חכמת אדם טז

1דין ושט וגרגרת ולחיים (סי' ל"ג ול"ד) ניטל לחי התחתון (בענין שאין בו משום עקירת סמנים) ויכול לחיות ע"י שתוחבין המאכל בבית הבליעה כשר וכן בעוף שניטל חרטומו ויכול לחיות עי"ז ומשמע אע"פ שניטל החרטום כולו חלק העליון והתחתון אבל ראיתי בפ"מ שכ' דגם בעוף אם ניטל העליון טריפה אבל אם ניטל לחי העליון בבהמה טריפה מספק ולא מצד עצמו אלא כיון שניטול העליון תכנוס נשימת רוח הקר לריאה ויקרר אותה ותמות (ואע"פ שלא נזכר בש"ס מדוקיא דמתני' שמעינן דקתני באלו כשרות ניטל לחי התחתון משמע אבל אם ניטל העליון טרפה וכיון דטריפות שלו הוא משום ריאה ולכן לא חשיב לו בפ"ע (פ"ח סי' ל"ג) ואם נימוק הלשון עד הטולטלת שהיא ערלת הגרון כשר אבל עם הטולטל' טרפה (רוקח ופ"ח הניח בצ"ע מנין להוסיף על הטריפות):

2ושט שניקב לחלל נקב מפולש אפי' כל שהוא ה"ז טריפה וטריפה זו חמור משאר טריפות דאין שחיטה מועיל עוד ואם שחטה ה"ז נבלה וכן כל ספק בשחיטה ה"ז נבלה וכן תורבץ הוושט שניקב ה"ז טריפה ואם שחט במקום תורבץ כיון שאינו מקום שחיטה הוי נבלה (עיין סי' ל"ג בש"ך וסי' כ' בש"ך ס"ק ה'):

3ב' עורות יש לו לושט דבוקין זה בזה ניקב אחד מהם כשרה ניקבו שניהם טריפה אפילו אם הנקב אינו מפולש אלא שהם זה שלא כנגד זה אם הוא בענין זה שהם מרוח אחד דכיון דאכלה בו ופעיא בו (ר"ל שצועקת ומנשמת בו) אפשר שיזדמן שהנקבים מתכונים ואפי' רחוקים זה מזה ה"ז כאלו כבר ניקבו שניהם זו כנגד זו (עיין ש"ך ס"ק ו') אבל אם הם בב' רוחות דבשום ענין לא יתכוונו אהדדי כשר ובזה חמור וושט משאר כל האברים שנקבו זה שלא כנגד זה כיון שאין הנקב מפולש כשר ובוושט טרפה מטעם שכתבנו. וכבר כתבנו (כלל י"ד) דקרום שעולה על המכה אפילו הוא עב אינו נחשב לסתימה (סעיף ד'):

4זה שאמרנו שאם ניקב מצד אחד כשר היינו כשניכר שהנקב בא מחמת חולי ובחיצון אינו ניכר שום חולי אבל מסתם תלינן שניקב ע"י קוץ ומחט (דאע"ג דבשאר איברים בספק ע"י מחט או חולי מכשרינן מטעם ס"ס כמבואר כלל כ"א סי' ה' וושט שאני כיון דשכיח שכל הבהמות אוכלים קוצים תלינן במצוי דיותר שכיח ע"י קוץ מע"י חולי (ש"ך בנק"הכ סי' מ"ט) ובין שניקב הפנימי ולא החיצון או להיפך אם לא תחב שם קוץ ומחט לא מבעיא שאם מצא נקב בפנימי אע"ג שלפי הנראה אין בחיצון שום נקב אפ"ה טרפה דקיי"ל וושט אין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב דכיון דעור החיצון הוא אדום כדלקמן בסי' ז' חיישינן שמא נכנס טיפת דם בנקב וע"כ אינו ניכר אלא אפילו מצא נקב בחיצון ועור הפנימי הוא לבן כדלקמן ויכול שם לבדוק אפ"ה לדידן דאין בקיאין טרפה דגם בזה אעפ"י שהוא מקום ידוע אין בקיאין בבדיקה (ב"ח וט"ז וכו"פ) אבל דעת הש"ך סק"ז והפ"ח דכיון שהוא במקום ידוע גם אנו בקיאין לבדוק בעור הפנימי עכ"פ וע"כ אם תחוב קוץ או מחט בושט מבחוץ ועדיין תחוב בו כיון שהוא' מקום ידוע מהני בדיקה מבפנים אפילו לדידן (ומ"ש הש"ך בשם הב"ח סוף ס"ק ז' דבמקום ידוע יש בדיקה לוושט אפי' לדידן נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל וכ"כ הב"ח דאדרבה לענין הלכה כתב הב"ח בהדיא דאפילו במקום ידוע אין אנו בקיאין ואפילו בעור הפנימי):

