חידושי הרי"מ על התורה, תולדות

7ואלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק. הכלל כי ד' אחד ושמו אחד פי' שמו המשכת חיות מהשי"ת להחיות הכל כדי להכיר כבוד גדולתו. זה נקרא שמו. והאבות שהם המרכבה היינו ע"כ בבחי' שמו ואברהם כ' עליו אוהבי דהיינו חסד שהוא ראשון בספירות ועם כי כולן כללן זה בזה אבל בפרט הוא באחד ויצחק שהוא מבחי' פחד נקרא גבורה דהיינו ליחד בחי' הגבורה באחדות הנפלא להיות נגלה הפנימיות שהוא החסד שגם גבורה עיקרה חסד והוא המתקת הגבורה בשורשה שהיא בינה כנודע במ"א באורך והכתוב בא להגיד ולברר כי אברהם ויצחק אחד ואברהם הוליד את יצחק וז"ש חכז"ל ליצני הדור כו' צר קלסתר פניו דומה לאברהם כו' כי הלצים הם המפרידים ועליהם נאמר נרגן מפריד אלוף כו' והקב"ה צר קלסתר פניו כמו מי שמגיע לפנימיות רואה בעין ומעיד כי הולדת הגבורה מחסד בפנימיות דימה ממש ורק החיצוניות מכסה שיהי' נראה דין כמ"ש והאלקים עשה שיראו כו' אבל אלו שמגיעים לפנימיות הגבורה וכ"ז ע"י החיות החיצוניות שבכל דבר והכלל כי הקב"ה חסדו מלאה הארץ ורק שאין זוכה להשיג ולהכיר חסדו ית' וכמו שקדושת המקום ב"ה נסתר בתוך הטבע שאינו ניכר פנימיות חיות שהוא מהשי"ת ממש כנודע פי' ממלא כל עלמין כן אינו מכיר חסדו שגנוז ג"כ ולכך הדין נקרא בלשון הסתרה כמ"ש והסתרתי פני כו' והי' לאכול כו' פי' זה כשיש הסתר נסתר החסד כי כשנתגלה קדושת המקום הוא החסד בעצמו כנ"ל ולזאת כפי שזוכה לגדור על הקליפה והחיצוניות ולדבק בנקודה הפנימיות תמיד כמ"כ ממש זוכה למצוא נקודת החסד בכל דבר ובבחי' גבורה עצמה יש יותר חסד עוד שהרי כוחה כל כך להיות נסתר בגבורה קשה מבחוץ ודומה ממש כמו שנודע לכל שיש יותר הסתרת פנימיות גבוה יותר ויצחק אבינו שבחי' גבורה ופחד הי' זה עצמו מסופק להאיר לפנימיות הגבורה והוא חסד אמת כנ"ל ורק ההפרש שהוא משיג את החסד ע"י הקדמת הגבורה והפחד וא"א ע"ה השיג ע"י הקדמת החסד ואהבה וז"ש ביצחק ויגדל מאד הלוך וגדל עד כי גדל מאד ובחי' גדולה של אאע"ה ולמה לא נאמר ויגבר גבר מאד והוא כנ"ל שתכלית הכוון בחי' הגדולה וז"ש הלוך וגדל וז"ש טוב מאד טוב זה יצה"ט מאד זה יצה"ר מלה"מ ע"ש והפי' הטוב שגנוז בהסתר היצה"ר הוא טוב יותר ולכך נגנז לצדיקים שמגבירים ליצרם כמ"ש במ"א באורך. וזכה אבינו יצחק לגבור היצה"ר לגמרי עד שנאמר עליו שאין היצה"ר שולט בו כמ"ש רש"י ז"ל טעם שייחד הקב"ה שמו עליו. ובמדרש שרואין כאילו עפרו צבור כו' והיינו שנעקד כלו לד' עד שאין בו ענין פירוד כלל וע"י שהיחוד נדבק בו כ"כ חל עליו שם גבורה כי זה רק למי שהאחדות נדבק בו מאד. והבן אלה הדברים וז"ש ויגדל מאד בבחי' מאד כנ"ל שגבר היצה"ר ומלה"מ לגמרי עד שנתברר לו בחי' הקדושה גם בתוך הגבורה ולכך נקרא ויגדל מאד כמ"ש כי התוספת על גוף הדבר מצד ההיפוך נקרא מאד.

8כ' במדרש כל עצמות שהי' לך ממנו כו' ופי' זה כמ"ש כי בתוך ההסתר עצמו מצא בחי' גדולה ובודאי אבימלך היפוך הקדושה ובחי' מאד שהוא הדעת טו"ר הי' ליצחק יותר כח ועוצם ממנו א"כ הוא בחי' גדולה מאד למבין. וזה נראה פי' מ"ש רש"י ז"ל ובמד' ויגדל מאד שהי' אומרים זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך ואינו מובן גם שהי' אומרים אינו מובן וי"ל בעזהשי"ת פי' דברי חכמים וחידותם כי בירר יצחק אבינו ע"ה שכל הגבורות ודינין קשין אשר מזה באין כל ההסתרות אינו דבר נפרד ח"ו ואף שהם מתנגדים להקדושה עכ"ז הכל מחיות השי"ת כנודע וז"ש שבירר כ"כ עד שידעו הכל והי' אומרים זבל פרדותיו של יצחק כי הכחות שלהן והדינין הי' נקרא בפ' כל זבל פרדותיו בחי' גבורה שבקדושה שנמשך מזה דינין קשין וכחות שלהן נקרא זבל פרדותיו כו' אבל לא כספו וזהבו של אבימלך שהיו יודעין שכל המדרגות הגבוהין שלהן אינו כספו וזהבו שלו אלא זבל פרדותיו של יצחק הוא כנ"ל:

9מכאן עד פ' ויצא וישלח הוא מאדמו"ר הרי"ם זצלה"ה אשר אדמו"ר מהרא"ל זצל"ה כתב בעצמו בכתב ידו הקדושה:

10אלה תולדות יצחק כו' אברהם הוליד כו' ומיותר נראה למ"ש בא"ח ה' ר"ה לומר עקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור דלזרעו סתם הי' כולל ג"כ עשו ובאמת דז"א דאינו נקרא זרעו של יצחק דכ' ביצחק ולא כל יצחק ותמהו דרק זרע אברהם לא נקרא דלא כל יצחק אבל זרע יצחק נקרא עשו וא"ש הפי' אלה תולדות כו' אברהם הוליד כו' היינו להראות כי הנקרא זרע אברהם נקרא ג"כ זרע יצחק אבל עשו שלא נקרא זרע אברהם לא נקרא ג"כ זרע יצחק שתולדות יצחק רק ע"כ זה שיש בו מבן אברהם דהיינו יעקב דביצחק ולא כל יצחק כנ"ל:

11ויעתר לו ד' ברש"י לו ולא לה שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפלת צב"ר ולפיכך לו ולא לה ע"ש לפיכך דבאמת י"ל דתפלת צב"ר חשובה יותר כמ"ש חז"ל בכ"מ שהיא בת רשע ועומדת בצדקתה וי"ל מתקבלת יותר מתפלת צב"צ אולם כאן שהי' צריך להוליד יעקב ועשו לא הי' טוב שתקובל תפלתה מצד החשובות כנ"ל שעי"ז יש מקום להרשע קצת שע"י הרשע מתקבלת תפלת בנו הצדיק והי' לעשו אחיזה עי"ז ולפיכך כ' בפי' לו ולא לה שהתפלות נתקבלו מצידו כנ"ל וז"ש שאין דומה כו' דהיינו שתפלת צב"ר מתקבלת יותר לפיכך הוצרך הכתוב לכתוב לו ולא לה והחילוק שבין תפלת צב"צ שנקרא תפלה בעושר וז"ש חכז"ל ויעתר יצחק ששפך תפלה בעושר שיש לו הרבה כחות להתפלל בחכמה ותפלת צב"ר נקרא תפלה לעני כי יעטוף:

12ענין הבארות שחפרו אבות הקדושים הכל הי' עבורינו שמקודם הי' המאור נסתר בעפר ועניני עוה"ז המבדילין שלא ניכר הבאר מים חיים שיש בעולם שהוא עיקר המכוון בהבריאה וחפרו והסירו העפר עמוק עמוק בדרך עד שמצאו מים חיים ועשק ושטנה הי' ימי החול שצריכין עבודה גדולה כמ"ש ששת ימים תעבודו ורחובות הוא שבת שהיא נחלה בלי מצרים שאין מיצר רק האור מתרחב באורך ורוחב והרי הי' יצחק יכול לחפור מיד באר הרחובות ולמה חפר הבארות שרבו אתו אולם הכל הי' בעבורינו כדי להקל שגם בהסתר יהי' ד' לנו סיוע ע"י עבודתם אז שכל מעשה אבות כן הי' כמ"ש ויעתר הרבה והפציר ומן השמים רצו כן שיצטרך להפציר בתפלה והוא ג"כ להועיל לבניו למקום שיצטרכו ריבוי תפלה והפצר וכן הבארות שחפר מקודם עשק ושטנה כי גם העובד השי"ת והולך ממדריגה למדריגה בתחילה צריך עבודה ונסיונות וכשעומד תמיד בנסיון אזי בא בסוף למדרגה שאין בה שום הסתר וזה שבת שנק' רחובות כנ"ל ולא רבו עלי' כי במדריגתו אז אין עירעור ומריבה אולם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי בא מזה שעומד בנסיון כנ"ל וז"ש ואנכי איש חלק שהי' במדריגה הנ"ל שאין בה שום עירעור ושטנה.

13והי' זרעך כעפר הארץ כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי':

14מה ששאלו עשו היאך מעשרין את התבן כו' כי יש לו ע"כ אחיזה בהקדושה מה ששומר את ישראל בעניני עוה"ז ובאמת עשו נברא נגד ישראל רק שיצחק רצה שיהי' נכנע תחת יעקב לסייע לו בפרנסתו וענינו כעין יששכר וזבולון וזה שהביא ראי' שמעשרין את המלח אף שאינו עיקר המזון רק שהוא תבלין למזון.

15גיל יגיל אבי צדיק במד' בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים כו' כי צב"צ אין לו לדחות הרע שנברא בקדושה ונק' יגע בתורה שזה עיקר עבודתם: