חכמת אדם פב

1דין הכשר כלי הגת (סימן קל"ט): גת של אבן או משל עץ הזפות אפילו זפתו ישראל ונתן בו יין ונגע בו עכו"ם בעוד משקה טופח להטפיח וכ"ש שנשתמש בו עכו"ם ביי"נ אע"ג דאין מכניסו לקיום מ"מ הואיל ומשהין בו יין כל ימי הגיתות ותדיר בו יין דומה לכלי שמכניסין בו לקיום דאסור אפילו לפי שעה ומ"מ א"צ עירוי ג' ימים אלא סגי בניגוב. ואם דרך עכו"ם בזפות אז מפני כובד הדריכה נעשה נקבי' בזפת הלכך אין די לו בניגוב אלא יקלוף הזפת ואח"כ ינגב או יערה ג' ימים בלא קליפה או יישנו י"ב חודש ואם היתה של עץ ויש נעורת של פשתן בין נסר לנסר. או שיש שם בקעים ואין דבר סותם כלל (ט"ז ס"ק ה') אין די לו בניגוב אלא צריך מילוי ועירוי או הגעלה. ושל חרם אינה ניתרת בקליפה וניגוב אלא במילוי ועירוי בלא קליפה ואם זפתו עכו"ם ודרך בה צריכה קליפה ומילוי ועירוי. או הגעלה בלא קליפה או יישן י"ב חודש או להסיקו בכבשן עד שירפה הזפת אבל אם אינו זפות יש לחלק שאם תחלה תשמישו ע"י עכו"ם צריך ניגוב ובשל חרס אם דרך בה צריכה עירוי ואם תחלת תשמישו ע"י ישראל אם היא של עץ או אבן סגי בהדחה ואם היא של חרס צריכה ניגוב:

2גת הבנויה מלבנים או סיד וגיפסן (פי' חומר יותר לבן מסיד) דינה כשל חרס:

3הגת וכליו הצריכים ניגוב ניתרין בהגעלה ע"י עירוי שמערה מכלי ראשון עליהם דלא תהא הגעלה זו פחותה מניגוב ועיין לעיל כלל פ"א סי' ח' מועיל גם כאן:

4גיגית גדולה שדורכין בה ויש שם ברזא שמשכין משם יין צלול (דאי באין שם ברזא אין שם יין צלול ואפילו הדחה א"צ ט"ז ס"ק י') והמשפך וכלי המדה והמינקת שקורין הייבער או ליווער (ט"ז ש"ק י"א) והמחץ והוא כלי שדולין מהבור לחביות כולן דינן כגת (ולפי מש"כ הט"ז שם במינקת דכיון דמתאסף יין בעקמומיתו לא תועיל הדחה צ"ע דא"כ הגעלה נמי לא תהני דבדבר שהוא בעין לא מהני הגעלה):

5הקורה שעוצרין בו הענבים ונוגעות בהן והדפין שמשימין על העבוט (פירוש כי גדול) סגי ליה בהדחה:

6העקלים (פי' כמין קופות) מסורגת במצודה שכורכים סביב העביט העשוים מחריות של דקל ושל קנבוס מנגבם. ושל שיפה ושל גמי בולעים יותר וצריך ליישנו י"ב חודש ויש להחמיר בשל קנים כמו בשל שיפה. ואם רוצה לטהרם מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים או מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין י"ב שעות ואח"כ מותרין וה"ה לגת וכל כלי מהני הכשר זה ודוקא שסילק השוליים שאז המים מקלחין ורודפין מעבר לעבר (ש"ך ס"ק ז'):

7משמרת של יין של עכו"ם אם היא של שער מדיחה ואם הוא של צמר צריכה ניגוב ואם היא של פשתן צריכה ליישנה י"ב חודש וא"צ להתיר הקשרים (בש"ך ס"ק ח' שכ' ומודה כו' דצריך להתיר נ"ל דצ"ל א"צ להתיר וכוונתו דדעת רשב"א דוקא ברוקי דארמאי צריך להתיר אפי' ביישן כמש"כ בב"י ססי' קל"ח):

8כלי חלף (פי' מין עשב שעושין מחצלאות וחבלים) וכיוצא בהם מכפיפות שמסננין בהם היין אם היה תפורין בחבלים מדיחן ואם היה אחוזות זו בזו בחיבור קשה צריכה ניגוב ואם היו תפורות בפשתן מיישנן וצריך להתיר הקשרים:

9ומפות שלנו שנפלו עליהם יינם סגי להו בהדחה דהיינו בכיבוס שרגילין לכבסן בכמה כיבוסין באפר וכיבוס בחמים בכלי שני ובצונן ואפילו נפל עליהם יין רותח:

10כל מקום שצריך ניגוב צריך להתיר הקשרים אבל בהכשר מילוי ועירוי וכן ביישן יב"ח א"צ להתיר הקשרים:

11כל מקום שאמרנו שצריך ניגוב אם הם לחים מקנחם באפר ואח"כ מקנחם במים ואח"כ מקנחם באפר פעם שנית ואח"כ מדיחן במים שנית. ואם הם יבשים מקדים מים ואחר כך אפר ואח"כ מים ואח"כ אפר ואח"כ מים:

12גת שדרך בו עכו"ם כשבא ישראל לנגבו מכבר כדרכו ואינו מחייבין אותו ללקט החרצנים ואין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל דמסתמא כל שהיה בעין אזיל ליה ע"י הכיבוס (ט"ז ס"ק י"ד) וכן צ"ל בט"ז שם:

13וכ"ז לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי הגת שלא הוכשר ואפי' בלא הדחה מותר בדיעבד שהרי יש ששים בחרצנים וזגים נגד קליפת הגת אבל אסור להוציא היין דרך נקב שהיין של עכו"ם יורד בו שהנקב אסור והיין יוצא משם צלול מבלי תערובת חרצנים ולכן צריך שיעשה נקב חדש או יוציא היין מלמעלה ואם עבר והוציא דרך הנקב לפי מה דקי"ל דסתם יינם בטל בששים כאן ג"כ כל היין מותר (סימן קל"ז) סעיף ב' ובש"ך סימן קל"ח ס"ק ד'):