5עוף שבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אע"ג דאין בזה חשש דרוסה כיון שלא ראינו דרום לפנינו כדלקמן כלל כ"ה כיון דעכ"פ צריך לבדוק נגד כל מקום המלוכלך בדם ה"ז כמקום שאינו ידוע ולא מהני בדיקה מבפנים לדעת רמ"א וכן אנו נוהגין אבל לדעת הב"י בש"ע אע"ג דנמצא מחט בחלל טרפה ולא מהני בדיקה היינו משום שצריך לבדוק כל האיברים משא"כ בזה שא"צ לבדוק אלא הוושט לבד במקום שמלוכלך ה"ז כמקום ידוע ומהני בדיקה מבפנים (סעיף ח'):

6הא דמצרכינן בדיקה בבא צוארו מלוכלך בדם דוקא כשנקרע הצואר מבחוץ אבל אם העור שלם מבחוץ אלא שאחר שחיטה נמצא ליכלוך דם סביב הוושט מבפנים אין שום חשש בזה אפילו לדידן (ט"ז ס"ק י"ג):

7עורות אלו של וושט שאמרנו החיצון אדום והפנימי לבן אם נתחלפו שחיצון לבן והפנימי אדום טרפה וכן אם היו שניהם אדומים או שניהם לבנים אע"ג דיש מכשירין בזה אנן קיי"ל לחומרא וטרפה שהרי אנו רואין שעור אחד נלקה ואין לך נקב גדול מזה (סעי' ה') וגם בזה חמור וושט משאר איברין דקיי"ל דאפילו ניטל עור אחד כולו כשר דהשני מגין עליו אין מדמין בטריפות דקים להו לחז"ל דבוושט אין אחד מגין על חבירו ודווקא שנתחלף כולו או רובו אבל אם החילוף רק במקצתו כשר (ש"ך ופ"ח) וכתב התב"ש דוקא בדליכא שינוי בעור החיצון אבל בדאיכא מקצת אודם בפנימי ומשהו לובן בעור החיצון אפילו זה שלא כנגד זה טריפה ולזה הסכים אמ"ו בנ"ב ומ"מ כתב דאם נמצא בפנימי קצת אודם א"צ לחפש ולבדוק בעור החיצון אם יש שם לובן. ועוד כתב שאם עובר האודם ע"י שממעך ברוק תלינן שנתאדם מחמת השחיטה ע"ש מה"ת סי' ט"ו:

8נמצא קוץ בוושט לארכו מסתמא אמרינן דלא היה תחוב כיון שכן דרך אכילתו ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וה"ה אם נמצא מונח ברחבו ורואים שאינו תחוב בו כשר (ש"ך ס"ק ט"ז). ואם נמצא קורט דם מבחוץ דעת הט"ז והפ"ת לאיסור אע"ג דאינו תחוב כלל והש"ך והכו"פ מכשירין (ובהפסד מרובה נ"ל דיש להקל כי ראיות האוסרין יש לדחות בקל כמ"שכ הכו"פ):

9ואם תחוב בו אפי' בארכו אפי' במקצת עור הפנימי שאפילו העור הפנימי לא ניקב משני צדדין מ"מ מקרי תחוב בו וטריפה ואפילו לא נמצא קורט דם לא מבפנים ולא מבחוץ אע"ג שיש כאן הוכחה שלא ניקב. דאם איתא דניקב כיון שיש שם מחט שיכול למיסרך ביה היה מהראוי למצוא דם שם שהרי מטעם זה מכשרינן לקמן כלל כ"א בניקב מצד אחד ולא נמצא קורט דם מ"מ בוושט טריפה דכיון שאוכלים ומשקים עוברים תדיר אמרינן המשקים שטפו את קורט דם וחיישינן שמא הבריא (ר"ל שמא ניקב הוושט) ונתרפא ואינו ניכר ולכן אפילו אם יפריד ב' עורות ורואין שאפילו הפנימי לח ניקב מעבר אל עבר אפ"ה טריפה (ש"ך ס"ק כ') ואין חילוק בין וושט לתורבץ הוושט:

