חכמת אדם לז

1דין דברים היוצאים מאדם ובהמה כגון דם וחלב ומימי רגלים וולד טרפה (סימן פ"א): כל היוצא מן הטמא טמא מדאורייתא דמרבינן מקרא לפיכך חלב בהמה וחיה הטמאה וצירה ומי רגלי חמור דעכירי ודומין לחלב אסורין כבשר עצמו אבל מי רגלים משאר בהמות טמאות לרוב הפוסקים אסור והרמב"ם מתיר כיון שאינן באין מגופה אלא ממה שהכניסה לגופה ולכ"ע מי רגלים של אדם מותר מן התורה אפילו למ"ד דבשר אדם אסור מן התורה דהרי הם צלולים כמים ואינו מתמצה מגופו מ"מ לכתחלה אסורין משום בל תשקצו אלא לחולי שאין בו סכנה או לאיזו צורך אחר או בדיעבד שנפל למאכל וכן מי רגלי בהמה וחיה הטהורים דינן כמי רגלי אדם (סימן פ"א):

2מימי חלב והוא לאחר שעשו הגבינות ובשלו החלב הוציאו כל האוכל הצף מלמעלה אע"ג דמתחלה כשהיה מעורב עם החלב מותר לכ"ע אבל לאחר שנפרש יש אוסרין משום אבר מן החי ודומה לדם שכל זמן שמובלע בבשר מותר וכשפירש אסור (ש"ך ס"ק י"ג) והמנהג כהפוסקים דמתירין דכיון דהתיר הכתוב חלב וא"כ לא אסרה תורה מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר שהוא אזהרה לאבר מן החי אלא דוקא דבר שהוא גופו כמו בשר אבל חלב מותר א"כ ה"ה מימי חלב (שם ס"ק י"ב):

3חלב אשה שחלבתו לתוך כלי או לתוך היד מותר אבל להניק גדול מדדיה או אפילו לחלוב לתוך פיו הרי זה כיונק מן השרץ דאתי לאחלופי ולהתיר גם מבהמה טמאה ואפילו לחולי שאין בו סכנה אסור (שם בש"ך ס"ק כ"א) ודין תינוק יונק תמצא בחיבורי חיי אדם בדין חינוך קטן סי' י"ג י"ד. מן הדין תינוק יונק עד ד' שנים לבריא והוא הדין לחולה אם לא פירש ועיין שם ובשולחן ערוך סימן פ"ד סעיף ז' ועכשיו נוהגין שהתינוק יונק רק שני שנים אם הוא בריא. ומצאתי בשיטה מקובצת שכתב הא דאשה מינקת לא תנשא עד שיהא הוולד כ"ד חודש סמך ממדרש לא תבשל גדי בחלב אמו אותיות תבשל עולה שני פעמים שס"ה לבד מיום שנולד בו ויום שנתארסה בו:

4דם אדם הוא להיפך כל זמן שלא פירש מותר להבליע ולכן אם הדם יורד משיניו מותר למוצצו אבל אם כבר פירש על הככר אסור דאתי לאחלופי בשאר דם (סימן ס"ו סעיף י') ומה"ת מותר דאע"ג דכל היוצא מן הטמא טמא ובשר אדם אסור מן התורה כיון שאינו אלא באיסור עשה כדלעיל כלל כ"ז דדוקא מה שאסור בלאו אמרינן כל היוצא מן הטמא כו' (סי' ע"ט בש"ך ס"ק ד'):

5גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצאת טריפה אם הוא טריפות שאפשר שלא אירע לה עד רגע קודם שחיטה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו מותר דכל זמן שנוכל להעמיד אותה בחזקת שהוא מרוב בהמות הכשרות מעמידין אותה ואמרינן השתא נטרפה ומותר כל החלב שנחלב עד שעת שחיטה אבל אם ידוע שלא נעשה קודם שחיטה ממש וא"כ ע"כ יצאתה מחזקתה מחיים זמן מה כגון שנמצא מחט בעובי בית הכוסות וכיוצא והוגלד פי המכה דידוע שעכ"פ שלשה ימים קודם שחיטה נטרפה וכן סירכא שבודאי נטרפה בו וכיון שעל כרחך יצאתה מחזקתה מחיים ולא ידעינן לומר בזה זמן מוגבל אימתי ולכן כל החלב שנחלב ממנה אפילו קודם שלשה ימים אסור עד שנים עשר חודש וביתרת אבר וכיוצא בו שנולדה טריפה מן הבטן אפילו קודם שנים עשר חודש אסור דבודאי טריפה לא מהני שהיית שנים עשר חודש כן סתם הב"י (עיין סימן פ"א בש"ך ס"ק ד' ה') אבל הנוהגין כרמ"א ס"ל דדוקא ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן אסור מה שנחלב לעולם אבל בהוגלד פי מכה כיון שנוכל לומר גבול אימתי שנטרפה דהיינו שלשה ימים מוקמינן על חזקתה ואמרינן דעד ג' ימים קודם שחיטה היתה כשרה ולכן מה שנחלב קודם שלשה ימים מותר (שם) ועיין בשער רוב וחזקה סי' י"ד וסי' כ"ח:

6ואם נטרפה על ידי סירכא כל מה שנחלב תוך שלשה ימים אסור דאין סירכא בפחות משלשה ימים ואפילו בהפסד מרובה ואפילו בסירכא שאנו אוסרין רק מספק אף על גב דיש לומר ספק ספיקא ספק שמא אינה טריפה ואם תמצא לומר טריפה שמא עכשיו נטרפה כיון דקיימא לן אין סירכא בפחות משלשה ימים אין כאן אלא ספק אחד אבל מה שנחלב קודם שלשה ימים מותר דמוקמינן אחזקתה עד שלשה ימים (ש"ך ס"ק ט') (ואם נחלב תוך שלשה ימים ונתערב בחלב אחר ברוב מן התורה מותר דמין במינו בטל ברוב רק מדרבנן בעינן ששים ואם כן הוי ספק דרבנן ומותר עיין בפמ"ג סימן פ"א סעיף קטן ה' בט"ז). ובניקב קרום של מוח וכן בלא הוגלד פי המכה הכל מותר אפילו סמוך לשחיטה:

7ואם נתערב החלב של טריפה זו עם שאר חלב אם יש ס' בטל ואם יש ס' בהמות בעדר ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת מהאחרות אמרינן מסתמא הכל חולבין בשוה ויש ס' וה"ה בשאין ס' בהמות אלא שאנו יודעים שיש בהמות משובחות הרבה עד שאפשר שהיה בחלב ס' מותר כיון דמין במינו מה"ת בטל ברוב רק דרבנן הצריכו ס' הרי זה דומה למב"מ ונשפך בכלל נ"א סימן י"ג (ט"ז) אבל אם ידעינן שהטרפה נותנת חלב יותר מאחת מהאחרות הכשרות אסור עד שנודע בודאי שיש ס' (ש"ך ס"ק ז') אבל אם עשו גבינות מהחלב איסור לבד קודם שנתערב החלב אלא שהגבינות נתערבו כולן אסורות דגבינות הוי דבר שבמנין אבל לאחר שנתערב החלב אעפ"י שעש' מהכל גבינות או שיש ספק אם נעשה גבינות ממנה לבד הכל מותר דהוי ספק דרבנן (ט"ז):

8כשרה שינקה מן הטרפה חלב הנמצא בקיבתה מותר וכ"ש טרפה שינקה מן הכשרה משום דחלב המכונס בקיבה פרשא בעלמא הוא ואפילו חלב צלול שנמצא בקיבת כשרה שינקה מטרפה וכ' הב"י שכן נוהגים אבל במדינתינו נוהגים עפ"י רמ"א דחלב צלול אסור ומיהו אין חוששין שמא ינקה מטמאה או טרפה והכל מותר כ"ז שלא ידענו בודאי שינקה מהם. ולכתחלה נוהגין איסור להעמיד בקיבת טרפה שינקה מכשרה אפי' בקרוש מפני מראית העין דנראה כאוכלין טרפות. ובדיעבד שכבר העמיד בה או שנתערב בקיבות אחרות הכל מותר (סעיף ו'):

9בהמה או חיה טמאה שילדה כמין טהורה אף על פי שיש לה כל סימני טהרה אסורה שכל היוצא מן הטמא טמא וטהורה שילדה כמין טמאה מותרת אע"פ שיש לה כל סימני טמאה. ודוקא כמין בהמה טמאה אבל כמין עוף אסור שאינו מתקיים: ודוקא שהטמא נולד בפנינו שידעינן בודאי שהטהורה ילדתה אבל אם הניחה מעוברת ואח"כ מצא מין טמא הולך אחרי' אעפ"י שכרוך אחרי' ויונק אסור (סימן ע"ט וע"ש בש"ך):

10וולד טרפה כגון שנתעברה קודם שנטרפה (דטרפה אינה יולדת) או שידוע שהיא טריפה ודאית דלא מהני בזה מה שמולדת כדלעיל כלל י"ד מותר דאע"ג דקיי"ל עובר ירך אמו הוא מ"מ כיון דאין איסורה של האם רק משום דאינה חי' ועובר זה חי הוא. ול"ד לביצת טרפה דאסורה דהתם כיון שכל גידולה באיסור כדלקמן כלל ל"ט. ומ"מ אם נטרפה מחמת שנדרסה צ"ע דאפשר דטיפת הארס מזיק גם לוולד (שם ובט"ז) אבל אם נדרסה כנגד הצואר או כיוצא בו מקום שבודאי אינו ניכר חלל הבהמה הדבר ברור שאין כאן בית מיחוש כלל לולד ואין טפת הארס מזיק כלל לעובר (פ"ת ס"ס ע"ט):