה בגלות באים את יעקב כי זה עמם בגלות והצורך להתנהגם היצה"ר ברמאות והסתר עמם שמות בנ"י המורים על הגאולה כו' בנין של ישראל משורש בנה בעם כו' ויש ד' בחי' אבות י"ב שבטים ע' נפש וס' ריבוא נגד אבי"ע וכו' גבולות עמים למספר בנ"י שמבחי' ע' נפש שכנגד ע' אומות שם מתחיל ולכך בבחי' אבות וי"ב שבטים אין אחיזה והם ע"כ בגלות להכנת הגאולה שנעשו ס' ריבוא וזהו בנ"י הבאים מצרימה כו' יעקב כו' בתיקון כל הד' בחי' קשורים זה בזה והוא ע"י יעקב שהוא בריח התיכון המבריח מקצה שהוא ישראל ע"ש בחי' עקב ונ"ל שזה הברכה של הקב"ה לא יעקב כו' כ"א ישראל יהי' שמך היינו שלא יהי' בבחי' יעקב רק כשיהי' שמו ישראל שלא יהי' שום התקוממות נגדו רק וכשיהי' עמהם שם של הגאולה וזהו שמקדים רפואה למכה תמיד וזהו הבטחה אנכי ארד כו' גם עלה כו' תמיד בכל צערן של ישראל שיהא הירידה מיד רק לצורך עלי' אחר עלי' והנה הגם שאין מגיע עלית בבחי' אבות ושבטים מ"מ בבחי' רחמנות על בנ"י נק' בשם גלות וזה עצמו בחי' יעקב כרחם אב כו' והוא בעת ר"ע ולזאת הי' ג"כ ד' בחי' גלות שאמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע כו' שאותו הרגשה מגלות בנ"י הי' נוגע לו כי גם כו' ועבדום ועינו כו' וזה עצמה נקרא ד' מאות שנה: