חכמת אדם ו

1דין מקום השחיטה ושיעורה (סי' כ') מקום השחיטה בצואר בקנה לצד הראש לכתחלה ישחוט דוקא למטה מטבעת גדולה ואם שחט למעלה מטבעת גדולה אין להכשיר אלא בהפסד מרובה וראוי להעביר אותו שוחט ולקנסו (כו"פ) ובלבד שיהיה משיפוי כובע ולמטה והוא שבסוף הקנה למעלה יש בתוך טבעת גדולה כמו ב' גרגרים ונקראים חיטי ואם שחט בתוך החיטין ושייר מהם כל שהוא למעלה כשרה שהרי שחט משיפוי כובע ולמטה ואם לא שייר מהם כלום אלא שחט למעל' מהם ה"ז מוגרמת שיתבאר לקמן דטרפה ושיעורו למט' עד ראש כנף האונא העליונ' לצד שמאל (עיין בש"ע סי' כ'):

2ובושט מתחלת המקום שכשחותכים מתכוויץ (ר"ל שהוושט הוא רך כשחותך נעשה קמטים והחלל מתכסה משא"כ התורבץ הוא קשה ואף כשחותך בו אין מתקמט ונשאר החלל מגולה (ט"ז) עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים בכרסי שחט למעלה ממקום זה והוא נקרא תורבץ הוושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים ה"ז נבלה דאע"ג דנקובת תורבץ הוושט אינה אלא טרפה מ"מ כיון שלא נשחטה הרי זה כמתה: וקבלה ביד הקדמונים שבכל בהמה וחיה השיעור של תורבץ הוושט עד מקום שמגיע שם אוזן הבהמה או החיה כשכופפין אותה (שם):

3ועוף שיעור הוושט למעלה כנגדו בקנה משפוי כובע ולמטה. ולמטה בוושט וקנה עד גגו של זפק והסימן איזה הוא גגו מקום שאין בו שני עורות כמו בוושט ועוף שאין לו זפק כגון אווזא עד מקום נגד התחלת חבור אגפיים לגוף (תב"ש) ולפי שאין אנו בקיאים בשעורין אלו נכון לשחוט באמצע הצואר לארכו דאז יוצא מידי ספק:

4צריך לשחוט באמצע צואר של הקיפו ואם שחט מן הצדדים וחתך גם המפרק' שחיטתו כשרה והוא שהחזיר הסימנין ויודע שחתכם קודם שחתך המפרקת כי הסימנים רכים ונדחים מן הסכין וכן השוחט מן העורף צריך שיחזיר הסימנים (שם ועי"ג) ולדידן אין נ"מ בזה דאפילו חתך המפרקת לאחר שחיטת הסימנין טרפה כדלקמן כלל ז' סי' ח' אלא דשם אינו אלא מחמת חומרא אבל אם חתך המפרקת קודם היא נבלה מה"ת:

5טוב להזהר למשמש בסימנים ולתפשם קודם השחיטה כדי שיזדמנו קודם בשר הצואר וביונים נמצאים הסימנים בצדדים וצריך אומן יד וזהירות גדולה שאם לא ימשמש בהם ויזמינם לפניו קודם שחיטה קרוב הדבר שיחתוך המפרקת קודם הסימנים (שם) וגם בזה אין נפקא מינה לדידן:

6השחיטה המעולה בין בהמה ובין עוף שיתכוין השוחט לחתוך ב' סימנים דהיינו הקנה והוושט. ובדיעבד אם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ובחיה שחיטתו כשרה ובעינן רוב הנראה לעינים ומדינא אם נשחט יותר מן החצי אפי' כחוט השערה כשר אם בדק הסימנים תיכף באותו רגע אבל אם המתין רגע או רגעים ומצא רק כחוט השערה וודאי טרפה דכל שהוא כהאי יכול לבא בקל ע"י פרכוס והוא שכיח (סי' כ"א כו"פ) ורוב הקנה הוא הקרום שבפני' הגרגרת המחבר את הטבעות יחד אבל הטבעות עצמן נקראין גרגרת וא"כ צריך שיהיה רוב החלל של הגרגרת נשחט ולא מצטרף רוב עובי הטבעת (ש"ך ס"ק א'):

7מיהו במקום צורך כגון אווזא שמלעיטין אותן ושכיחי שאין בוושט יכול בעל נפש להחמיר לשחוט קנה לבד כדי שיכול לבדוק אח"כ הוושט שלא יהיה נשחט במקום השחין (כו"פ שם) וצריך שיתפוס הקנה לבדו בידו ויתכוין לכך שלא ליגע בוושט דאל"כ ה"ז כמילתא דלא רמיא עליה דאינשי ואז אפי' אמר ברי לי שלא נגעתי בוושט אינו נאמן (ש"ך ססי' כ"א וסי' כ"ג ס"ק ט"ו):

8אם שחט בבהמה סי' א' כולו וחצי השני ובעוף שני חצאי סימנים פסולה עד שישחט לפחות רוב של כל סימן וסימן:

9ואם שחט כאן מעט וכאן מעט כיון שאינו מצוי לא כתבתי ומבואר בש"ע סי' כ"א סעיף ג':

10שחיטה העשויה כקולמוס דהיינו באלכסון כשר בין שהניח הסכין על הצוואר מעוקם קצה א' לצד הראש וקצה ב' לצד הגוף או שעוקם הסכין וירד למטה או למעלה ואפילו לכתחלה יכול לשחוט כקולמס:

11היה חצי קנה פגום על ידי חולי ושחט בו והשלימו לרוב כשר דמהיכא תיתי נחזיק ריעותא לוושט אבל אם נפגם ביד דיש לחוש גם ליושט לדידן דאין בקיאין טרפה (עיין ט"ז וש"ך וכו"פ):

12דין שחיטת הוורידין לא כתבתי כיון דאנו נוהגין להסיר הראש ואז אין חשש בזה ומ"מ במקום שנוהגין לצלות שלם אעפ"י שדעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר הואיל ודרכו בכך חיישי' דלמא יצלנו שלם ולכן צריך לשחוט עכ"פ ב' וורידין או לנקבם בשע' שהוא מפרכס שעדיין הדם חם כדי שיצא הדם (סי' כ"ב):