חכמת אדם עא

1דין החשוד לדבר אין לסמוך עליו (סי' קי"ט): אעפ"י שכל אדם נאמן בשלו מדאורייתא כמבואר לקמן כלל שאח"ז. ה"מ בסתם בני אדם אבל החשוד לאכול דברים האסורים בין שהוא חשוד באיסור תורה או באיסור דרבנן אין לסמוך עליו לאכול עמו אפי' אם נתארח אצלו אסור לאכול משלו מדברים שהוא חשוד עליו וכ"ש לקנות ממנו (סעי' א') ואפי' אם ישבע החשוד שזה כשר אינו נאמן שכבר עבר על שבועתו שהיה מושבע מהר סיני ע"ז:

2אע"ג דבסתם אדם שאינו יודע אם הוא חשוד או לא מחזקינן אותו בחזקת כשרות ומותר לאכול עמו כשנתארח אצלו שהרי אינו חשוד לאכול דבר איסור מ"מ לקנות ממנו י"א דאסור כל דבר שיש לחוש בו לדבר איסור אפי' דרבנן כגון יין ואפי' חלב ופת אא"כ מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות דשמא חשוד על לפני עור וכן ראוי לנהוג בזמ"הז בפרט על הישובים שדר שם ישראל א' ומי יודע אם הוא כשר או חשוד והרבה יש ליזהר בדבר בזמ"הז שלא לאכול כי אם אצל מי שמוחזק בכשרות ובפרט בשר דאפשר דלכ"ע אסור (עיין ש"ך סק"א) וע"ז נאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה (שם) (ולא זכיתי להבין דברי הש"ך ס"ק א' שהקשה דברי הט"ז אהדדי שהרי י"ל דכוונת המחבר דמחשוד אין לסמוך אפי' אם נתארח אצלו אבל לקנות שפיר י"ל דמודה הרמב"ם דאפי' בסתם אין לקנות ומש"כ רמ"א וי"א דמשום דלא מפרש בהדיא בדברי המחבר):

3אם אינו חשוד לאכול אלא למכור אוכל עמו וכן אם שולח לביתו מותר דחזקה ממה שהוא אוכל משגר לו (שם):

4לא מקרי חשוד אא"כ הוא אוכל האיסור במזיד ואפי' כשיש לפניו היתר ואיסו' אוכל האיסור אבל אם אוכל רק לתאבון כמו שיש בני אדם כשהם על הדרך אוכלין חלב שחלבו נכרי וכיוצא בו אבל אם לפניו היתר ואיסור אינו אוכל האיסור לא מקרי חשוד לאותו דבר ול"ד למומר אוכל נבלות לתאבון דאסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק לו הסכין דהתם חיישינן שלא יטריח מעצמו בהשחזת הסכין (ש"ך שם):

5בד"א בדבר שהוא חשוד עליו אבל אם חשוד בדבר א' חוץ מעבודת אלילים וחלול שבת בפרהסיא דאלו נחשבים למומר לכל התורה (סעי' ה') נאמן בדבר אחר ואפי' לקנות ממנו וכ"ש לאכול עמו משלו בד"א שבדבר שחשוד עליו אינו נאמן דוקא בשלו אבל בשל אחרים נאמן אפי' על אותו דבר שחשוד בו דקיי"ל החשוד על הדבר נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ודוקא החשוד אבל אם הוא מועד לכך אינו נאמן אפי' על של אחרים לאותו דבר (סעי' ז' ובש"ך שם):

6מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים לתקן ולבשל לו ולא חיישינן שיחליפו דאינו חשוד על הגזל ואם הוא בענין שחושש לתקנתו או שבוש ממנו חיישינן שמא יחליף ולכן לפעמים כשנותן לפונדק אם מכיר בעצמו שרוצה בתקנתו בין מחמת שכר או כדי שימצא חן בעיניו חיישינן שמא יחליף (סעי' ג'):

7החשוד על איסור חמור חשוד על הקל ממנו בעונש אא"כ חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור (ועיין ש"ך):

8מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד מיהו לאותו דבר אינו נאמן כ"א בשבועה ע' ש"ך ס"ק י"ט (סעי' ז'):

9מי שנוהג בדבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי או מכח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר דודאי לא יאכילוהו דבר שנוהג בו איסור ובלבד שיודעים שהוא נוהג בו איסור (סעי' ז'):

10המוכר דבר איסור לחבירו אם עד שלא אכלו נודע לו יחזיר לו המקח והוא יחזיר לו הדמים ואם כבר אכלו אם הוא איסור תורה מחזיר לו הדמים משום קנס אם המוכר היה יודע מהאיסור ומכרו במזיד ואם היה איסור דרבנן אם הוא בעין מחזיר המקח אבל אם כבר אכלו לא קנסו חכמים וא"צ להחזיר הדמים (סעי' י"ג). ודין המוכר בשר ונמצא טרפה מבואר בסעי' י"ד ובח"מ סי' רל"ב סי"ב. ודין אם מעבירים אותו ותשובתו נתבאר לעיל כלל ב':

11האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של נכרים קנה לי גבינה כשרה ממומחה והביא לו ואומר כשרה ממומחה קניתי אינו נאמן אבל אם אמר לו מאיש פ' מומחה קניתי נאמן דמרתת שמא ישאלו לאותו פ' ואפשר אפי' אמר לו המשלח רק שיקנה לו גבינה כשרה אעפ"י שלא אמר לו ממומחה נאמן כיון שאמר לו ממומחה פ' קניתי מרתת (סעי' י"ט ובש"ך): ובאיסור דאורייתא אם השליח חשוד לאכלו ואמר לו מאיש פ' מומחה קניתי מחלוקת בין אחרונים אם מהני (עיין ט"ז ס"ק י"ח דכתב דמהני ולזה הסכים בפ"ח והש"ך הסכים לב"י ורמ"א דלא מהני):