10ולכן יש למנוע המנהג שנהגו במקצת מקומות שמלעיטין אוזות לעשות מהם שומן ויש מהן שמלעיטין בשבולת שועל וכיוצא בו ויש מהן שעושין עגולים מקמח ופותחין פי האווז ונותן המאכל לתוכו ותוחב המאכל באצבעו למטה ושכיח הוא שנמצא בתוך הושט כמין שחין ואבעבועות שמסרטין באצבעו או שהמאכל עצמו מסרט כיון שתוחב לו הרבה בבת אחת או העגולים הם גדולים וסומכין את עצמם על דעת מקצת פוסקים דס"ל דלא חיישינן שמא הבריא ומקילין אפי' בישב קוץ אם אינו נקוב מב' צדדים וגם אין שם קורט דם ואין לסמוך ע"ז כי רוב הפוסקים חולקין ע"ז ואם הלעיטו צריך לבדוק הוושט כולו בין מה שנשאר מחובר לראש ממקום השחיטה ולמעלה ובין כל הוושט כיון דשכיח ומצוי שיהיה ריעותא בוושט וא"כ דומה ממש לריאה שצריך בדיקה. ובדיעבד שלא בדקו הוושט ונאבד כשר בדיעבד אפילו עשו תקנה שיבדקו (ש"ך סס"ק כ"ג). ואם נמצא בתוך הוושט כמין שחין ואבעבועות ולא מצא שים ריעותא בעור החיצון יש להכשיר דהוי ליה כניקב ע"י חולי דמכשרינן היכא דליכא ריעותא בעור החיצון (פ"ח בשם ת"ח וט"ז ואפינו אם שלטה הלקותא גם בחיצון במקצת עובי העור ואפילו ברובא מ"מ כיון דדמינן לקותא זו לחילי לא חיישינן שמא נתרפא דדוקא בניקב ע"י קוץ חיישינן לשמא ניקב ותתרפא משא"כ ע"י חולי (ט"ז ופ"ח). ובאמת עיקר הדבר תלוי בתואר הדבר שמלעיטין בו שאם יש לחוש שנעשה נקבים מחמת המאכל כגון שעורים או שבולת שועל ועיגולים גדולים (שם) ה"ז ספק קוץ או חולי וטריפה אעפ"י שלא מצינו שום דבר תחוב בוושט כדלעיל סי' ד' (ובזה ל"ש מש"כ הט"ז) אבל כשאין לחוש שהדבר ההוא עשה נקב כגון שמלעיטין בעיסה או עגולים קטנים ואין בו קוצים מ"הת לחוש שניקב ע"י זה וכשר דבזה שייך מה שכתב הט"ז דהוי ע"י חולי (כו"פ):

11אם נמצא מאכל בעוף במקום הסמנים בין קנה לוושט ועור החיצון הוא יפה טריפה כי א"א לבוא שם מאכל אם לא שניקב הוושט אא"כ יש במה לתלות בדבר המצוי (פ"ח): לפעמים נמצא כשמפרידין ב' עורות זה מזה יש ביניהן אבעבועות קטנות ודקות מאד וכמו גרגיר חרדל לבינים ואין בהם ליחה אם אין ריעותא בעור כשר (בל"י):

12נפרד הוושט מהקנה ונתדלדלו זה מזה ברוב שיעור ארכן טריפה (סעיף י'):

13זפק שניקב גגו דינו כוושט ובנקב משהו טריפה. ואיזהו גגו זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צוארו והוא מסוף הוושט עד מקום שכלה שיפועו של זפק (פ"ח בשם רשב"א ובטור כתב כל מה שנמתח עם הוושט והוא המקום שמתחיל לישפע כלפי הוושט ונעשה על הזפת ככיסוי על הקדרה) אבל שאר הזפק שניקב מותר ואם ניטל הזפק טריפה אפי' נשתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הוושט אל הקורקבן (סעיף י"א):

14ניקב המעי שבין הזפק לקורקבן נקיבתו במשהו כקורקבן וכבני מעים דמעי זה שייך או לקורבן או שהוא כאחד מן הדקין (פ"ח וכן מצאתי בא"וה כלל נ"א בהדיא דלא כש"ד שכתב שהוא ספק אם הוא מן הקורקבן או מן הזפק (וע' בפ"ח ס"ק א'): ואם נמצא בו מחט ואינו תחוב בו יש להכשיר כאן דדוקא בדקין שעורן דק מחמירין שלא במקום הפ"מ כדלקמן כלל י"ט סי' י"ד משא"כ בזה (פ"ח סק"א סי' ל"ג):

15אם יש ב' וושטים או ב' קנים טריפה דכל יתר כנטול דמי כמו שבארנו כלל י"ד סי' י"ג ואם הם מחוברים מלמעלה ומלמטה כאצבע כתב הפ"ח בשם הגהת מהר"ץ שרמ"א הטריף והפ"ח מכשיר ואע"ג דכו"פ חרה עליו נ"ל כדברי הפ"ח ובבר אווזים הזכרים יש כמו ב' גרגרת ומלבד שכל המין יש לו כך אלא שבאמת הוא רק גרגרת אחד רק שהוא משונה משאר שבסוף הגרגרת יש כמו כפתור ומשם מתפצל לשנים וכל חלק נכנס לריאה (כו"פ):

16נמלה שנמצא תחובה בחוזק בוושט ונאכל חצי העור הפנימי במקום שהיתה הנמלה תחובה שם כשר (ועיין פ"ח ס"ק י"ז):

17גרגרת שנפסק רוב חללה (פי' שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ואינה טריפה עד שיפסק רוב החלל ועובי הדופן אינו משלים לרוב) וכן אם נפסק מלמטה למעלה שיש רוב חללה אע"פ שרוב עוביו קיים טריפה ואין שחיטה מועלת לו ואם שחטה הוי נבלה כדלעיל סי' ב' ולא נקרא גרגרת אלא עד למטה ממקום שחיטה לצד הגוף דאם נקבה שם טריפה במשהו כדלקמן סי' כ"ג (סי' ל"ד):

18מדינא אם נקבה הגרגרת בהקיפה בין בנקבים שיש בהם חסרון או אין בהם חסרון לעולם מצטרפין אם הם ברוב רחב הקיפה טרפה אלא דביש בהם חסרון מצטרפין אף השלם שביניהם אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב ואם עומדין באורך הקנה אזי באין בהם חסרון כשר כמו בנסדקה בסי' שאח"ז ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר עם השלם שביניהם ולפי שא"א בקיאין באיסר ולכן משערינן לעולם ברוב רחב חלל הקנה ולדעת רמ"א והסכים עמו כו"פ ותב"ש דאפי' בבהמה משערינן רוב רחב חלל קנה של עוף בינוני ודעת הש"ך וט"ז דר"ל רוב רחב קנה שלו אם גסה גסה ואם דקה דקה. ולפי שאין דינים אלו מנוים קצרתי (סעיף ב' ג' ד' ה'):

19נסדקה כולה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה כלום טריפה ואם נשאר ממנה כל שהוא במקום הראוי לשחיטה מלמעלה ומלמטה כשרה מפני שכל מה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הילכך יחזור להתחבר ולהתרפאות ולא חשבינן ליה לקרום שעולה מחמת מכה כיון שבודאי יתרפא ועומד לכך (וע' בש"ך סס"ק י"ג מה שכתב בשם רש"ל והפ"ח כתב שהוא חומרא יתירה):

20ניקב הגרגרת למטה ממקום שחיטה המבואר כלל ו' במשהו טריפה דמשם ואילך נידון כריאה כדלקמן סי' כ"ג:

21מצא גרגרת שנפסקה או חסר ואינו יודע אם נעשה מחיים או לאחר מיתה לדידן דאין אנו בקיאים בבדיקה טריפה והוי ספק נבלה:

22אפי' במקום שלא נטרף מחמת הגרגרת כגון שנפסק או נחסר רק במשהו דכשר דוקא כשידוע שנעשה מחמת חולי או בשעת שחיטה ותפס הקנה בידו לבדו באופן שידוע בוודאי שלא נגע בוושט אבל אם ס' שמא נעשה ע"י קוץ או מחט לדידן דלא בקיאין בבדיקת הוושט טריפה בכל ענין שמא ניקב הוושט דלא גרע מאלו היה צואר מלוכלך בדם כדלעיל סי' ה' ו':

23הקנה בסופו משנכנס תחת החזה מתפצל ומשם יפרד והיה לשלשה ראשים האחד נוטה ללב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה וי"א שהוא שומן היורד בין ערוגי ריאה. וא' נכנס לכבד היינו המזרק הגדול שבכבד והוא נקרא סמפונא רבא דכבדא. ואחד נכנס לריאה ושלשתן נקיבתן במשהו ועיין עוד כלל י"ז דין קנה הלב וקנה כבד: סי' ל"ה ל"ו ל"ז ל"ח ל"ט תמצא לעיל מכלל ט' עד כלל י"ד